נגב 20.05.22

אביחי אשוש. לא חולם על אקזיט

על התוכניות לעתיד: "השאיפה שלי היא להגיע לחברה שתעסיק אלף עובדים פה בנתיבות, בדרום. אם זה לא פה זה לא מעניין אותי"

יוצר קונפליקט, כי אתה רוצה לגדול, אבל אז אתה מפסיד את היתרון היחסי. אז צריך לשמור על האיזון בקונפליקט הזה". מי מתעניין בפיתוחים שלך? "בהתחלה השקעתי בשיווק ופרסום והיו מגיעים כל מיני חברות והייתי צריך לבחור עם מי אני עובד. בשנ ־ תיים וחצי האחרונות לא השקעתי שקל בשיווק או פרסום. הכל מפה לאוזן, והרוב הם לקוחות חוזרים, כלו ־ מר אם יש חברה שפעם אחת באה לפה וקיבלה שירות מעולה במחיר טוב, אז היא חוזרת שוב ושוב". על איזה פרויקטים אתם עובדים בימים אלה? "מכשיר קולונוסקופיה רובוטי, חנויות אוטונומיות, מכלי אחסון חכ ־ מים, ויש פרויקט של מיצוי קנאביס. מה שעושים הוא שהם מוציאים שמן קנאביס מתפרחת. זה נשמע פשוט, אבל זה לא כי צריך לדחוס שם שני טון בחום גבוה, אז יש שם הרבה טכנולוגיה והכל צריך להיות עיצובי וברמה של מכונה ביתית, ויש כמובן דברים של משרד הביטחון". נשאר פה נוסף על אלה, אשוש מוצא את הזמן להתנדב בכל מיני פרויקטים. "השבוע יש האקתון באוניברסיטת בן־גוריון ואני מנטור שם, מייעץ ותומך בלי תשלום כמובן, ויש סטודנטים בתל־ אביב לתואר ראשון שעולים איתי לזום, שואלים שאלות, וזה חלק מה ־ נתינה שלי", הוא מספר ומוסיף, "חבל שבאזור החיוג הזה כמעט כלום לא קורה. הייתי מצפה שמשרד החינוך ומי שמקבל את ההחלטות יעודד ייצור של טכנולוגיה וחינוך לכיוון הזה. יש קצת, אבל זה לא מספיק". מה השאיפות שלך? "השאיפה שלי היא להגיע לחברה שתעסיק אלף עובדים פה בנתיבות, בדרום. אם זה לא פה זה לא מעניין אותי. יש לי חבר שהנפיק את החברה בבורסה, גם פה בנתיבות, שכל הזמן מציע לי להצטרף אליו ואומר 'בוא, קח כפול ותיכנס איתי'. אני אומר לו 'סבבה, בוא תעביר את המפעל לפה' והוא אומר 'מה פתאום'. זה מפתה כי זה פותר אותך כלכלית. אני השקעתי את הכסף שלי בחברה, לא קניתי בית. אני מאוד מאמין בדרך שלי ואני מאמין שנעשה את הקפיצה הגדולה". אתה חולם על אקזיט? "אקזיט זה נחמד, אבל זה לא מעניין. לעשות חברת בת־קיימא שמפתחת, מייצרת ומעסיקה המון עובדים, זה מג ־ ניב כי זאת חברה שהיא חזקה והיא יכו ־ לה לתת תעסוקה פה ולעזור לכל העיר והאזור להתחזק. זה קשה, אבל התחלתי ואנחנו עובדים על השגת המטרות".

