נגב 21.11.25

תרבות

/ nechamar@yedtik.co.il / נחמה רחמים

| ורד עיני קדר צילום: קרן רונן

/ ספר /

נפגשים בחלקת יער שירי וארז במעלה הכרמל. הם זרים זה לזה, אך מג־ לים ששניהם נמצאים שם מאותה סיבה בדיוק - הם מחפשים אחר חבריהם מילדות, דותי ויוני, שנטשו הכל למען חיים של בי־ דוד מוחלט. דותי עזבה בן זוג, ילדים קטנים וקריירה, והיא נעדרת כבר שנה. יוני נעדר במשך שש שנים. שירי וארז נבחרו לשמש כ"מפתחות", היחידים שיכולים להשיב את שני המתבודדים הביתה, בנקודות זמן שנ־ קבעו מראש. החיפוש המשותף של שירי וארז הופך למסע יצרי ומטלטל, לעיתים מיני ואלים, שבו נחשפים עוד ועוד סודות - של הנע־ למים, של המחפשים, ושל החברה המסתו־ רית המאפשרת את ההתבודדות המאורגנת הזאת. במקום שבו אמיתות ושקרים מת־ ערבבים, נבחנות מחדש מערכות היחסים, בחירותיהם ויכולתם של גברים ושל נשים לשמור על זהותם אל מול מוסכמות חבר־ תיות נוקשות. "מפתחות", רומן מתח פסיכולוגי נועז מאת ורד עיני קדר מהיישוב להבים, עוסק בשאלות על בחירה, חופש ושליטה: מה מביא אדם לבחור לנטוש הכל - בית, קריירה, אפילו ילדים קטנים - כדי לחיות לבד, ולתמיד? והאם בכלל זה אפשרי? הוא עושה זאת דרך סיפור טעון על חברות ומ־ שפחה, על יחסים מורכבים ורעילים, על התמודדות עם טראומות עבר, אלימות, אשמה ותיקון, ועל חיפוש שלעולם אינו נגמר. "מפתחות" מציג אפשרות קיצונית של התנתקות מוחלטת, ללא תאריך תפוגה. הוא מציע לנסות ולראות בבחירת ה"לבד", המסומנת בדרך כלל כדבר שלילי, עצוב ואנוכי, גם הזדמנות - להתנקות מכל העו־ דפים והרעשים של החיים המודרניים, על מנת לחיות באמת. הספר דן בסוגיית השליטה של אדם על חייו שלו ועל חיי זולתו. מה גורם לו להפקיד את השליטה על גורלו בידי האחר? ומנגד, מה גורם למישהו לקחת שליטה על חייו של אדם אחר. ורד עיני קדר מתגוררת כיום בלהבים עם בן זוגה ושלוש בנותיה, וגם כמה חתולות. יש לה תואר ראשון בכלכלה ובחשבו־ נאות, ותואר שני בחינוך. כיום היא לומדת לתואר שני נוסף במחלקה לספרות של אוניברסיטת בן־גוריון, במסלול לכתיבה יצירתית. לפעמים גם היא רוצה להיות קצת לבד. נקודת מפנה לארץ מטיול בהודו, 25 כשחזרה בגיל חלתה ורד ב"גילאן־בארה", וירוס שפוגע במערכת העצבים וגורם לשיתוק מלא, אבל באורח נס היא החלימה תוך ארבעה חודשים וחזרה לתפקוד מלא לאחר שעברה שיקום בתל־השומר, שם למדה מחדש להניע את

מתוך הספר

מה היא עושה כאן? מה היא עושה בבית הקטן הזה, בש־ תיקה הגדולה הזאת. פעם, בסך הכל לפני כמה חוד־ שים, אבל בחיים אחרים, היה לה בית רחב מידות ויפה, והיתה לה משפחה. אמא, אבא, ילדה, ילד. משפחה לכל דבר וע־ ניין. והיתה לה גם עבודה,

