נגב 25.04.25

נחמה רחמים מבאר־שבע גילה רק בגיל סימון ירון , בזכות אחיו הגדול, שהוא בכלל יהודי. עד 20 אז גדל כנוצרי לכל דבר. ,28.9.1941־ סימון ירון נולד בצרפת ב ) בשם סימון (שמעון) ירנוסיאן, 83.5 (כיום בן במהלך מלחמת העולם השנייה. "החלפתי את . שם 1962 שמי רק כשעליתי לארץ בשנת המשפחה הוא של אבא שלי שהיה מהגר מטו־ רקיה־ארמניה, וזה היה השם הראשון שניתן לי". ירון מספר: "נולדתי למשפחת ירנוסיאן, הייתי הילד השישי במשפחה. היו לי עוד חמישה אחים ואחיות. לאחי קראו פייר, לא־ חיותיי קראו קולט, דוניס, ברנדט וריימונד. אמי הייתה צאצאית של מגורשי ספרד שהיגרו לטורקיה, ואבי היה ארמני־נוצרי שחי בטורקיה. כשהיו פוגרומים בארמנים וביהודים, הם עברו לצרפת. אינני יודע אם הם הכירו עוד בטורקיה והגיעו לצרפת יחד או שכל אחד נדד עם משפחתו לצרפת ושם נפגשו". המשפחה התפרקה עוד בהיותו תינוק חייו עברו טלטלה והש־ פיעו עמוקות ועיצבו את המשך חייו עד לגיל מאוחר. "הילדות שלי הייתה מאוד אפורה ולא יל־ דות של ילדים בגילי. בצעירותי גדלתי בבית יתומים ולא עם המשפחה. משפחתי התפר־ קה בגלל מות אמי. היא נפטרה כשהייתי כבן לחנו לבתי יתומים לטיפול על ידי המערכת הצרפתית. אחי הגדול נשלח למוסד אחד, ואני ואחיותיי למוסד אחר, וגם שם הפרידו בינינו. מאז לא יצא לי לחיות אף פעם בקרב משפחתי הגרעינית, וכל הזמן הייתי תלוי בחסדי מוס־ ." 20 דות הרווחה של צרפת - עד גיל ירון מגולל את קורות חייו הקשים. "לפני שהגעתי לבית היתומים, העבירו אותי לבית שבדרום־מזרח ANCY תינוקות בעיר צרפת, קרוב לגבול עם שוויץ, לעיר ז'נבה. ב'אנסי' נשארתי עד גיל שש בבית התינו־ קות, ובגיל שש העבירו אותי לבית יתומים, ק"מ מהמקום שטיפלו בי כשהייתי תינוק". 70 החיים בבית יתומים ירון לא ממש זוכר ממה שעבר עליו אז. "כשגדלתי, התחלתי לאט לאט להבין איפה אני נמצא, ומה עושים איתנו. לא היה שם טיפול אישי לכל ילד, לא קיבלנו התייחסות אישית, הטיפול היה קבוצתי, ביחד, בשורות, היו לנו מדריכים שליוו אותנו. השינה הייתה ילדים בחדר. 80 כמו בפנימייה וישנו כמעט בנים ובנות לחוד. חוץ מהלימודים בכיתות לפי חוק חינוך חובה הצרפתי, היו מעסיקים אותנו בעבודות בשדות, ברפת של המו־ סד, ביקשו מאיתנו לעזור ולעבוד בעבודות "לא ידוע לי הרבה על החיים המשפחתיים שלי בזמן המלחמה, הייתי ילד ולא היה מי שייספר לי במיוחד. מה שידוע לי הוא רק מסיפורים ומדברים ששמעתי" , זה קרה 38 חודש, כשהיא רק בת במלחמת העולם השנייה בחודש . לאחר 1941 ספטמבר־אוקטובר מותה, אבי נאלץ להיפרד מחלק מי־ לדיו, מהקטנים ביותר". ומה עלה בגורלכם? "שתי אחיותיי הגדולות נשארו איתו. אני, אחי ושתי אחיותיי נש־

