נגב 17.12.21

על היצירה האישית: "בימים אלה אני עובדת על חומר מקורי שלי, שאמור להבשיל בשלב ראשון לסינגל. אני מקווה שהסינגל הזה ייצא לגלי האתר כבר בחודשים הקרובים"

רוז. עפה רחוק

אודליה רוז עם להקת אקוס. צילום: אלון לוין | אוהבת לשיר

זמרת הפופ והנשמה, מאריה קארי, ועם זמר הרוק בון ג'ובי, סולנה של הלהקה הנושאת את שמו. בינתיים זה בגדר של חלום, אבל מני ־ סיון העבר אני יודעת שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. בעיקר בתקופה העכש ־ ווית, עם כל הטכנולוגיה כמו ה'זום', שתפסה תאוצה בתקופת הקורונה, אפשר ליצור קשר עם כל אחד בעולם". מודל לחיקוי? "האמת היא, שלא חשבתי על זה. אני תמיד בודקת את עצמי כדי לשפר ולהשתפר עוד ועוד ולהתקדם. אני רוצה ליצור משהו משל עצמי ומע ־ דיפה לא להידמות למישהו אחר. אני מעדיפה להיות אני עצמי". רוקמים איזה חלום לפרוץ מעבר לתחנת הרדיו הקהילתית־חינוכית בנתיבות לגלי האתר הארציים? "נכון שהתחנה שלנו, שמשדרת בממוצע ארבע שעות מדי יום, היא קהילתית־חינוכית ולא תחנה מסחרית, וקהל מאזיניה מתמקד במרחב שבין נתיבות לבאר־שבע, וכדי להגדיל את מספר המאזינים אנחנו גם משדרים בפייסבוק ויש מי שמאזין לנו גם בחו"ל. זו חשיפה גדולה וזה מרגש. בגדול, אני רוצה להישאר בתחנה הקהילתית של נתיבות. מבחינתי, זה סוג של בית. לא אכחיש, שבמקביל יש גם חלום לשדר בתחנה במישור הארצי". מנתיבות יוצא הקול רוז עושה מאמץ לאתר אמנים בת ־ חילת דרכם, אבל גם מקדישה לא מעט מזמנה לאירוח אמנים בעלי שם מהארץ ומחו"ל. מה אומרים האמנים על נתיבות? "הרוב מפרגנים וזוכרים אותנו לטו ־ הקולות של רוז

במשחקי הפועל באר־שבע בכדורסל. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לשיר. בשש השנים האחרונות, כאמור, אני עוסקת רק במוזיקה, משדרת מוזי ־ קה ויוצרת מוזיקה". יש כבר תוצאות ליצירה הזו? "בימים אלה אני עובדת על חומר מקורי שלי, שאמור להבשיל בשלב ראשון לסינגל. אני מקווה שהסינגל הזה ייצא לגלי האתר כבר בחודשים הקרובים". מה באשר להוראת פיתוח קול? "זה חלק מהתהליך שעברתי. את העי ־ סוק בהוראת פיתוח קול התחלתי עוד לפני כעשר שנים בנוסף לכל שאר העיסוקים האחרים בהם עסקתי בתקופה שהמוזיקה עוד לא היתה מרכז חיי. עם הזמן זה הלך ותפס תאוצה שנמשכת גם כיום. אני מלמדת פיתוח קול גם באופן פרטי וגם במסגרת המרכז למוזיקה בש ־ דרות וגם בקונסרבטוריון במיתר. לכל העיסוקים שלי יש מכנה משותף והוא המוזיקה. אני מוצאת זמן לכך". מחכה לאהבה אודליה רוז היא גרושה. נכון לעכ ־ שיו, היא מעידה על עצמה, "אני לא בזוגיות. אני מאמינה שעם מה שאני עושה ויוצרת, זה יוצר אנרגיות שמו ־ שכות את הדבר הכי נכון. אני מאמי ־ נה שאמצא זוגיות. אני גם מאמינה, שאותן אנרגיות ימשכו את האהבה הנכונה". עושים משהו בכיוון הזה? "ככל שבן אדם יותר עסוק, בעי ־ קר במה שהוא אוהב לעשות, אז יותר דלתות נפתחות והוא מוצא זמן לע ־ שות עוד דברים אחרים. מבחינתי, אם עושים דברים שאתה אוהב, זה פותח דלתות לדברים טובים". מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה? "החלום שלי הוא להופיע עם מא ־ ריה קארי. היא זמרת שגדלתי עליה. היא דיווה אמיתית. יש לי גם חלום להופיע על בימת האירוויזיון ולייצג את ישראל בתחרות הזמר הזו. אני כבר פועלת בכיוון הזה. אני גם רוצה להמ ־ שיך את מה שאני עושה כיום עם אותה תשוקה ואפילו מעבר לזה. כמובן, יש לי גם חלום להוציא סוף סוף שיר שלי לאוויר העולם. מכאן, השמיים הם הג ־ בול".

