נגב 23.06.23

- מוגש מטעם נעמת -

חוויית שוליים

חברה טובה שלי שחזרה בתשובה מתקשרת אלי ואומרת לי "אני בתקופה קשה, אני חווה החווית שוליים..." למה את מתכוונת ? שאלתי.. ענתה: "אני הרי כבר לא חילונית, אבל גם לא ממש משתייכת לזרם החדש שהצטרפתי אליו.. אני כבר לא "מלכת הכיתה..." אני רואה, מרגישה ושומעת את אלו בבית הכנסת שחושבות שהן יותר טובות ממני..כי אני עוד לא מספיק כמותן, אין לי פז"מ כמו שלהן, עוד לא התחזקתי מספיק בעיניהן ( מושג שגור בקרב החוזרים בתשובה) "ממש מרגישים את זה, אני לא משלהם, אני בשוליים" היא אומרת לי בקול רועד ובגרון חנוק, הקול שבו אמרה את הדברים, העצב שנשמע מגרונה, העלבון שהוא כעת מנת חלקה, הורגשו היטב בשיחה... ולבי יצא אליה. . ואני מדברת אתכם על אשה שבעיני נתפסת כחזקה, מנטורית לחיים..אשת חיל!

× × × מזל טוב למיקרופון של ניסים עומר, הלוא הוא , שפתח את שישי ביום ניר הולדתו, והתברך בברכות חמות ומשמחות מכולם, עמיתים, משפחה וחברים. את חגיגות יום ההולדת ערכו על גדות נחל האסי בקיבוץ ניר דוד. וכה סיכם ניר את החגיגה. "מרגש היה לקבל את עשרות הברכות בעל פה, בסלולרי, בוואטסאפ ובפייסבוק. תודה רבה לכל אחת ואחד מכם, מהמשפחה, מהחברים, מהצבא, מהמועצה, מהארץ ומחו"ל". מברוק. × × × חביב בן תאחלו מזל טוב ל מהפועל באר־שבע, דוד שחגג בסופ"ש יום הולדת שמח ומלא ברכות חמות ומשמחות מכולם. מברוק. × × × יפה ובשבת היתה זו , אמו של הבמאי תורג'מן , מאור זגורי והיוצר שחגגה יום הולדת, וכמובן שהיא בורכה בברכות רבות והפתעות משמחות "יום הולדת לאמא שלי, ההשראה שלי, הכוח שלי. האהבה הראשונה בחיי, הסבתא הכי טובה, שתמיד תהיי בריאה, חזקה, יפה ומאושרת. מי ייתן בע"ה שתלמדי לסיים שיחות טלפון בזמן. אוהב אותך בלב". מקסים. × × × ובשני ציין את יום יוגב אלקיים הולדתו מתאשור, מי שתמיד ייזכר כאחד החתנים מ"חתונה ממבט ראשון", מהמשפחה והחברים. הבן האוהב כתב לה:

, הנציגה שלנו על הגלובוס, יוצרת תוכן, שחר חיון פרזנטורית, דוגמנית וכוכבת, עושה בימים האחרונים כמה דברים, כולל שת"פ מיוחד עם קוקה קולה בספרד, אז בקרוב תמצאו אותה שם. חיון, שלא מכבר סיימה את קשר , חזרה לחיים כאילו לא קרה דבר. נו, ככה און רפאלי האהבה עם זה בימים אלה, האופטימיות כובשת. ואם תציצו באינסטוש, ¥ . תבינו כמה היא כובשת את כולם וזוכה למבול של תגובות צילום אינסטגרם