"כל חיי חשבתי שאני נוצרי" הגילוי המאוחר שהוא ‰ הילדות בבית יתומים ‰ 20 ברית המילה שערכו לו בגיל ‰ יהודי הקמת המשפחה והפעילות ‰ העלייה לארץ שבע, שנולד – סימון ירון מבאר ‰ ההתנדבותית במהלך מלחמת העולם השנייה, שרד את הוא זכה להכרה כניצול ‰ התלאות בדרכו לארץ שואה בשלב מאוחר בחייו ומעריך מאוד את המסר שלו: "חשוב לאהוב זה את זה" ‰ התמיכה

סימון ירון. "אין לנו ארץ אחרת" צילומים | פרטיים

מעיר לעיר באילת הוא שהה בערך שנה. "עבדתי שם בכמה עבודות, כולל בניית נמל אילת. אלה היו עבודות קשות, בחום ובהרמת משקל כבד, אז החלטתי לחפש עבודה אחרת והגעתי לאחד מבתי המלון בעיר, שם עבדתי בניקיון ושטיפת כלים". הוא מוסיף לתאר: "לאחר מכן קיבלתי מידע על בית ספר לטבחות בחיפה 'הכשרת טבחים לצי הסוחר של צים'. החלטתי לחזור לחיפה. סיימתי שם עשרה חודשים לימודים, שובצתי במלון 'דן כרמל' בחיפה. עבדתי שם שלוש שנים, ושם הכרתי את אשתי ברברה שעבדה במספרה של המלון". לימים נולדו לזוג שלושה ילדים - שני בנים ובת. הבן הבכור נולד ב"סורוקה" ונפטר אחרי שבוע ימים. בהמשך, נולדו הבן השני, טל, והבת השלישית, ענת. כיום יש להם שישה נכדים, כולם מתגוררים בבאר־שבע. סימון ירון עבר גם שירות צבאי מרשים שכלל גם שירות מילואים בכמעט כל מל־ חמות ישראל. בשירותו הצבאי שירת בחיל האוויר, וב־ מילואים גויס כטבח לסיירת הטנקים שבחיל השריון. הוא שירת במלחמת ששת הימים בסיירת שנלחמה בירדן ובסוריה - בקונטרה. הוא ל � . במ 1992 המשיך לשרת בצבא, עד שנת חמת יום הכיפורים, הגיע אפילו עד לעיר סואץ שמעבר לתעלת הסואץ שבמצרים. "להיות מאוחדים" כניצול הוא הוכר ממש במקרה כשכבר עברו להתגורר בבאר־שבע, רק אחרי שאשתו ברברה ביקרה בעמותת "עמך". אז הוא הוזמן על ידי מנהלת המועדון לביקור, שם הומלץ לו לבדוק עם עורך דין על הזכאות שמגיעה לו כמי ששרד את השואה. "שם הוכרתי לרא־ שונה כניצול, וגם נכנסתי למועדון כחבר 'עמך'". מה המסר שהיית רוצה להעביר לדורות הבאים? "המסר שהייתי רוצה להעביר לדורות הבאים זה להיות מאוחדים, לאהוב זה את זה, ולדעת לעזור למי שמולך, לזולת, כי אין לנו ארץ אחרת. עד למגפת הקורונה עסקתי הרבה בהתנדבות. מהרגע שיצאתי לפנסיה התנד־ בתי במסגרות שונות בעיר ערד, ובהמשך, גם בבית החולים 'סורוקה', בצה"ל ובמקומות שונים בבאר־שבע, בין אם זה בבתי ספר או במתנ"סים המלווים קבוצות של בני נוער. כל זה מהמקום של לאהוב ולתת לאחר".

