נגב 24.05.24

שירים וגעגוע

מטורפת בכל רחבי העוטף. המוות תפס אותה ברכב שלה, בכביש בין יכיני לש־ דרות. זו היתה מלכודת מוות, לצערי". שלושה ימים, כך מספר קיי בן סלמון, של סיוט בלהות עברו עליו מבלי לדעת מה עלה בגורלה של חברתו הטובה. "לא ידענו האם היא נרצחה, נחטפה או שהיא מתחבאת באיזה שהוא מקום. ייאוש, תק־ ווה ותפילות שהסתיימו בעצב תהומי עם הבשורה הקשה מכל. איבדנו את מור". כיצד עלה הרעיון להנציח את זכרה של מור באמצעות שיר הנושא את שמות שני הכלבים של מור? "במהלך ה'שבעה' על מור, ראינו, הילה יעקב, שהיתה החברה הכי קרובה של מור, ואנוכי, את שני הכלבים של מור כשהם כל כך אבודים. הם לא מבי־ נים לאן היא נעלמה. מחפשים אותה כל הזמן עם העיניים בכל אדם שבא לנחם ומחכים לה בחדר שתחזור עדיין, גם אם כבר חלפו יותר משבעה חודשים. גם עבורם היא היתה עולם ומלואו. גם הילה וגם אני שמנו לב לאותם שני כלבים. הם נראו לנו כל כך אנושיים. זה נגע בנו". "מור השאירה לנו חור ענק בלב, אבל גאווה והשראה גדולה ממי שהיא היתה", מציין קיי בן סלמון, "היא כתבה מילים שהפכו ויהפכו לשירים, שירי עצב על חורבן, ובו זמנית שירי זיכרון ותקומה. אנחנו נפיק את השירים הללו לזכרה של הנשמה הגדולה והמיוחדת שהיתה, בת־ קווה שכך יכירו ויזכרו אותה עוד רבים". שילם בחייו שיר נוסף שכתב סלמון בצל המלחמה הוא "עיר של גיבורים" לזכרו של רס"ר מיכאל ליזמי ז"ל, תושב אופקים, בלש במשטרת באר־שבע, שנפל בשביעי באוקטובר בקרב מול המחבלים במתק־ פת הטרור הרצחנית באופקים. "מיכאל", מספר בן סלמון, "הוא אחד מהגיבורים של אופקים. אחד מאותם אלה שהצילו את העיר שלנו ושילמו על כך בחייהם. ליגל, אשתו של מיכאל ז"ל, היתה איתי בכיתה. ביקשתי מהמשפ־ חה רשות לכתוב את השיר לזכרו כדי להנציח אותו ולהוקיר אותו על גבורתו, כשבחר להציל את העיר ואת תושביה, ושילם על כך בחייו. זה לא נתפס. זו גבורה שאנחנו צריכים להנציח ולז־ כור לעד. זה נותן לדור הצעיר להבין את משמעות המושג 'גבורה'. להבין את המושג 'תקומה', ומאיזה אסונות קמנו. זה ביגר אותי מאוד. אני מאמין שהרבה אנשים חשים את התחושות האלה. זה סוג של חובה מצידנו להוקיר את אותם גיבורים ולזכור אותם. אנחנו כמוזיקאים קיבלנו כלי שיכול לתת אות זיכרון והנצחה למשפחות השכולות". כיצד זה בא לידי ביטוי, למשל, בה־ קשר לשיר שכתבת על מיכאל ליזמי ז"ל? "ראיתי את ליהי, בתו הקטנה של מיכאל, ואמא שלה, אשתו של מיכאל, הודתה לי על השיר ואמרה לי שהילדה עוד לא יודעת לדבר, וכשהיא תגדל, השיר הזה ייתן לה כוחות והיא תלמד על מי היה אבא שלה. זו היתה מלכתחילה מטרת השיר שכתבתי. באופן מצמרר, הילדה הקטנה ציינה את יום הולד־ תה הראשון באותה שבת של השביעי באוקטובר".

