נגב 25.03.22

רם מרש. שכונה אטרקטיבית

שכונה עם ערך מוסף

אדריכל רם מרשממשרד אדריכלים מרשמדבר על היתרונות הרבים של שכונת רמות, אבל לא שוכח להזכיר גם שתי נקודות תורפה "שכונת רמות היא אחת השכונות שקמה במקביל ובעקבות גל העלייה של שנות התשעים שהגיע לבאר־שבע. תחילה נבנו יחידות דיור צמודות קרקע בצמוד לפסי הרכבת מהמעבר השני לשכונה ד' ואוניברסיטת בן־גוריון ולאחר מכן נבנו בשלבים חלקי השכונה האחרים בצמוד לאנדרטת הנגב, מצפון ומערב לה בואכה לשעבר. תכנונה התבסס בשנים 40 כביש אלה על המגמה העירונית להתפתח צפו ־ נה. שלא כמו שכונת נחל בקע, שבה נותרו יחידות שנבנו גם בשנות התשעים, 850 כ־ בדד, בלי תשתיות מבני ציבור, תעסו ־ קה ומסחר שישרתו את השכונה, שכו ־ נת רמות התפתחה כשכונת בת־קיימא, עם מאסה מספיק גדולה של יחידות כדי לקיים ולהתקיים, עם מוסדות ציבור, תעסוקה ומסחר המאפשרים לה להתקיים כשכונה, כקהילה. זאת ועוד, השכונה, בהיותה גדולה מאוד, מחולקת לתת־שכונות. בהיצמדות שלה לתחנת רכבת, לאוניברסיטה, למתחם גב־ ים, התקשוב והמודיעין - הפכה למאוד אטרקטיבית למגוון גדול של אוכלוסיות - צעירים, זוגות, מבוגרים, משפחות, סטו ־ דנטים, אנשי צבא ועוד. נכון, השכונה סבלה עד לאחרונה מפקקים נוראיים בשעות העו ־ מס, אך החיבורים הנוספים שנפתחו בינה לבין חלקי העיר שיפרו את המצב עד מאוד. התנאים הטופוגרפיים הייחודיים של הש ־ כונה ביחס ליתר חלקי העיר, בהיותה רובה בנויה על רכס גבעות, הוסיפו ערך מוסף לאטרקטיביות. מכל הבחינות האלה ניתן לומר שיש יתרון גדול ואף הצלחה גדו ־ לה במימוש השכונה. כמו שידוע לי, לאור המגמה לעבות את העיר על בסיס נחל באר־שבע ודרום העיר במגורים ולשים את הדגש על התחדשות עירונית, בעתיד הש ־ כונה לא תתפרס יותר צפונה. עם זאת, יש להביא בחשבון שתי נקודות תורפה שקיימות בה - כפי שקיימות גם ביתר שכונות הטבעת העירוניות. הקשרים העירוניים מבחינת תחבורה ציבורית והס ־ עת המונים לוקים עדיין בחסר עד כמעט ואינם קיימים, מה שהופך את הקישוריות בינה לבין ליבת העיר למוגבלת. בנוסף, עצם גודלה המשמעותי בא בלי ספק על חשבון עיבוי שכונות הליבה הנמקות וכאן עולה שוב ושוב הקונפליקט בין הרצון והצורך לפתח שכונות חדישות, נטולות מגבלות, אל מול המורכבות שיש בהתחד ־ שות עירונית ועיבוי שכונות הליבה".