צילום פרטי | בראיון עם הגיטריסט הבינלאומי ארון מ'קליין

עם מקום מגוריו. אם אתה שואף, עושה ומתמיד, אתה גם יכול לצמוח". הגשמת חלום אודליה רוז לא מסתפקת רק בעיסו ־ קה הרדיופוני. בין שידור לשידור היא גם זמרת, ולפרנסתה היא גם עוסקת בהוראת פיתוח קול. בעבר היא הופי ־ עה עם ההרכב המוזיקלי "קן הקוקיה" ושיתפה פעולה גם עם "קארט בלאנש" ועם הזמרת ריקי סטנובסקי. עם ריקי סטנובסקי ועם אלכס, בעלה של ריקי, הופיעה רוז לפני חמש שנים, ביום העצמאות של מדינת ישראל, בפני הקהילה היהודית בארצות הב ־ רית. "אנחנו חברות טובות", מציינת רוז, "אני שרה איתה ברוטציה את 'התקווה' בקונכייה במשחקים של הפועל באר־שבע בכדורסל". גולת הכותרת שלה בתחום השירה היא העובדה שזמן קצר לפני פרוץ משבר הקורונה היא החלה להופיע עם להקת "אקוס", להקת המחווה של הלהקה המיתולוגית "הפינק פלויד". לדברי רוז, "אחד החלומות שלי היה להופיע עם להקת 'אקוס', הרכב המ ־ חווה ללהקה האגדית 'הפינק פלויד'. זה חלום שהגשמתי. אנחנו כרגע בסי ־ בוב הופעות בארץ. לפני כחודש וחצי התקיים בהיכל התרבות בתל־אביב מופע המחווה לאחד האלבומים הג ־ the דולים בכל הזמנים של הלהקה, ' 40 '. מדובר באלבום שיצא לפני wall שנה ונחשב לאחד האלבומים החשובים בתולדות מוזיקת הרוק. זה היה מופע ענק עם וידאו־ארט, סאונד ותאורה ברמה בינלאומית. אנחנו ממשיכים עם מופע הלהיטים של ה'פינק פלויד'. אני גם שרה מדי פעם את ההמנון הלאומי 'התקווה' בהיכל הקונכייה בבאר־שבע

בה. לרובם יש זיכרון טוב מהמקום. אמנם עדיין יש אצל חלק מהם תפי ־ סה שהמקום קטן, אבל כשהם מגיעים לכאן הם מתפעלים מההתפתחות המהירה של העיר. הם גם מופתעים מהתחנה הקטנה שלנו, שמצליחה לה ־ גיע לכל כך הרבה מאזינים, גם בארץ וגם מחוצה לה". איך את עצמך רואה את התפתחו ־ תה של נתיבות? "זה מדהים. העיר התפתחה בצו ־ רה שאי אפשר להאמין. העיר אמנם בינונית יחסית לגודלה הפיזי ומס ־ פר תושביה, אבל הצמיחה בה בשנים האחרונות מרקיעה שחקים. עדיין יש כאלה שמחזיקים את תדמיתה של נתיבות כעיר של באבות, אבל זה נובע מחוסר ידיעה או אי הכרה של המקום. התדמית שדבקה במשך שנים בנתיבות כבר עברה מן העולם. אמנם יש לנתי ־ בות צביון דתי, אבל כבר מזמן היא לא רק עיר של באבות". האם מנתיבות ייצאו הקולות המ ־ שמעותיים הבאים? "בהחלט זה אפשרי שמנתיבות תצא הבשורה. יש פה כוחות וכישרונות בדיוק כמו בכל מקום אחר". עד כמה הדור הצעיר מקבל במה בעיר ומחוצה לה? "יש כאן הרבה במות. יש בנתיבות תיאטרון עירוני, בית ספר לתיאטרון, קונסרבטוריון, משכן לאומנויות הבמה. יש כאן תרבות שמאפשרת במה לדור הצעיר". האם לדעתך קשה יותר לצמוח בפ ־ ריפריה מאשר במרכז הארץ? "הכל תלוי באינדיבידואל, באדם עצמו, בסביבת מגוריו, במשפחתו. יש לזה הרבה פרמטרים. אפשר לצ ־ מוח בכל מקום. הכל תלוי בשאיפות ובהתמדה של אותו אדם, ללא קשר

על התוכנית: "אני עושה הכל בתוכנית שלי. אני שלמה עם זה ונהנית כל רגע מ'הבייבי' הרדיופוני שלי. זה כיף לי שאני יוצרת הכל מאלף עד תו"

17.12.2021 ˆ ידיעות הנגב 46