עטיפת השיר לזכר מיכאל ליזמי ז"ל

"הזמן עובר והחברים שלך באים לנחם, תמונות וסיפורים על איך היית לוחם. גם הילדה בעוד שנתיים תתחיל לדבר ולשאול שאלות. ואיך יהיו לי תשובות בכלל לתת, הלכת ומאז הלב שלי כבוי, שבור ולא פועם באמת. אני אחשוב עליך עד יומי האחרון, עכשיו כל יום בחיי הפך ליום זיכרון". מתוך שירו של קיי בן סלמון "עיר ‰ של גיבורים" לזכרו של מיכאל ליזמי ז"ל קצת אופטימיות בימים כתיקונם, קיי בן סלמון עובד לצידו של אייל ניסים, דמות מובילה בסצינה המוזיקלית באופקים, במסגרת בית הספר למוזיקה בעיר וכרכז פעילות וחוגים במתנ"ס המקומי. תובנות שלך במציאות הנוכחית בה כולנו שרויים? "זה בלתי נמנע. רגשות של תסכול בגין המציאות העגומה שנכפתה עלי־ נו. הלב, קשה לו להכיל את זה. אני יכול לפרוק את התחושות הללו רק דרך השירים. עד לאחרונה הייתי בכלל באבל, וכמעט ולא יצאתי מהבית. בש־ בועות האחרונים אני משקם את עצמי, וחברתי לאייל ניסים, שהוא המנטור שלי עוד מהילדות שלי. אני מרכז את להקות הילדים והנוער של אופקים. זה ממלא אותי. הילדים מכניסים לך קצת אופטימיות. בסוף אתה צריך שיגדל כאן דור שיאמין שאפשר להתגבר על הכל. אני שואב מהדור הזה כוחות ואנרגיה לראות אור באופק". רואים את האור בקצה המנהרה? "המוזיקה היא החיידק שלי עוד מהימים שהייתי ילד קטן. הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו, למרות שלא רואים בזה רווח כלכלי מי יודע מה. זה קשה. ההורים שלי תומכים בי ומאמינים בי. זה לא קל, אבל אני לא מוותר על זה. אני רואה את עתידי במוזיקה. אני מא־ מין שעשייתי המוזיקלית בעתיד הקרוב תהיה על רקע המלחמה". ומה על הפרק? "נכון לעכשיו, אני עובד על הפקת סרט לזכרה של מור סויד־גבאי זיכרו־ נה לברכה, שכל כולו יהיה סיפור חייה של מור ופסקול של שירים שהיא כתבה. טקסטים שהיא כתבה זכו להלחנה. זה משהו מאוד מרגש. הסרט יוקרן לציון יום הולדתה בחודש אוגוסט הקרוב בהיכל התרבות בנתיבות".

המוזיקאי והיוצר קיי בן סלמון מאופקים הספיק לעשות שיתופי פעולה עם אמנים ידועים בארץ, אבל אירועי השבעה באוקטובר הביאו לתפנית בעשייה המוזיקלית את השיר "זואי וטד" ‰ שלו כתב לזכר חברתו הקרובה גבאי ז"ל שנרצחה – מור סויד בדרכה לביתה, והוא נושא את השיר "עיר ‰ שם שני כלביה של גיבורים" נכתב לזכרו של רס"ר מיכאל ליזמי ז"ל שנפל "מאז ‰ בקרב מול המחבלים השבעה באוקטובר אני חייב לפרוק את התחושות שלי באמצעות השירים"

"מיכאל הוא אחד מהגיבורים של אופקים. אחד מאותם אלה שהצילו את העיר שלנו ושילמו על כך בחייהם"

מאיר – עודד בר

חברים מהעבודה ערב צוות בחוף זיקים. מור בילתה את הלילה האחרון בחייה בריקודים ושמחה עם החברים שלה. בשעה שש בבוקר של אותה שבת היא החליטה שהיא חוזרת לביתה שבנתי־ בות. תוך כדי נסיעתה החלו להישמע אזעקות. היא החליטה לעצור בכניסה לשדרות ולהיכנס למיגונית. היא לא נתנה לפחד להשתלט עליה והספיקה להתקשר לאמא שלה, לדאוג לכלבים שלה, זואי וטד, לסמס לחברים מהמסיבה בחוף לשמור על עצמם ולהיזהר". הוא ממשיך ומספר בהתרגשות: "מור חשבה שבטוח יותר כנראה לחזור הביתה. היא לא תיארה לעצמה שיש כמות מחבלים

האדם הכי קרוב אליי, ממש כמו אחותי. אוזן קשבת ולב זהב, טהור וענק, שהכיל אותי ואת כל השגעונות שלי. היא היתה מפיקת אירועים, בשלנית, כותבת שי־ רים ושרה, אשת ביטחון וחיי לילה. מור היתה ציפור חופש נודדת, גרה שנתיים בערבה ואימצה שני כלבים, זואי וטד. היא נתנה מעצמה לכל אדם שצריך". מבחינתו של סלמון, זה היה אך טבעי שהוא ינציח את מור ז"ל באמצעות המו־ זיקה. "היינו אמורים להיפגש במוצאי אותה שבת שחורה", הוא נזכר, "וכשהתבשר־ תי שהיא נרצחה, הלב נשבר לרסיסים. בערב של אותה שבת, מור חגגה עם

ידיעות הנגב ˆ 24.5.2024 35