נגב 24.12.21

אכזריות בלתי נסבלת

"בריונים נשארים כאלה אם לא מחנכים אותם אחרת". אורטל | פרלמן שמואלי צילום פרטי

הבטן מתהפכת הדיווחים על ההתעללות בתלמידה גרמו לאורטל פרלמן־שמואלי להיזכר בחרם שהיא חוותה בתקופת לימודיה בבית הספר

בימים האחרונים "הסרטונים שהופצו אשר מציגים אלימות קשה מצד נערות למי שחולקת איתן את ספסל הלימודים, הפכו לי את הבטן והחזירו אותי שנים אחורה. בעיניי, כאמא, זה גרם לי בעיקר לחשוב לאיזה עולם ובאיזו מציאות אני מגדלת את ילדיי. הדבר מצריך התערבות ברמת מדיניות כדי שמקרים כמו אלה לא יישנו. כולם מדברים על מה שמשרד החינוך צריך לעשות ואני תוהה היכן הוריהם של המתעללים. החינוך, כידוע, מתחיל מהבית. אם הבת שלי, חלילה, תנהג כך בחברה שלומדת איתה, הייתי מגיעה יחד איתה למחרת בבוקר ודואגת היטב שהמקרה לא יחזור על עצמו. גם אני אישית עברתי חרם בתור ילדה. אני לא מתביישת בזה. אני זוכרת את התקופה הזו כאילו היא הייתה אתמול. אותם ילדים ידעו לזהות מצוין את חוסר הביטחון שלי כבת יחידה. תקפו. הקניטו, צחקו, זלזלו. עברתי לתיכון, היחס השתנה ואוכלו ־ סיית התלמידים הייתה שונה לגמרי. גדלתי, צמחתי והלכתי בשמחה בכל בוקר לתיכון. היו לי מחנכות שלימדו אותי ואת חבריי לספסל הלימודים להיות בני אדם טובים. ובאמת, עד היום כשאני נפגשת עם בני שכבתי מבית הספר התיכון, המפגש הוא תמיד חיובי. לעומת זאת, אותם ילדים שהובילו את החרם מולי, מעולם לא התנצלו. פגשתי את אחד המחרימים לפני כמה שנים. הוא טעה וחשב שאני אותה ילדה כפי שהייתי בבית הספר

היסודי, אבל אני לא אותה ילדה. זכיתי לראות את המבט המבולבל בעיניו כשהוא הבין שמי שעומדת מולו היא ממש לא ילדה חסרת ביטחון, אלא אישה חזקה מאוד. באותו מעמד הייתי לצד בעלי ובתי הב ־ כורה. אותו אדם ניסה לבחון אותי ופנה אליי בה ־ תחלה בצורה ספק מזלזלת. הוא לא ידע ש'בזכותו' מי שכיום עומדת מולו היא אישה עם יכולות ורב ־ ליות מצוינות ויכולה להקטין אותו בחזרה למקומו הטבעי, אבל בחרתי שלא. עבודתי בכנסת ובמשרדי הממשלה עם השנים לימדה אותי להבדיל בין עיקר לטפל, והעיקר היה לתת דוגמה לבתי. נקמה מקטינה אותך. יש אנשים שבוחרים ברע והם לא שווים שום יחס. אחרי אותו מפגש, ממש בסמוך ללידת בני, ניגשה אליי אישה שהיא כבר אמא לי ־ לדים, וטענה שהיינו חברות בתור ילדות. אולי היא חשבה שכעת ישתלם לה להיות חברה שלי. זה כבר עיוות המציאות. לצערי, בריונים נשארים כאלה אם לא מחנכים אותם אחרת. לא כולם צומחים מאירועים שכאלה, ובשל כך פניתי לח"כ שרן השכל, יו"ר ועדת החינוך בכנסת, בבקשה לקיים דיון בעניין זה ונעניתי בחיוב. מה שחשוב הוא שחייבים לזכור כי לפני הכל החינוך מתחיל בבית. האחריות על חינוך ילדינו היא שלנו, ההורים, ולא של משרדי הממשלה". ש � הכותבת היא מראשי הפורום לקידום הנגב ול ‰ עבר חברת מועצת עיריית באר־שבע

אורטל פרלמן־ שמואלי: "כולם מדברים על מה שמשרד החינוך צריך לעשות ואני תוהה היכן הוריהם של המתעללים. החינוך, כידוע, מתחיל מהבית. אם הבת שלי, חלילה, תנהג כך בחברה שלומדת איתה, הייתי מגיעה יחד איתה למחרת בבוקר ודואגת היטב שהמקרה לא יחזור על עצמו"

24.12.2021 ˆ ידיעות הנגב 10