נגב 21.4.23

"כל פאני פיכמן: המגזרים במדינה נמצאים במשפחת השכול. זה משהו קדוש שאסור לפגוע בו ואסור לגעת בזה. במותם ציוו לנו הנופלים את החיים. בזכותם אנחנו פה וצריך לקדש אותם"

עם היוודע דבר מותו, סיפרו אז חב ־ ריו, כי "איתן היה חבר טוב ותמיד היה כשצריך אותו. היה לו לב זהב. הוא מאוד אהב את המקום שלו בצבא. הוא אהב את הצבא ואהב להיות שריונר. תמיד היה שם בשביל כולם". אחד החברים סיפר אז, כי איתן שאף ללמוד להיות ברמן ולהוציא רשיון על אופנוע וחלם על דברים רבים, אותם הוא לא יגשים לעולם. "אני לא שמרתי עליו מספיק", אומר יצחק, האב השכול, "איתן התעקש ללכת לחיל קרבי. הוא רצה לתרום למדינה. אני דווקא רציתי שהוא לא יהיה קרבי ושהוא ישרת קרוב לבית, אבל בסופו של דבר לא יכולתי להת ־ נגד לרצון שלו להתגייס ליחידה קר ־ בית. לא חשבתי לרגע שיקרה לו משהו במהלך השירות הצבאי. איתן אף פעם לא התלונן על שירותו בשריון. הוא תמיד חייך. אף פעם לא אמר שקשה לו בשריון. מותו נפל עלינו כרעם ביום בהיר. התהפך עלינו העולם". שכול כפול נסיבות מותו של סמל איתן פיכמן ז"ל, שהועלה לדרגת סמל לאחר מותו, תוחקרו על ידי צוות מומחים שמינה אז מפקד פיקוד הצפון בשיתוף מפק ־ דת קצין שריון ראשי, וממצאיה הוע ־ ברו לרמטכ"ל. גם המשטרה הצבאית פתחה אז בחקירת האירוע והעבירה את ממצאיה לבחינת הפרקליטות הצ ־ באית. התברר כי במהלך אותו תרגיל שריון פלוגתי, בשטח האש סמוך ל"נפח" שברמת הגולן, בעת שהיה בטנק נפגע איתן פיכמן מסיבה שאינה ברורה ונ ־ חבל בראשו בעוצמה. במהלך התרגיל הבחין מפקד המחלקה כי איתן לא עונה לו במערכת הקשר, וכשהוא נכנס לצ ־ ריח הוא מצא אותו על רצפת הטנק כשהוא ללא הכרה ופצוע באורח אנוש בראשו. לאחר מאמצי החייאה נקבע מותו של איתן ז"ל. כיצד מתמודדים עם טרגדיית הש ־ כול הכפולה הזו? פאני: "איתן נהרג שש שנים לאחר מותה של אפרת אחותו. למזלנו יש לנו עוד בת, שירה, שהביאה לנו שני נכדים. זה האור שלנו בחיים. זה שכול כפול. אי אפשר לאסוף את השברים. אנחנו ממשיכים את החיים, אבל קשה מאוד, אם בכלל, להתאושש מטרגדיה כזו". רצים לזכרו הוריו בחרו להנציח את זכרו של בנם בדרך יוצאת דופן. לא עוד ספר או חוברת זיכרון, כי אם להפוך את תחביב הריצה של האב לדרך הנצחה לבן שנפל. 10 בעקבות זאת, תוקדש ריצת ה־ ק"מ, במסגרת מירוץ הלילה של באר־ שבע, שיתקיים בראשית החודש הבא, לזכרו של סמל איתן פיכמן ז"ל. "איתן היה ספורטאי מצטיין", מס ־ פרת האם פאני, "והשתתף במירוצים בבאר־שבע וגם היה שחיין מצטיין. הוא גם היה משתתף במירוצים ורץ יחד עם אבא שלו. לאחר שאיתן נפל בחרנו להנציח את זכרו באמצעות הריצה

ביותר. אין לי ספק בכך". בתקופה האחרונה, כאשר המחאה הציבורית כנגד הרפורמה המשפטית גורמת לשסע בחברה הישראלית עד כדי דרישה של משפחות שכולות מנציגי ממשלה ומפוליטיקאים להדיר את רגליהם מטקסי האזכרה לנופלים בבתי העלמין הצבאיים. מהי עמדת ־ כם בנושא? פאני: "יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום קדוש ויש עליו קונצנזוס לאומי מאז קום המדינה. משפחת השכול כוללת את כולם. חילונים ודתיים, אנשי שמאל, אנשי ימין, אנשי העיר ואנשי ההתיישבות העו ־ בדת, יהודים ומוסלמים. כל המגז ־ רים במדינה נמצאים במשפחת הש ־ כול. זה משהו קדוש שאסור לפגוע בו ואסור לגעת בזה. במותם ציוו לנו הנופלים את החיים. בזכותם אנחנו פה וצריך לקדש אותם". בנופלו, 19 סמל איתן פיכמן ז"ל, בן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר־שבע והניח אחריו את הוריו, פאני ויצחק ואת אחותו שירה.