הסיפור שלה לקח אותי למחשבות עלינו כבני אדם. כחברה אנושית. כולנו באופן כזה או אחר חווינו, חווים, או נחווה חוויות שוליים, או שגרמנו, או נגרום למישהו לחוות חוויה כזו. הזקנה (לצערי הרב) תשים אותנו שם או מחלות (לא עלינו) שמות אותנו שם , שונות כזו או אחרת, מצב כלכלי ירוד, נכות, מצב נפשי, לקות )relocation( כזו או אחרת, מיוחדות כזו או אחרת, עולים חדשים, מצבי הגירה נו אתם מבינים...כשאנשים הופכים שקופים (בשפה המדוברת). והמנגנון הזה שקיים אצלנו בני המין האנושי, להטיל דופי באחר, במי ששונה מאתנו הוא מנגנון שנועד להגן עלינו ולשמר את זהותנו שלנו. אנחנו עושים את זה כדי לבדל את עצמנו וליצור לעצמנו זהות, לא רק מה אני כן, אלא גם מה אני לא .. זה כואב לי. כמעט כמו שכואב לי אם אחד מהילדים שלי יגיד לי שעושים עליו חרם, או אפילו בלי חרם, יגיד שהוא לבד בהפסקות..אני אשתגע! הבטן שלי תתהפך. אני אתייסר, ארצה לשנות סדרי עולם בשבילו. כמה אכזריות יש בנו, כשאנחנו מחליטים לא לשים לב לאנשים אחרים/שונים מאתנו. או כשאנו מחליטים שאנחנו ההגמוניים- ה"בסדריים"...וכל השאר לא. ולמה אני אומרת מחליטים? כי כדי שיקרה ההיפך צריך לקבל החלטה, החלטה הפוכה! אני כן אשים לב, אני כן אדבר, אני כן אכבד, אתייחס, אשאל לשלומו של אותו אחד שמשום מה עד עכשיו התעלמתי ממנו. אני אראה אותו, אתן תשומת לב, ארגיש, אתחשב, אתחבר עם מישהו שכלל לא חשבתי עד עתה לעשות זאת... זה יכול להיות העובד ניקיון שאינני יודעת מה שמו, ובוודאי לא חשבתי להגיע לבר מצווה של בנו (או לתת מתנה) שרק במקרה שמעתי שחגג לו, ואגיש לו מיץ תפוזים סחוט? או כוס קפה? אם זה מי שמטאטא כאן את רחובות העיר בשמש או אפילו הזקן שעובר כאן ברחוב small talk ובגשם, למה שלא אצא לשוחח אתו עם הליכון ועם העוזרת הפיליפינית שלו..צעדים קטנים ומדודים וכשאני חולפת על פניו ( במהירות, כדי להיכנס למכונית ולטוס לעבודה) הוא תמיד משתהה ומביט בי, כאילו אומר, הא, את.. את רצה לחיים אחרים.....הייתי שם פעם.. או אפילו למקבץ הנדבות בצומת, שללא מילה אנחנו משלשלים לכוסו מטבעות נדבה, לא מסתכלים לו בעיניים ובטח לא שואלים לשלומו..., מבט, ברכת "בוקר טוב", מה שלומך? המזכירה הפנסיונרית שמתנדבת במרכז הקהילתי שאמנם מדברת המון, אבל היי! אולי זה בגלל שהיא צריכה אוזן כרויה שתקשיב לה? אולי בדידות אופפת אותה? ו..אולי עם כל נסיונה בחיים כדאי שאלמד ממנה דבר או שניים.... והעובדת ניקיון בעבודה שמגמגמת אז ממעטים לדבר אתה כדי לא להביכה...או שמחליטים לשאול אותה במכוון שאלות שהתשובה עליהן קצרה: כן או לא.. למי אנחנו עושים הנחות? מי כאן המוגבל? וכי למישהו כאן יש ביטחון שבמקום אחר או בזמן אחר הוא הוא יכל להיות האחר? השקוף? וכי למישהו יש ספק כי נשמתם של אלו שונה או קטנה מנשמתנו שלנו אנו? ומה...תגידו, מה אם נחליט באופן מודע, לא פחות! VIP שדווקא אלה שאנחנו הכי לא מחשיבים אותם, מעתה יהיו בעינינו שממש חשוב לנו לקבל מהם חיוך, לתת להם ולקבל מהם תשומת לב, את ברכת ה"בוקר טוב", לבדוק מה שלומם, להתייעץ אתם, לחבור אליהם..להכיר אותם... מה דעתכם שכדי למגר חוויות שוליים נמתח את השוליים האלה עד לקצה. כן! נוותר עליהם* . בכביש, אנחנו ללא ספק צריכים את השוליים, למצבי חירום, אבל אם תשאלו אותי, בחברה שלנו? לסמן שוליים? לבני אדם?? זה המצב חירום!!!! ואמי האהובה היתה אומרת, "זכרו, כי את זה שהכי קשה לך לאהוב, הוא זה שצריך הכי הרבה אהבה" )1952-2015( מוקדש לזכרה של אמי גילה זילברשמידט סבן

, מנהל אירועים בחברת הקייטרינג "זר איציק אדרי מעדנים", חגג יום הולדת, וזכה להפתעה מחבריו , אבנר ביטון לפרלמנט שישי בבריכת האוניברסיטה. פתחו שולחן עמוס במטעמים ומשקאות אלי בוגנים ו יניב בר־חן , הנהג האדיב אבי לוי הכין עוגה טעימה, ו עופר כודדי משובחים, והחביב של "דן באר־שבע", היה אמון על ברכה מרגשת. רק צילום פרטי ¥ . בשמחות

מצדיעים להם שנה למלחמת יום הכיפורים בחזית 50 האירוע: הצדעה לציון הדרומית, אמפי פארק באר־שבע. מפקד חטיבת השיריון אמיר , העניק מדליה ותעודת הוקרה ל אל"מ בני אהרון , 401 , עמנואל דמרי , לשעבר דובר האוניברסיטה, ול רוזנבליט שנפצעו באורח קשה במהלך קרבות עקובים מדם מול הצבא המצרי במהלך המלחמה. בין מקבלי אותות ההוקרה היו גם יו"ר ¥ . אליהוא בן און , והעיתונאי אילן פרץ בית הלוחם באר־שבע, 401 צילום: קצינת נפגעים חטיבה

נעמת- קהילת נשים משפיעה בנגב אני מזמינה אותך לפעילויות נעמת

יו"ר נעמת נגב מאוחד שלך, סיגל סבן בלילה

ידיעות הנגב ˆ 23.6.2023 57