"אני מביא לפה עשייה. אנשים לא רוצים לנסוע ברכבת שעתיים ביום לכל כיוון, הם מעדיפים להישאר קרוב. תחשוב אם עכשיו יהיו פה אלף חברות כאלה, איך זה היה משפיע על האזור, על התעשייה, על החינוך. אלה אנשים חזקים שבאים, אנשים משכי ־ לים ואקדמאים. אוכלוסייה חזקה". פתחת את החברה שלך פה בגלל האידיאולוגיה או שהאידיאולוגיה היא תוצר נלווה? "זה התחיל כאידיאולוגיה. היא אומ ־ נם טיפה נשחקה עם הדרך כי זה קשה ואתה לבד, ובסוף זאת חברה קטנה. היה לי הרבה יותר קל לקבל הצעות עבודה במרכז או בארצות הברית. יש לי המון הצעות ואני מסרב להן. אני לא רוצה לעזוב את המקום, לא רוצה לנסוע שלוש־ארבע שעות ביום ולא לראות את הילדים. אז אני משלם על זה, אבל זה שווה את זה". ועובדים שאתה מעסיק? "ביום יום זה אני ואשתי, אבל יש עובדים שאני מעסיק לפי צורך בת ־ חום התוכנה, החומרה, וכל מה שאני צריך. בסך הכל יש שישה־שבעה אנ ־ שים מסביב לפעילות". תמיד מעניין בדרך כלל חברות סטארט־אפ מתמ ־ קדות בפיתוח מוצר אחד, אבל במשרד של אשוש יש מגוון רחב של מוצרים, בהם מטוס, רחפן, ולצידם פתרון אח ־ סון חכם ומתלה כלים חכם. מיהו קהל היעד שלך? "זה משתנה מאוד. בהתחלה כיוונתי לשוק מאוד ספציפי. איפשהו בין הבי ־ טחוני לאזרחי ולא הצלחתי להבקיע את השוק כי יש ביקוש, אבל רגול ־ טורית נורא קשה לחצות את זה ברמה שאם אני ממשיך ככה, אני פושט רגל. לוקח להבקיע את הרגולציות האלה משהו כמו חמש שנים. להבשיל עסקה כזאת זה הרבה כסף ולא היו לי את המ ־ שאבים ולא רציתי לגייס כסף רק בש ־ ביל הרגולציות. הייתי מאוד ממוקד ואז זה היה או לסגור את החברה או לחזור להיות שכיר". אשוש מצביע על המטוס שמוצג במ ־

ומהפיתוחים יקומו אחרי זה חברות שיהיה לי חלק בהן, וזה אחלה שי ־ תוף פעולה". עוד תחום שהחברה של אשוש עוסקת בו הוא ייצור שבבים. "אחד הדברים שייחודיים לי הוא שאני יודע לייצר שבבים ברמה מאוד גבוהה ובמהירות הרבה יותר גבוהה מרוב השוק", הוא מסביר. "מה שלוקח לחברה גדולה כמה חודשים, לוקח לי כמה שבועות. זה מגרש המשחקים שלי כרגע. זה קצת מפוזר, אבל זה כיף כי תמיד מעניין. מצד שני, אתה בא גם בשישי לעבודה כדי להספיק דברים. נורא עמוס". בזכות המהירות אף שהחברה שלו עדיין קטנה, אשוש אינו חוששלשחק במגרששל הגדולים. "בשבוע הבא אדע אם זכינו ואם נפתח משגר עבור התעשייה האווירית, שזה משוגע שחברה קטנה מנתיבות הולכת לפתח את האלקטרוניקה של המשגר. היו פה מנהלי הפרויקט וראו את הד ־ ברים שאנחנו עושים, והלסת שלהם נשמטה", הוא מספר בגאווה. מה הרשים אותם כל כך? "יש כמה חברות שיכולות לעבוד בקצב מהיר ואחת מהן נמצאת בנתי ־ בות. רוב החברות שכן עובדות בקצב מהיר נמצאות ביוקנעם או כמובן בתל־אביב. אני עצרתי את הגדילה של החברה כדי להישאר מהיר. זה

על פיתוח מוצרים חדשניים: "כשהמוצר הוא שלך, הסיפוק הוא אדיר פי עשרה כי אף אחד לא חולק איתך את זה. פעמים 100 אתה נכשל איזה זה מצליח" 101־ ובפעם ה

ממריא מנתיבות

שרד וממשיך להסביר. "לפתח מטוס זה המון טכנולוגיה, בטח 150 מטוס שיכול לטוס למרחק של ק"מ ולקחת עליו כמה קילוגרמים של חומר נפץ. הפיתוח כולל המון דיס ־ ציפלינות ופרמטרים, דברים שברגע שאתה מבין שאתה טוב בהם אז אתה יכול לתת שירות להמון תחומים, ואז פתאום אתה נהיה חברת סרוויס (שי ־ רות). אתה מתחיל להחזיר את ההש ־ קעה, אבל אז אתה אומר לעצמך 'לא לשם כך התכנסנו'". אז החלטת לשלב בין כמה תחומים? "כן. חלק מהזמן אני נותן שירות לח ־ ברות וחלק מהזמן אני ממציא ועובד על כל מיני פרויקטים. אמרתי שאני אמצא לי שותף עסקי שיודע לקחת את הפרויקטים האלה מאחת למאה כי אני לא טוב בדברים האלה. אני יודע לה ־ מציא ולבנות. החיבור הזה קרה לפני כמה חודשים והוא נראה חיובי מאוד, וזה המודל שאני הולך עליו. יש עדיין את הסרוויס שאני נותן כדי להתקיים,

20.5.2022 ˆ ידיעות הנגב 46