נגב 17.2.23

מנתק מגע בימים שלפני "צוק איתן" חלק עבד במ ־ שרד פרסום בבאר־שבע ובמקביל כחובש במחלקת הנוער של הפועל באר־שבע ("תקופה יפה"). הוא מטפח לעצמו סוג של אישיות מוקצנת בפייסבוק והפוסטים שלו נכתבים בצורה וולגרית בהתאם. כולם חו ־ טפים ממנו חצים חדים. גם דנילוביץ'. "עד מה שקרה ב'צוק איתן' לא הבנתי למה הייתי עושה את הדברים האלה, אבל הייתי כותב דברים איומים", הוא מודה. "הייתי טוקבקיסט שמתנהג בצורה לא יפה. בה ־ לוויה של מקס הסתכלתי לרוביק בעיניים וכל כך כאב לי על כל המילים שיוצאות לי מהמקלדת. כאב לי גם על עצמי, שאני לא שולט בזה, ולא הבנתי למה ברגעים כאלה זה עובר לי בראש. זאת אולי הפעם הרא ־ שונה שהיה ניצוץ קטן שהדברים האיומים שאני כותב קשורים לפוסט־טראומה, אבל לא הצלחתי לחבר את זה לשם. אחר כך חז ־ רתי לכתוב באותו סגנון". חלק ממשיך לעבוד בפרסום, אבל מנתק קשר עם כל החברים שלו. "הרגשתי שזה בסדר שאני אהיה לא בסדר", הוא נזכר. "ננעלתי בממ"ד בבית של ההורים, לא ישן כל הלילה, ישן קצת בבוקר, לפעמים הולך שקל 3,000 לעבוד לפעמים לא. מרוויח בחודש, לא סוגר את החודש ולא מעניין אותי. לוקח מההורים, חלאה אמיתית". וזה המקום הכי נמוך שהגעת אליו? "לא. מה שאנשים לא מבינים בפוסט־ טראומה זה שאם אני ואתה מגיעים עכ ־ שיו לאירוע, אנחנו לא מגיעים כשני כלים ריקים לשם ומתנהלים באותה דרך. כל אחד מגיע עם מטען משלו. אין לאף אחד שליטה על כלום, ואני מאוד מאוד כעסתי על עצמי. הרגשתי שזה לא בסדר לדבר על זה, שזה לא בסדר שיידעו מה עובר עליי, ובמשך שנה ניתקתי כל מערכת יח ־ סים שהייתה לי, ובמקביל, המשכתי לכ ־ תוב דברים איומים על אנשים בפייסבוק. היום אני יודע שזה בגלל שהרגשתי תקוע בחיים, וכעסתי, כעסתי מאוד. ראיתי איך כולם מתקדמים בזמן שאני תקוע במקום". חלק עובר למשרד הפרסום 2017 בסוף "שמעוני פינקלשטיין פרלמוטר" בתל־ אביב. הוא שוכר דירה בגבעתיים, אבל את רוב הלילות הוא ממשיך להעביר בבאר־ שבע. "אם הייתי קם בבוקר בדירה בגבע ־ ג'וקים עם מגרפה וזורק 15 תיים ולא אוסף אותם מהחלון, זה היה יום טוב", הוא מוסיף, ובפעם הראשונה בראיון משחרר חיוך קטן. "גרתי שם כמו חולדה. הייתי חיה פצועה. מתקלח פעם בשלושה ימים. הייתי נגעל להיכנס למקלחת. מתקלח בבית שלי עם כפכפים. הייתי חי על מנות חמות ואוכל מוכן מהחנות מתחת לבית שלי שהייתי מעיף עליה את הג'וקים". הוא זכה ביחד עם המשרד בתחרות פר ־ סום בינלאומית, אבל דווקא כשטס לקאן התחיל להרגיש שזה לא זה. "אני אומר לע ־ צמי 'זה ליד, זה לא באמת מה שאני רוצה לעשות'". התביעה וההפנמה ב � הוא עובר אירוע נוסף. ה 2019 בשנת דיקות הפיזיות יוצאות תקינות, אבל חלק סובל מסחרחורות בלתי מוסברות. הרופאה שאצלה ביקר מציעה לו להיבדק ולטפל בנושא הפוסט־טראומה. "ואני לא שמעתי את המונח הזה כבר שנים", הוא אומר. "הז ־ נחתי את עצמי. חזרתי הביתה, אמרתי לע ־ צמי 'אלה סתם סחרחורות', ובמשך שבוע לא יצאתי מהבית. לבד. באותה תקופה אני