איתן פיכמן ז"ל עם אביו יצחק במירוץ הלילה של באר־שבע צילומים | 2019 פרטיים

איתן הביא לנו אור

במירוץ באר־שבע הקרוב, וכך תוקדש ק"מ לזכרו של איתן". 10 ריצת ה־ "תחום הריצה מאוד קרוב לליבי", מציין האב יצחק, "זה היה אך טבעי שבדרך הזו אני אנציח את הבן שנפל. במירוץ אני ארוץ כשאני לובש חולצה שעליה מוטבעת תמונתו של איתן. כך הוא יהיה הכי קרוב אליי. כך אני אר ־ גיש שהוא רץ איתי לאורך כל המס ־ לול. גם באימונים לקראת המירוץ אני לובש את החולצה עם התמונה שלו". מעבר לאימונים, יצחק פיכמן כבר חולצות עם תמונת 150 הדפיס כ־ דיוקנו של איתן עליהן כדי לחלק למ ־ שתתפים שירוצו לצידו במירוץ הלי ־ לה של באר־שבע. האב השכול לא ירוץ לבד. יחד עמו ירוצו באותו מירוץ גם לוחמי שריון מהגדוד של 100 יותר מ־ איתן ז"ל, חברים ומכרים ובני משפחה. יש משמעות לדרך ההנצחה המיוחדת הזו? "בוודאי. הריצה מסמלת עבורנו את המשך החיים ואת המשך נוכחותו של איתן בחיים שלנו. מדי שנה הייתי ממתין למירוץ הלילה של באר־שבע כדי להיות קרוב לבן שלי בריצה משו ־ תפת, ריצה לילית וכייפית במסלול ק"מ. זה היה הכיף הגדול של 10 של שנינו. אני רץ הרבה חצאי מרתון בכל המירוצים בארץ. איתן היה שחיין מו ־ כשר, אבל לא ממש אהב את הריצות הרשמיות. בכל זאת, בגלל השכנועים שלי, הוא הסכים לרוץ איתי במירוץ ק"מ בלבד". 10 של באר־שבע מפחיד וכואב יום הזיכרון קרב ועבור משפחת פי ־ כמן זהו יום קשה מנשוא. הם מצטרפים

למשפחת השכול וזו השנה הראשונה כמשפחה שכולה שאיבדה את בנה בשירות הצבאי. פאני: "זה יום זיכרון לחללי צה"ל ראשון עבורנו כמשפחה שכולה. אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המציאות הזו. זה מפחיד וזה כואב. זה יהיה קשה

"איתן היה ילד נהדר עם לב טוב. אף פעם הוא לא כעס, אף פעם לא רבנו. אי אפשר היה לריב איתו", כך מספרת שירה דרי־פיכמן, אחותו הבכורה של איתן ז"ל, "היה לו קשר אמיץ עם הילדה שלי. הוא היה הולך איתה לבריכה ולג'ימבורי, לאיתן גם היה חשוב להתנדב. בתקופת הקורונה הוא ביקר קשישים וסייע להם. הוא קיבל תעודת הצטיינות חברתית מטעם בית הספר. הוא תמיד נתן כבוד לסובבים אותו. הוא אהב לעסוק בספורט, בעיקר בשחייה ובריצה, וגם שיחק במשחקי מחשב". זיכרון מיוחד שנצרב אצלך מהאח שנפל? "אני זוכרת את היום בו היינו כל המשפחה ביום כיף בתל־אביב ואיתן קיבל שיחת טלפון בה הוא התבקש להקדים את מועד גיוסו לשריון. איתן היה כל כך נחוש להתגייס לשריון ולאחר אותה שיחת טלפון הוא בישר לנו, תוך כדי יום הכיף, שחלומו להתגייס לשריון מתגשם. הוא הלך עם ההחלטה הזו עד הסוף". זוכרת את הפגישה האחרונה איתו? "הפגישה האחרונה היתה כשבוע וחצי לפני שהוא נהרג. איתן הגיע הביתה לחופשת סוף שבוע, כשבועיים לאחר מועד יום הולדתו. הוא לא יכול היה להגיע קודם לכן בגלל פעילות מבצעית, ולכן חגגנו לו את יום ההולדת באיחור של שבועיים. הבטחתי לו שניקח אותו למסעדה, אבל אבא רצה לעשות על האש ושנאכל בבית. בסופו של דבר, בעלי לקח את איתן למסעדה, ואחר כך הם הצטרפו אלינו לארוחה בבית. כשבוע וחצי לאחר אותו מפגש משפחתי התבשרנו שאיתן נהרג". אהב להתנדב בין עיסוקיו ותחביביו איתן ז"ל אהב לבלות במחיצת בני משפחתו וגם לבקר קשישים ולסייע להם

21.4.2023 ˆ ידיעות הנגב 54