בונים על רמות

פקקי תנועה בשכונת רמות. דבר שבשגרה

סובלים. וזה שונה מאזורי מרכז עיר שבהם, כמו שאנחנו רואים בהרבה ערים בישראל, סוגי אוכלוסיות שו ־ נים חיים ביחד, אנשים מבוגרים ליד צעירים, אנשים יותר עשירים ליד אנשים במעמד בינוני, יש איזשהו עירוב שהוא גם יותר טוב מבחינה חברתית והוא גם יותר בריא לכלכלה של השכונה ולהתחדשות שלה". הכל במרחק נגיעה האדריכל והיזם תומר כהן, בעליו של משרד "תור אדריכלים בע"מ", מסתכל על התפתחות רמות בעיניים של אדרי ־ כל וגם בעיניים של מי שמתגורר בעיר. "לשכונת רמות יש לדעתי את מספר התושבים הגדול בעיר. זו שכונה אוטונומית, היא אומנם נמ ־ צאת בקצה הצפוני של העיר ורחוקה ממרכז העיר, אך היא מתנהלת כש ־ כונה אוטונומית", הוא קובע. "היא שכונה שמכילה מבני ציבור, מוס ־ דות חינוך, מרכזים מסחריים, גינות ופארקים ציבוריים, וזה בעצם מנגיש לתושבים כמעט את כל הצרכים שלהם. וכך מתנהלת שכונה גדולה שיודעת לתת לתושב שלה כמעט את הכל במרחק נגיעה, גם אם השכונה נמצאת בקצה השני של העיר, היא יודעת להנגיש כמעט כל דבר לתו ־ שב של השכונה". כהן סבור שיש לא מעט יתרו ־ נות לשכונת רמות. "מה שהופך את השכונה לאטרקטיבית במיוחד הוא הקרבה שלה לבית החולים סורוקה, לאוניברסיטת בן־גוריון, לפארק הייטק גב־ים, וכמובן לתחנת הר ־ כבת שמנגישים בעצם את השכונה לאוכלוסייה המעורבת של מהנדסים, סטודנטים, אנשי היי־טק ואנשי רוח. זה הופך אותה לשכונה מעורבת וח ־ זקה. נכון, יש פקקים ועומסי תנועה, אבל מצד שני, הקרבה לצירי התנו ־ עה הבין־עירוניים מקלה על הכניסה והיציאה אל העיר שזה גם דבר מאוד חשוב", הוא מסביר ומסכם, "אז יש יתרונות וחסרונות, גם בעניין התנו ־ עה והעומס של התנועה. כמי שגדל בעיר הזו יש אופי לשכונה הזו. מי שגדל בשכונה לרוב גם יגדל את יל ־ דיו בשכונה וזה מעיד יותר מהכל על האופי וטיב השכונה".

אנחנו חיים באתר בנייה גדול, כל הזמן בונים, ולכן חייבים להתייחס לכל הד ־ ברים שציינתי". תלויים ברכב הפרטי "הרבה שכונות מבוססות על הרכב הפרטי ואז באמת יש פקקי תנועה מאוד גדולים", אומרת פרופ' נורית אלפסי, ראש המגמה לתכנון ערים במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן־גוריון. "אם השכונה מנותקת מהעיר ומרוחקת מהעיר ויש תלות ברכב, טבעי שיהיו פקקי תנועה. עבור ילדים צעירים למשל או בני נוער שלא נוהגים, זאת סוג של מגבלה. הם רוצים למשל ללכת למקומות בי ־ לוי, רוצים לנוע בעיר, ללכת למרכז העיר, למוזיאון והם לא לגמרי נגישים לדבר הזה ויש תלות מאוד גדולה". במילים אחרות, אומרת פרופ' אל ־ פסי, "ככל שהשכונה יותר גדולה ויש לה מוקד יותר ברור, אז זה טוב יותר. אם באופן כללי הצפיפות מאוד נמו ־ כה והכל מבוסס על בתים פרטיים, זה פחות מוצלח, כי אז באמת פשוט מוכרחים לנהוג. אין אפשרות אחרת, במיוחד לאנשים מבוגרים". באשר להימצאותם של מוסדות ציבור בשכונה, פרופ' אלפסי סבו ־ רה, "הרבה פעמים קשה בתוך שכונה לתת את כל מוסדות הציבור. יכו ־ לים לייצר למשל מוסדות חינוך וכו', אבל אי אפשר לתת את הכל, ולכן ככל שיש יותר חיבורים לעיר, ככל שקל יותר להגיע, ככל שזה יותר נוח, אז הדברים באמת טובים יותר". עוד היבט, אולי החשוב ביותר, הוא ההיבט החברתי. "הרבה פעמים בש ־ כונות, בגלל שהן מנותקות מהעיר, יש איזושהי תחושה של סגרגציה חברתית, זאת אומרת קבוצה חברתית מסוימת שמאכלסת את השכונה", מסבירה פרופ' אלפסי. "שכונה בעצם מקבלת איזשהו מאפיין, לטוב ולרע, של אזור מאוד יקר שקשה להיכנס אליו, ואולי יש טיפה של אנטגוניזם או של אזור שהוא חלש יותר, ולכן הוא מקבל איזושהי סטיגמה. ברגע שכמה מהדברים לא עובדים טוב, אם יש בעיה של פשיעה למשל, אז זה משליך על השכונה כולה, וכולם

צילום פרטי | אלפסי

פרופ' נורית אלפסי: "אם השכונה מנותקת מהעיר ומרוחקת מהעיר ויש תלות ברכב, טבעי שיהיו פקקי תנועה. עבור ילדים צעירים למשל או בני נוער שלא נוהגים, זאת סוג של מגבלה"

אדריכל תומר כהן: "גם אם השכונה נמצאת בקצה השני של העיר, היא יודעת להנגיש כמעט כל דבר לתושב של השכונה"

25.3.2022 ˆ ידיעות הנגב 52