קטנות מהטוויטר הרמתי הרגע שקית ‰ עם קקי של הכלבה שילי והתעכבתי ליד הפח עוד דקה כי זה חם ונעים. אחר כך עליתי הביתה והחלטתי לשתף פה שבתקופה האחרונה ירדתי למחתרת נפשית כדי להתמודד עם הבירוקרטיה של הוצאת הספר שלי. עריכות, כריכה, עימוד, דפוס, משלוחים, אתר ובעיקר איפוק לא לקלל הוצאה ש"ח לספר 4 שהציעה לי לכל מי ששואל אותי ‰ למה אני עדיין גר בבאר ־ שבע: לקחתי את הכלבה 5 לטיול בפארק וילדה בת לבושה בבגדים שהיו פעם כדור של פלה צעקה עליי לעצור כדי ללטף אותה. "איזה מתוקה, איך קוראים לה?". "שושה", עניתי והיא אמרה בהתלהבות: "יאאא גם אני משפחת שושן" אמא...מחפשים קייטרינג לא פחות מתותח וכשר בלונדון לשבעה, בערך אלף מנה, חצי עוף, 500 חצי דג, שתייה, סכו"ם, סלטים וכו' @ sheziff : היוזר של מתן חלק היי אשמח לעזרה ‰ בשביל חבר שאיבד

הייתי פותח את הפייסבוק ולא מפסיק להוציא כל מה שיש בפנים החוצה. מעלה את זה ואחרי חמש דקות הייתי מסתכל על זה בהלם ושואל את עצמי 'מי כתב את זה?' ומוחק. זה לא אני"

חלק בבית של סבו וסבתו צילום: גיל נמט | ' בשכונה א

פוגע בכל מה שזז, אבל תבין שזה לא מע ־ ניין אותי, אני בסך הכל רוצה חיבוק, אני צריך אותו, אבל אני לא יודע איך לבקש אותו. שמישהו יחבק אותי ויגיד לי שיהיה בסדר". "הייתי פותח את הפייסבוק ולא מפסיק להוציא כל מה שיש בפנים החוצה. מעלה את זה ואחרי חמש דקות הייתי מסתכל על זה בהלם ושואל את עצמי 'מי כתב את זה?' ומוחק. זה לא אני". בשלב הזה מתרחש האירוע משמעותי שבגללו חלק ייפול אבל יקום חזק מת ־ מיד. אחרי משחק של הפועל באר־שבע, הוא כותב דברים קשים נגד השופט. אחרי כמה דקות הוא רואה שיש לפוסט כבר כמה מאות לייקים, אבל שוב נבהל מהדברים שכתב ומוחק את הפוסט. אלא שהפעם לסיפור היה סוף שונה: השופט החליט לת ־ בוע את חלק בגין לשון הרע. "למזלי הרב מישהו העביר לשופט את מה שכתבתי", הוא אומר. "באותו רגע אני מבין שהסתבכתי. היה לי זום אאוט על החיים שלי. שאלתי את עצמי למה אתה כותב את הדברים האלה? למה אתה מת ־ נהג ככה לאנשים? תובעים אותך עכשיו, .30 שקל בחשבון ואתה בן 6,000 יש לך אתה לא יודע מה אתה הולך לעשות בחיים שלך, רק מבזבז את הזמן בללכלך על אנ ־ שים. למה אתה ככה?". הפריצה הגדולה בסופו של דבר הגיע לפשרה עם השופט, שילם פיצוי מסוים וקיבל החלטה לטפל בעצמו. בשלב הזה הוא לא מוכר בטוויטר. עוקבים. הוא מגיש 200־300 משהו כמו תביעה למשרד הביטחון ומתחיל בטיפול פסיכולוגי. "הפעם התחלתי להבין דברים. איך דב ־ רים בגוף שלי מתחברים לאירועים בתת מודע ואיך זה קשור לטראומה. הפסיכולוג שלי הסביר לי שהכעס שלי לא מנותב למקום הנכון. ומה שקורה זה שאני כותב בלי אחריות, פוגע באנשים, פוגע בעצמי".

