נגב 23.12.22

אישי // נדב דייג

תמונת הזיכרון שלי מעופר

הוותיקים בקרב אוהדי הקבוצה לבטח לא ישכחו את מה שקרה לעופר במש ־ , העונה 1975-1976 חק האחרון בעונת שלאחר הזכייה באליפות הראשונה. בית"ר ירושלים הייתה היריבה הצמו ־ דה של באר־שבע, שרצתה לזכות באלי ־ פות שנייה ברציפות. במחזור הסיום באר־שבע הובילה את הטבלה בפער של שתי נקודות על בית"ר, כאשר יחס השערים של ירושלים היה עדיף. באר־שבע ובית"ר שיחקו במחזור האח ־ רון מול קבוצות שנלחמו נגד הירידה. כדי לזכות באליפות בית"ר הייתה צרי ־ כה לנצח את מכבי תל־אביב בחוץ ולה ־ תפלל להפסד ביתי של באר־שבע מול מכבי יפו. לאדומים מהנגב הספיק תיקו ביתי מול הקבוצה החלשה מיפו. יפו עלתה למשחק בבאר־שבע עם שלושה בלמים והציגה בונקר במטרה לזכות בנקודה. באחת ההתקפות המתפרצות של יפו הכשיל שוער באר־שבע רוני מוסקוביץ' את החלוץ משה אוננה ברחבה. השופט מחו"ל, ששובץ במיוחד למשחק כדי למ ־ נוע הטיה אפשרית של התוצאה, פסק על פנדל. אברהם ארואטי בעט פנימה את בדקה 0:1 הפנדל והעלה את יפו ליתרון .28 ה־ באר־שבע החלה לתקוף ללא הרף את שער יפו, אבל השוער הרצל קביליו היה במיטבו. הלחץ בקרב השחקנים של באר־שבע הלך וגבר ככל שמחוגי השעון נעו קדי ־ מה. הם היו עצבניים והירבו להתווכח אחד עם השני כיוון שהבינו שהאליפות לכל חובב ספורט יש כמה תמונות שחקוקות אצלו בזיכרון, ושאותן לעולם לא ישכח. אליהו עופר הוא תמונת הזיכרון הראשונה שלי מההיסטוריה של הפועל באר־שבע. ל � . הייתי ת 1965 זה היה בתחילת אוקטובר מיד בכיתה א' בבית הספר "נתיבות" בשכו ־ נה ב', וכבר אז אוהד הקבוצה. הפועל באר־שבע החלה באותו מועד את העונה הראשונה וההיסטורית שלה בליגה הבכירה. שיטת המשחקים אז הייתה כזו: שני משחקים ברציפות נגד אותה קבוצה, אחד בבית ואחד בחוץ. אחרי שבמחזור הראשון באר־שבע הובסה על ידי הפועל פתח־תקווה נסעתי 4:1 בבית למשחק הגומלין שבוע לאחר מכן עם אבא שלי, שאול ז"ל, שהיה פטריוט של העיר באר־שבע ואוהד מושבע של הקבוצה. אני זוכר כאילו זה היה אתמול, איך כמה דקות לפני שריקת הסיום, כאשר התוצאה , עופר הבקיע את שער הניצחון, 0:0 הייתה ועלה ליציע לחגוג עם אוהדי באר־שבע. התמונה הזו שעופר עולה במדרגות ביציע באצטדיון הישן במרכז פתח־תקווה יושבת אצלי היטב בראש, ולעולם לא אשכח את הסיטואציה הזו. לפני כמה חודשים פגשתי את עופר ובנו טל, וסיפרתי לשניהם על אותו זיכרון. עופר התרגש למשמע הדברים, ודמעה אף זלגה מעיניו.

בלוויה ספדה ברוריה אליהו, אלמנתו של רפי אליהו וגיסתו של עופר, ובין השאר המליצה לגיסה להקים למעלה קבוצת כדורגל בהובלתו. היא ביקשה מגיסה שישתדל שלא להחליף את בעלה במשחקים, שהרי ידוע היה שרפי אליהו לא אהב כשמחליפים אותו

צילום: הרצל יוסף | עופר ז"ל. אדם מיוחד ומצחיק, שאהב את הבריות

שחקן מוביל עופר הצטרף להפועל באר־שבע כשה ־ קבוצה הייתה בליגה השנייה, והיה גורם דומיננטי עם חמישה שערים בעלייה

המסחררת לליגה הבכירה בסיום עונת .1965 ־ 1964 לעופר הייתה הזכות להבקיע את השער הראשון של הפועל באר־שבע בליגה הלאומית במחזור הראשון של . באר־שבע פיגרה 1965-1966 עונת מול הפועל פתח־תקווה, אז הקבוצה 4:0 הטובה בישראל, ועופר הבקיע בפנדל את שער הכבוד. ק � עופר מונה ל 70 בתחילת שנות ה ־ פטן של הפועל באר־שבע, והוביל את הקבוצה לשתי האליפויות ההיסטוריות הרצופות. עופר היה זה שבישל לאפרים צבי את 29 שער הניצחון שהבטיח במחזור ה־ א � את האליפות הר 1974-1975 בעונות שונה וההיסטורית של הפועל באר־שבע.

בשלב מסוים עלו המורים בתיכון על התלמיד הדתי שמשחק בשבת, והוא הורחק מבית הספר. עופר, שהיה תלמיד מוכשר לא פחות מהיותו שחקן, נרשם ללימודים אקסט ־ רניים, וקיבל את תעודת הבגרות בסיום כיתה י"ב. כבר בגיל צעיר הפך עופר לאחד מש ־ חקניה המובילים של הקבוצה ולמנהיג על המגרש, מעמד שנשמר במשך שנים רבות. הוא שיחק לרוב כקשר והכתיב במקרים רבים את קצב המשחק. עופר היה בועט הפנדלים הקבוע של הקבוצה וגם בועט הקרנות. הוא זכור כשחקן עם מסירות זהב, הוצאות חוץ אדירות, בעיטות חופ ־ שיות מתוחכמות, ופנדלים מנצחים.

לאחר שנפרד מבאר־שבע פרש 1999 באוקטובר עופר מאימון קבוצות כדורגל מקצועיות, והחל לעבוד כמאמן ילדים וכמגלה כישרונות במגזר הבדואי בנגב

ידיעות הנגב ˆ 23.12.2022 63