נגב 18.11.22

"יש תחושה של ניצחון על המחלה הארורה הזו". חגית מאיר

"אין דבר שבעולם שייקח לאישה את הנשיות שלה". יערית קצב

אישה חדשה יערית קצב היא אחת מעשר נשים מחלימות מסרטן השד שהתייצבו באחרונה מול מצלמתה של הצלמת תמר קרוון ותועדו בצילומים יוצאי דופן במסגרת מיזם מיוחד של המרכז לבריאות השד ומרכז "לגסי הריטג'" לאונקולוגיה במרכז הרפואי "סורו ש קה". באמצעות התצלומים הנשים חושפות את סיפורן האישי ואת הת ש מודדותן המורכבת בדרך לניצחון על המחלה. יש תובנות בעקבות ההשתתפות בתערוכת הצילומים המיוחדת הזו? "שנים אחרי אני מבינה שאין דבר שבעולם שייקח לאישה את הנשיות שלה. הנשיות מתחילה מבפנים. הת ש בגרות נשית בתוך תהליך של ריפוי מסרטן השד, כשזה מגיע בגיל צעיר בפרט, הופכת את המחלימה להיות אישה חדשה, חזקה, יפה יותר, עם כמות אדירה של פרופורציות. כל הזמן אני חושבת על הגילוי המוקדם. הגיל הוא לא פקטור. אצלנו במשפחה אין עניין גנטי של סרטן השד. זה הגיע אליי משום מקום בגיל כל כך צעיר". לא היו חששות או התלבטויות לפני שעמדת מול המצלמה? "זו הפעם הראשונה שאני נחשפת שנה עם הסיפור האישי 13 לאחר שלי שתועד בתערוכה. היה לי חשוב למנוע מקרים של גילוי מאוחר. אם החשיפה שלי הצליחה להציל מישהי אחת, אז עשיתי את שלי והשגתי את

צר־ברון, "אז גם הבנתי שיש לי בשביל מי ובשביל מה אני צריכה להילחם. הייתי צריכה לשרוד בשביל הילדים שלי, בש ש ביל המשפחה שלי". איך מתמודדים עם מציאות כזאת? "עברתי תהליך של אבל על כל מה שאני מאבדת ועל מה שלא יהיה לי בחיים. הבנתי שאם אני לא אלחם, אני צפויה לאבד יותר ולהפסיד יותר. קמתי על הרגליים והתחלתי להילחם על החיים שלי. עברתי טיפולים הורמונליים וביולוגיים קשים. לאחר שנה של טיפולים, שהגבתי להם בצורה טובה, עברתי ניתוח כריתת שד ושחזור, הקרנות והמשכתי במקביל טיפולים הורמונליים וביולוגיים. אז גם רציתי להגשים חלומות". אילו חלומות רוצים להגשים במ ־ ציאות כזו? "הבנתי שאני חיה את הרגע. שאני חיה על זמן שאול. בעידודו של בעלי הגשמ ש תי חלום להיות קונדיטורית. אבא שלי גנטי של סרטן השד. זה הגיע אליי משום מקום בגיל כל כך צעיר" יערית קצב: "כל הזמן אני חושבת על הגילוי המוקדם. הגיל הוא לא פקטור. אצלנו במשפחה אין עניין

המטרה שלי. יש לזה חשיבות על. מב ש חינתי האישית, אם הייתי ממתינה, לא הייתי בתמונה". מחשבות קשות ש � ), תו 36 כאשר הדר שניצר־ברון ) בת באר־שבע, הגיעה ליום הצילומים המיוחד בסימן ניצחונה על מחלת סרטן השד שבה לקתה לפני כארבע שנים וחצי, היא חשפה מול המצלמה את הק ש עקוע שעל זרועה עם הכיתוב בלטינית - "לחיות את הרגע". "זה החל לפני כארבע וחצי שנים", מספרת שניצר־ברון, נשואה ואם לשני ילדים, אחות במרכז הרפואי "סורוקה" וקונדיטורית, "הרגשתי אז גוש בשד כאשר הנקתי את בני הקטן. הייתי בטו ש חה שזה קשור להנקה, אבל הבדיקות שעברתי במרכז השד בסורוקה העלו כי יש לי סוג של סרטן השד". איך מקבלים בשורה כזאת? חגית מאיר: "הרגשתי הקלה כאשר גיליתי בזמן את הגוש הטרום סרטני וניתן היה לטפל בזה בזמן. הגילוי המוקדם היה קריטי. אם הייתי ממתינה, אז כבר הייתי בסיפור אחר"

"האמת היא שכשקיבלתי את הבשורה הזו טסנו כל המשפחה לחו"ל. זה היה טיול שתוכנן עוד קודם לכן, והבשורה הזו שנחתה עליי הייתה בגדר של הפת ש עה גמורה. הייתה התלבטות אם לקיים את הטיול המשפחתי, אבל הייתי נחושה שנטוס ושאת הבדיקות אעשה לאחר יום 11 שנחזור. טסנו לאירופה למשך ולאחר שחזרנו עשיתי את הבדיקות". מה העלו הבדיקות? "הבדיקות הצביעו על כך שהסרטן הגיע לעמוד השדרה ושאחוזי ההישר ש דות שלי הולכים ופוחתים. מאוד מפ ש חיד. זה היה שלב שבו נכנסתי לדיכאון. פשוט השתבללתי. רצו לי בראש כל מיני מחשבות שלא אספיק לראות את הילדים שלי עולים לכיתה א', שלא אראה אותם מסיימים כיתה י"ב והולכים לצבא ושגם לא אזכה לראות אותם מתחת ש נים ומקימים משפחה והופ ש כים אותי לסבתא. מחשבות מאוד קשות. כל הסיפור הזה תפס אותי כשבסך הכל הייתי ורגע לפני שתכננתי 31 בת להיכנס להריון וללדת ילד נוסף". מלחמה על החיים החלום להורות וללדת עוד ילד נגוז כשהרופאים הודיעה לה במהלך הטי ש פולים שהסרטן שלח גרורות ושעליה לעבור כריתת שחלות שהמשמעות שלה להיפרד מהחלום להיות אמא לעוד יל ש דים. "היה לי מאוד קשה", אומרת שני ש

ידיעות הנגב ˆ 18.11.2022 55