עטיפת הספר

לקיצון, להתנתק באמת, בלי לראות אף אחד". איזה תגובות אני מקבלת? "התגובות נחלקות לשני סוגים עיק־ ריים. הסוג הראשון הוא על הרעיון: אנשים אומרים לי 'איזה רעיון מקורי, איך חשבת על זה?'. זה תמיד מצחיק אותי ומחמיא לי, בעיקר כי אני לא חושבת שיש לי דמיון מפותח במיוחד. האמת היא שהספר הזה 'כתב את עצמו' לאט לאט, בלי תכנון מו־ קדם. לקח הרבה זמן עד שידעתי מה אני רוצה להגיד ואיך. כנראה מכאן המקוריות. הסוג השני של התגובות, והוא זה שאני הכי אוהבת לקבל, נוגע לדמויות. אומרים לי שהספר נוגע ואמיץ, שהדמויות מעוררות חמלה והזדהות. חלק מהדמויות בספר אינן חיוביות, ואת האחרות פשוט לא קל לחבב. אם הצלחתי לגרום לקוראים להזדהות איתן, להיות הן לזמן מה, זו הצלחה מב־ חינתי". האם יש בדרך ספר נוסף? "כן, זהו רומן ספקולטיבי על אישה שמ־ תעוררת בכל יום בזהות אחרת, כשהיא אוספת לתוכה זיכרונות של נשים אחרות". "מפתחות" הוא ספרה הראשון. הספר זכה לתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמ־ נויות תל־אביב. עורכות: מיכל חרותי ומירי רוזובסקי, בהוצאת "שתים". גם כאן הימים לפעמים מתערבבים אלה באלה, והרעשים לא נעלמו לחלוטין. אבל הם בהחלט חלשים יותר, והיא יכולה לשאת אותם. וכאן היא ישנה לילות שלמים, כמה שנים שהיא לא ישנה יותר משלוש שעות רצופות. והיא לא צריכה לחפש יותר פינה להתחבא בה, היא לא צריכה להתחבא בכלל. לא סתם עבודה, קריירה של ממש. והיתה לה אהבה, היו לה אהבות. אבל שם הימים היו ארוכים מדי או קצרים מדי, אף פעם לא באורך הנכון, והרעשים חזקים מדי, והיא לא הצליחה למצוא בבית הגדול שלה אפילו פינה קטנה אחת שלא שומעים בה אף אחד, שלא דואגים בה לאף אחד. שלא מרצים בה אף אחד. ¿ ¿ ¿

המפתחות של ורד "מפתחות" הוא רומן מתח פסיכולוגי נועז שכתבה ורד עיני קדר מהיישוב להבים ועוסק בשאלות על מה מביא אדם לבחור לנטוש ‰ בחירה, חופש ושליטה הכל כדי לחיות לבד והאם בכלל זה אפשרי

למידה, שהובילו אותה לקריירה בעולמות ההיי־טק. העלילה והדמויות בספר בדיוניות לח־ לוטין, אבל הניסיון להסביר את הצורך בלהיות לגמרי לגמרי לבד מוכר לוורד. לדבריה, יש בה כמיהה לשקט מוחלט, שאף פעם לא באמת מגיע. מה הביא אותך לכתוב את הספר? "הספר התחיל בתרגיל כתיבה בסדנה של אורית גידלי ואשכול נבו, אבל המש־ פט הראשון שכתבתי נבע משאלה שבערה בי: כל אחד רוצה לפעמים להיות לבד, להתנתק מהעודפות שהחיים מביאים איתם, מהמחויבות ומהסחות העת. עניין אותי כמה אפשר לקחת את הרצון הזה

הידיים והרגליים. החוויה הקשה הזו היוותה נקודת מפנה בחייה של קדר, וגרמה לה לפרוש מלימודי הכלכלה והחשבונאות למרות שכבר היתה לקראת סיום התואר הראשון ולהירשם ללימודי חינוך במגמת פיתוח תוכניות "חלק מהדמויות בספר אינן חיוביות, ואת האחרות פשוט לא קל לחבב. אם הצלחתי לגרום לקוראים להזדהות איתן, להיות הן לזמן מה, זו הצלחה מבחינתי"

21.11.2025 ˆ ידיעות הנגב 42