נגב 24.10.25

"הרגשתי שהעולם שלי מתמוטט" במסגרת חודש המודעות ללידות שקטות, אופיר בר, מנהלת אחיות במרפאת החוויות וההתמודדות ‰ שבע, מדברת על הלידה השקטה שעברה – "מאוחדת" בבאר ובעיקר הצורך החשוב ביותר להגביר את המודעות והרגישות לנושא מצד הסביבה ‰ "לא יכולתי להאמין שזה קורה לנו" ‰ ומצד הצוותים הרפואיים

צילום: דוברות שדות נגב | מירוץ זיכרון

רצים לזכרם בשבילי העוטף אלפי רצים יצאו למירוץ התקווה והגבורה הראשון של המועצה האזורית שדות נגב ביער שוקדה. המירוץ, בסימן גבורה והוקרה לכוחות הביטחון שפעלו באותם שבילים ובכל האזור, ומחרפים את נפשם כבר שנתיים כדי להגן על תושבי העוטף, יצא מיער שוקדה וכלל שלושה מסלולים - ו � ק"מ, והשתתפו בו ש 10 , ו־ 5 , 2 רדי השבעה באוקטובר, קבוצות מכוחות הביטחון ותושבי הנגב. במתחם המירוץ פוזרו מיצגי זיכרון לנרצחי מתקפת הטרור של חמאס שנהגו להגיע לאזור לריצות הבוקר הקבועות שלהם, והזניקו אותו ראשי כוחות הביט־ חון, רבש"צים מהישובים והורים שכולים.

לנהוג ברגישות מהחוויה האישית הזו למדה אופיר כי רבים מהצוותים הרפואיים אינם יודעים כיצד לנהוג במצבים של לידה שקטה או הפסקת הריון. כחלק מתפקידה כמנהלת אחיות במרפאת "מאוחדת" בבאר־שבע, היא מדגישה את החשיבות בהכשרת הצוותים והעלאת המודעות לנושא, כדי שכל מטופלת תקבל ליווי רגשי ותמיכה מקצועית ברגישות המתאימה. "צריך לדעתי להעביר לצוות המט־ פל סדנאות להתמודדות עם מצבים של הפסקת הריון או לידה שקטה, לתת לצ־ וות כלים להתמודד עם סיטואציה כזאת. להתנהג לנשים ברגישות, לדבר בגובה העיניים, ולא להתעלם מהסיטואציה. כמובן שיש אנשי צוות שמנתקים את הרגש כחלק מהתמודדות עם סיטואציות אבל עדיין חשוב להגיב ברגישות". בנוסף, אופיר קוראת להורים שחווים לידה שקטה לפנות לתמיכה מקצועית ולקבל כלים מעשיים שיכולים לסייע בתקופה המאתגרת. "לא משנה כמה יגי־ דו לך, אף אחד לא יבין את הכאב שלך באמת. אל תתייחסי לכל מה שאומרים והשתדלי לא לקחת כל דבר שאומרים ללב. יהיו משפטים כמו 'את עוד צעירה', 'מזל שגילו את המום בזמן כשעוד אפשר לטפל', ועוד כל מיני משפטים כאלה ואחרים. העצה שלי לנסות להתעלם למ־ מה שעזר לבר להתמודד היה לדבר עם העובדת הסוציאלית והיא ממליצה שתה־ ליך העיבוד יקרה ביחד עם בן או בת הזוג. "החוויה המאוד לא נעימה הזאת תמיד תהיה חלק ממך, לפעמים יהיה יותר קל ולפעמים קצת יותר קשה, אבל נסי לקבל את הכל באהבה. וקחי את הזמן שלך לע־ שות מה שאת אוהבת ומה שיעשה לך טוב כדי שתצליחי להתמודד עם החוויה הנו־ ראית הזאת". שלושה חודשים לאחר הלידה השקטה שעברה, נכנסה אופיר להריון נוסף. "הכ־ מיהה לילד הייתה מאז ההריון הראשון, ולכן הרגיש לי נצח עד שנכנסתי להריון. זה היה הריון מלווה בהרבה פחדים מצידי, בעיקר כשהייתי צריכה לבצע אקו לב עו־ ברי", היא נזכרת. כשנתיים לאחר לידת בנם הבכור, נולד לאופיר ולבעלה בן נוסף. "החוויה שעברתי לימדה אותי שגם לאחר אובדן כבד אפשר למצוא תקווה, להמשיך ולגדל משפחה ולחוות שמחות חדשות. אני מרגישה כמה חשוב שהצוותים הר־ פואיים יהיו רגישים ומודעים, ושתהיה תמיכה מקצועית למטופלות ולהוריהן. גם ברגעים הקשים ביותר אפשר לתת מקום כאב ולחיים שממשיכים". רות שזה מאוד קשה". קחי את הזמן