ודברים מתחילים להיראות אחרת? "התחלתי עבודה עם הפסיכולוג ולאט לאט אני קולט שאני לא רוצה לפגוע באף אחד. אני רוצה לשמח אנשים, אני רוצה לגרום לאנשים להרגיש טוב. שיקראו משהו אחרי שהיה להם יום קשה ושיצחקו קצת, ובטוויטר מצאתי פלטפורמה שאנ ־ שים מקבלים את זה ואוהבים את זה". לאט לאט הכתיבה של חלק הופכת להיות הדבר הכי מדובר שיש בטוויטר. הוא כותב שרשורים מצחיקים על דמויות הזויות, מחדד כל פאנץ' בצורה גאונית, והופך לאחד הצייצנים המדוברים בארץ. לכולם ברור שמאחורי היוזר "שזיף", כך כינה את עצמו, מסתתר כותב בחסד. הוא צובר אלפי עוקבים וכל ציוץ שלו זוכה לעשרות אלפי 35־ חשיפות. נכון להיום כבר יש לו קרוב ל אלף עוקבים. במונחים של חשיפה ביחס לכמות המשתמשים שיש לטוויטר בארץ, מדובר בנתון די מטורף. "אני מקבל בטוויטר חיבוק ובמקביל מקבל הייט", הוא אומר, "כשאתה חווה את זה אתה אומר, בואנה ככה אני התנהגתי לאנשים? אני מבין מה עשיתי וזה גרם לי להתנצל בפני אנשים". הוא מקבל פנייה בפייסבוק מאיתי רייכר, שכותב ב"ארץ נהדרת"

וליאור חזרנו אחרי פרידה. אמרתי לה שלא תבוא אליי ושאני רוצה להיות לבד. היא לא הצליחה להבין מה יש לי כי לא שיתפתי אותה. בסוף היא באה אליי הביתה ובמשך שלושה־ארבעה חודשים שאני כמו סמר ־ טוט בבית היא באה ומטפלת בי בלי לדבר. יום אחד היא ביקשה ממני ללכת לטיפול פסיכולוגי. אמרתי לה שאני לא הולך. היא הציבה לי אולטימטום - טיפול פסיכולו ־ גי או פרידה. הלכתי לטיפול פסיכולוגי. חזרתי מהטיפול הראשון, ליאור חיכתה לי בבית והתפרקתי כמו ילד. בפעם הראשונה יצאו לי המילים 'אני מתגעגע למקס, אני סובל מאז שהוא מת, אני מפחד שההורים שלי ימותו ואני מפחד שיקרה לי מה שקרה ברכבת'. לא הפסקתי לדבר". חלק יוצא לחל"ת וחוזר לבאר־שבע. הקורונה מתפרצת. הוא מפסיק את הטיפול הפסיכולוגי בגלל אילוצים כלכליים, מו ־ דיע לליאור שהוא עוזב את תחום הפרסום וחוזר שוב לכתוב פוסטים קיצוניים. "שמתי לב שככל שאני כותב דברים יותר מרושעים, אנשים יותר אוהבים את זה. ואני, מה אני רוצה? אני רוצה חי ־ בוק בסך הכל, רוצה שיאהבו אותי!", הוא אומר. "ואני פוגע באנשים, פוגע בעסקים,

17.2.2023 ˆ ידיעות הנגב 40