בבית היתומים. שני משמאל בשורה העליונה

סימון בבית תינוקות

שבאלג'יריה. שם פגש ולימים התחתן עם ,1959־ אישה יהודייה ממוצא מרוקאי. ב כשהצרפתים יצאו מאלג'יריה, אחי ואשתו עברו לז'נבה - השתקעו והתגוררו שם. אני יצאתי מבית היתומים ועברתי לגור אצלם עד שאמצא פרנסה ומקום מגורים משלי. המוקדמות היגרה משפחתה של 60־ בשנות ה אשתו לארץ ישראל דרך הסוכנות היהודית. אחרי זמן מה חמותו של אחי באה לבקר אותם בשוויץ, ופתאום יצא שנפגשנו שם כולנו". או אז חלה תפנית בחייו. מפגש עם חמו־ תו של אחיו הוביל אותו להיעזר בסוכנות היהודית בז'נבה, שם גם גילה שהוא יהודי. "אחרי שכל חיי חשבתי שאני ואחיי נוצרים". , הוא מתאר, 20 לקראת העלייה לארץ, בגיל ערכו לו ברית מילה בקליניקה בז'נבה. "אמרו לי לנסוע למרסיי ולעלות לאוניה של 'צים' כדי שאיתה אעלה ארצה. כך עליתי לארץ באוניה בשם 'ירושלים'. הפלגנו עד חיפה. אמא של גיסתי באה לאסוף אותי מנמל חיפה, שם נתנו לי קרטון עם כמה מצרכים בסיסיים וראשוניים, ומפתח. נסענו באוטובוס לעיר מעלות, איפה שחיו כל משפחתי הקרובה. קיבלתי חצי שיכון, אבל מעולם לא פתחתי את הדלת. חייתי כמה חודשים אצל ההורים של גיסתי ולא הרגשתי יותר בנוח, אכל־ תי וחייתי על חשבונם, והחלטתי שזה צריך להיפסק" ומה עשית? "ביקשתי לנסוע לקיבוץ כדי ללמוד עברית ולעבוד שם. הסוכנות היהודית המליצה לי להגיע לקיבוץ חפציבה - שם אעבוד ארבע שעות ואלמד ארבע שעות כל יום. בקיבוץ למדנו ועבדנו בשדות, אבל לא נשארתי הרבה, רק כמה חודשים. משם ירדתי לאילת". מאוחדים, לאהוב זה את זה, ולדעת לעזור למי שמולך, לזולת, כי אין לנו ארץ אחרת" "המסר שהייתי רוצה להעביר לדורות הבאים זה להיות

שונות במוסד, לנקות, ועוד. לפ־ עמים היו לוקחים אותנו לטייל ברגל ליד בית היתומים. חייתי (בבית היתומים). 18 שם עד גיל ו � יצאנו קצת לאוויר הע 18 בגיל לם, אבל תחת פיקוחם". מה עבר עליכם בזמן המלח־

יום השואה 2025

מה? "לא ידוע לי הרבה על החיים המשפחתיים שלי בזמן המלחמה, הייתי ילד ולא היה מי שייספר לי במיוחד. מה שידוע לי הוא רק מסיפורים, ומדברים ששמעתי, רוב בני מש־ פחתי שהו במזרח אירופה. אני אישית יצאתי . אחי פייר שהיה 18 מבית היתומים רק בגיל בבית יתומים אחר גם שרד. ואני, שהייתי עם שתי אחיותיי קולט וברנדט, גם שרדנו. ושתי האחיות הגדולות יותר שנשארו עם אבא, גם הן נשארו בחיים". לדבריו, המחוז שהיו בו בזמן מלחמה היה תחת כיבוש גרמני. "זה היה חלק מצרפת שניתן לגרמנים על ידי הצרפתים, בכניעתם אליהם, אבל הם עוד לא הגיעו לחפש בו את כל היהודים". "גיליתי שאני יהודי" ירון משחזר את קורות חייו ואת המסע לארץ. "המסע שלי לארץ ישראל התחיל כשאחי נסע לאלג'יר שהייתה עדיין תחת כיבוש צרפתי, ועבד כמלצר בעיר אורה

עם אשתו ברברה. הכירו במלון בו עבד

18

25.4.2025 ˆ ידיעות הנגב