נגב 18.02.22

אני חוזר הביתה ), שהתייתם בילדותו משני הוריו, גדל בכפר הילדים 42( השחקן יעקב זדה־דניאל "נרדים" בערד ‰ לקראת הקרנת הסרט "יותר ממה שמגיע לי" בכיכובו בקונסרבטוריון העירוני, הוא מספר על החיים בכפר הילדים ‰ נזכר בימי בית הספר, בפסטיבל ערד ובימים שערד הייתה "אוטופיה", להגדרתו ‰ ומסביר מדוע, גם שנים אחרי שעזב, הוא רואה בערד עדיין את עיר ילדותו ונרגש בכל פעם מחדש לחזור אליה

עודד בר־מאיר

יבקרו ביום שלישי הקרוב היוצר והבמאי פיני טבגר והשחקן יעקב זדה־דניאל בערד לרגל הקרנת טרום בכורה של סרטו של טבגר "יותר ממה שמגיע לי". אחרי הקרנת הסרט באולם הקונסרבטוריון העירוני יקיימו טבגר וזדה־דניאל שיחה עם הקהל. עבור יעקב זדה־דניאל, מגיבורי הסרט, לא מדובר בעוד מפגש בין שחקן לקהל הצופים, אלא בסוג של סגירת מעגל, להגדרתו. זדה־דניאל בילה את מרבית שנות ילדותו ונעוריו בכפר הילדים "נרדים" בערד, העיר שהוא מגדיר עיר ילדותו, והעיר שהוא קשור אליה בנימי נפשו, אף שהוא נולד בחולון ואף שהוא מתגורר כיום בתל־אביב. כמו משפחה גדולה ) יכול 42 סיפור חייו של זדה־דניאל ( בקלות לשמש חומר גלם לסרט מרגש וסוחט דמעות. הוא נולד בחולון, וכ ־ שהיה רק בן שנתיים אמו נפטרה ואביו העביר אותו ואת שלוש אחיותיו לכפר נפטר גם 13 "נרדים" בערד. כשהיה בן אביו, ואת ילדותו ונעוריו, עד שהתגייס לצה"ל, בילה בכפר הילדים. "הגעתי לכפר הילדים 'נרדים' כשהייתי בן שלוש", מספר זדה־דניאל בראיון ל"ידיעות הנגב", "היינו אני ואחיותיי בין הילדים הראשונים שנ ־ קלטו בכפר. זו אומנם הייתה פנימייה, התגוררנו בכפר הילדים, אך השתלבנו עם האוכלוסייה המקומית בערד ולמדנו במערכת החינוך בעיר. אני למשל הש ־ תתפתי בחוג כדורגל ובחוג תיאטרון. אלה היו התחומים שעניינו אותי אז בתור ילד. האמת היא שאלה גם התחו ־ מים שמעניינים אותי היום. חוץ מהעי ־ סוק שלי בתיאטרון, קולנוע וטלוויזיה,

כמו קיבוץ גדול בעולם הקולנוע זדה־דניאל התאהב בין השאר בזכות אם הבית של כפר הילדים שהייתה לה חיבה יתרה לסר ־ טים. "הכפר היה מחולק למספר בתים ועל כל בית הייתה מופקדת אם בית", הוא מספר. "אם הבית שלנו אהבה סרטים ובזכותה צפינו בהמון סרטים. הבית שלנו בכפר היה מעין בית קו ־ לנוע שילדי הכפר היו מגיעים לצפות בו בסרטים". איך הייתה ערד באותם ימים? "ערד הייתה אחת הערים עם מרקם אנושי מיוחד במינו. הייתה סימביוזה בין כולם, ממש כמו קיבוץ גדול. כולם הכירו את כולם. לא הכרנו אז את המו ־ שגים של אשכנזים ובני עדות המזרח. מין אוטופיה שכזו". פסטיבל ערד היה חלק חשוב מתקופת נעוריו של זדה־דניאל. "כנער עבדתי בפסטיבל והלכנו למופעים, כשגדו ־ לי האומנים הופיעו כאן", הוא מספר. "היינו אז המוקד התרבותי של המדינה באותן שנים, בראשית שנות התשעים. זה היה מדהים. ערד הייתה אז הוודסטוק של המדינה. עשרות אלפי בני אדם זרמו לכאן מכל קצוות הארץ. משהו מדהים שאני זוכר ומתגעגע אליו. עצוב מאוד ו � , כאשר של 1995 שמאז האסון בשנת שה בני נוער נהרגו במופע הפרידה של 'משינה', כבר לא חזר למתכונתו המ ־ קורית. זו הייתה מכה איומה". את שירותו הצבאי התחיל זדה־דניאל ואחר כך עבר 13 בתור לוחם בשייטת לשרת ביחידת דובדבן. אחרי השח ־ רור למד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ובמהלך השנים הוא פצח בקריירה קולנועית, טלוויזיונית ובי ־ מתית מרשימה. בין השאר כיכב בסדרות "פאודה",

אני גם חולה ספורט ואוהד את קבוצת הכדורגל בני יהודה. הרזומה שלי גם כולל את היותי בעבר קפטן קבוצת הנו ־ ער של הפועל ערד בכדורגל". זיכרונות מאותם ימים? "הזיכרון הראשון שלי בתור ילד הוא ההגעה לכפר הילדים. אני זוכר את הטיולים הרבים שעשינו בכל חופשה מהלימודים. איפה לא טיילנו? טיילנו בכל הארץ. אלה היו טיולי הישר ־ דות שהעשירו אותנו ואתגרו אותנו. הטיולים הללו הוסיפו להערכה העצמית שלי. למדתי על עצמי לא מעט בטיולים האלה". איך העובדה שהתייתמת בגיל צעיר כל כך והעברת את ילדותך בפנימייה משפיעה עליך? "אומנם התייתמתי מההורים בגיל צעיר ואין ספק שזו משקולת, אבל הח ־ ברים שלי בכפר הילדים היו לי כמו אחים. כל אחד מהם היה עם סיפור חיים לא פחות קשה משלי, אבל אף אחד לא דרך על הפצעים של השני. היינו בכפר ילדים והתנהלנו כמו משפחה 120 כ־ אחת גדולה".

פיני טבגר, יוצר ובמאי הסרט "יותר ממה שמגיע לי": "כבר בשלב כתיבת התסריט הרגשתי שהדמות של השכן החב"דניק תפורה על יעקב. הייתי נעול עליו מראש. תמיד ראיתי בו שחקן מחונן ומוכשר. הוא עושה תפקיד נהדר בסרט"

18.2.2022 ˆ ידיעות הנגב 34

צילום: איתמר גינסבורג | זדה־דניאל עם הבמאי פיני טבגר