אופיר בר, בעלה והילדים. החיים צילום | ממשיכים h פרט

נחמה רחמים קצרה כי "זו הייתה פרידה לא רציתי להיקשר יותר מדי לעוברית שלי". כך משתפת אופיר בר, מנהלת אחיות במרפאת "מאוחדת" בבאר־שבע, את סיפור הלידה השקטה שעברה במ־ סגרת חודש המודעות ללידות שקטות שמצוין מדי שנה באוקטובר. בר מדגישה את החשיבות הרבה של מו־ דעות ורגישות לנושא, הן מצד הסביבה והן מצד הצוותים הרפואיים. "הרופאים הניחו על הקופסה בה הייתה העוברית שלי את הדפים שלהם, וכתבו בהם מבלי לחשוב בכלל מה יש בקופסה הזו. זה גמר אותי" חוסר אונים לפני חמש שנים עברה אופיר לידה להריון הראשון שלה, 21 שקטה בשבוע ה־ לאחר שאובחן לעוברית מום לבבי חמור. "נכנסתי להריון זמן קצר אחרי החתונה. בעלי ואני כבר רצינו מאוד להיות הורים, אז זה היה משמח מאוד", היא נזכרת. עם קבלת האבחנה חשה הלם, פחד וכאב עצום. "הרגשתי שהעולם שלי מתמוטט, לא יכולתי להאמין שזה קורה לנו. הייתה בי תחושת חוסר אונים מוחלטת, פחד מהעתיד וההחלטות הקשות שיצטרכו להילקח, לצד עצב עמוק על מה שלא יהיה", היא מספרת. לאחר סדרת בדיקות ואבחנות שונות, התקבלה ההחלטה הקשה לבצע הפס־ קת הריון. אופיר בחרה בשיטה הכוללת זריקת אשלגן לליבו של העובר, ולאחר מכן המתנה טבעית עד שהעוברית תי־

פלט החוצה. ההליך שמלווה בכאבים פיזיים עזים לצד תחושות של חוסר אונים, עצב וכאב רגשי שלא ניתן לתאר. "כששילבתי בין הכאב הפיזי לבין ההבנה שהעוברית שלי הולכת להיפרד ממני, הרגשתי כאילו כל העולם שלי קרס". הרופאה שהוציאה את העוברית מרח־ מה, שאלה את אופיר אם תרצה להיפרד 475 ממנה. "הרמתי אותה והיא שקלה גרם בלבד. אמא שלי הייתה לידי, אבל לבעלי לא נתתי לראות אותה כי רצי־ תי לשמור עליו. זו הייתה פרידה קצרה נורא כי לא רציתי להיקשר יותר מדי. ואז הביאו קופסת קלקר, שמו אותה בפנים, ואת הקופסה הניחו על המיטה שלי והסי־ עו אותי לחדר ניתוח כדי להוציא את השליה. כשהגעתי לשם לא האמנתי כש־ ראיתי את הרופאים מניחים על הקופסה את הדפים שלהם, וכותבים מבלי לחשוב בכלל מה יש בקופסה הזו. זה גמר אותי. החוויה הייתה מורכבת במיוחד, הייתי צריכה לשמור על פרטיותו של בעלי בזמן ההליך, בעוד הצוות הרפואי לא תמיד הבין את עומק הכאב והצער שאני חווה על האובדן של העוברית שלי", היא מספרת.

"אני מרגישה

כמה חשוב שהצוותים הרפואיים יהיו רגישים ומודעים, ושתהיה תמיכה מקצועית למטופלות ולהוריהן. גם ברגעים הקשים ביותר אפשר לתת מקום כאב ולחיים שממשיכים"

צילום: לאה סלומון | טקס הזיכרון

להנציח את הרוח

תלמידי ותלמידות תיכון "רגר" בבאר־שבע הקדישו את יום הזי־ כרון לזיכרון הנספים, להוקרת הגיבורים ולחיזוק הזיקה של הדור הצעיר לסיפור הלאומי של מדינת ישראל. היום הוקדש לגבורתם של ארבעה גיבורים שפעלו באומץ ובתושייה ביום הנורא, חלקם שילמו על כך בחייהם. ענר שפירא, שנלחם בידיים חשופות במיגונית והציל עשרות אזרחים, אליה כהן, שני־ צל בזכות גבורתו של ענר ושב ימים, 500 מהשבי לאחר יותר מ־ טלי חדד, גננת מאופקים ואם לשישה, שפינתה פצועים תחת אש כדי להציל חיים, וסא"ל אור ליבני בן־יהוד, מפקדת גדוד קרקל, שהובילה את חיילותיה בקרב על מוצב סופה.

"כששילבתי בין הכאב הפיזי לבין ההבנה שהעוברית שלי הולכת להיפרד ממני, הרגשתי כאילו כל העולם שלי קרס"

20

24.10.2025 ˆ ידיעות הנגב