נגב 26.01.24

) ממושב מבטחים בחבל 31( בן נחום סיפור הגבורה ‰ אשכול חזר מהתופת איך ‰ שלו עוד יהדהד שנים רבות נלחם במחבלים כדי להציל את ‰ משפחתו ואת תושבי היישוב ונפצע איך ראה מול עיניו את חבריו לכיתת ואיך באותם ‰ הכוננות נרצחים רגעים, במרחק קצר מהקרבות הקשים, אחיו הצעיר דור ז"ל שבילה במסיבת "נובה", נרצח ואיתו גם "את המראה הזה לא אשכח, ‰ חבריו הם היו חבוקים וירויים למוות" יכולתי להציל את אחי אני מייסר את עצמי שלא

דור נחום ז"ל. בן הזקונים במשפחה

עודד בר־מאיר // צילום: הרצל יוסף

ו � של אותה שבת שח את הבו ר רק רה של השבעה באוקטובר, בן נחום לא ישכח לעולם. "בבוקר של אותה שבת", ), תושב מושב 31 סיפר השבוע בן נחום ( מבטחים שבמועצה האזורית אשכול, "עם הישמע האזעקות, יצאתי לחפש את אחי הצעיר דור, שהיה בדרכו חזרה הביו תה עם עוד כמה חברים ממסיבת ה'נובה'

מחבלים ליישובים לאחר הקמת המכו שול העילי והתחתי לאורך תוואי גדר המערכת עם רצועת עזה. בן נחום היה מאלה שלא צוידו בכלי נשק כלשהו, והוא הצטייד בסופו של דבר בנשקו של חבר אחר בכיתת הכוו ננות. מה עובר לך בראש ברגעים כאלה?

"קודם כל, הצטיידתי עם נשק, שלקחתי מאחד מחברי כיתת הכוננות של היישוב, נתקלנו בחוליית המחבלים שירו עלינו אר.פי.ג'י, תפסנו מחסות והשבנו אש. בכניסה למוו שב נתקלנו בחוליית מחו בלים כשהם לבושים במדי צה"ל והם צעקו לעברנו 'אללה הוא אכבר', וכל אותה עת, אחי הצעיר כלל

שהתקיימה ליד קיבוץ רעים. תוך כדי שיחה עמו, כשהוא בדרך הביתה למוו שב, הוא הפסיק לענות לי. צרורות של יריות שרקו לי מעל לראש, ומהר מאוד הבנתי שמדובר כאן במו תקפה של מחבלים. הגעתי עם הרכב שלי, ללא נשק, לצומת צוחר, צומת הכו ניסה ליישובי גוש צוחר, משם נשמעו קולות הירי,

מדינה במלחמה גבורת האח

לא עונה לי, ואתה נקרע בין המחשבות על גורל אחיך לבין היותך בזירת מלחו מה של ממש, כשמטר של כדורים נורה לעברך". באותה שבת היה בן נחום, נשוי ואב לילד, בן למשפחה ממקימי המושב, שבימים כתיקונם הוא תקליטן, בעל גלידריה ובעל פודטראק, מתוכנן לתו קלט במסיבת שמחת תורה בבית הכנסת במושב, אבל אותה תוכנית, מן הסתם, לא יצאה אל הפועל. במקום לשמח את תושבי המושב באותה שבת של שמחת תורה, הוא מצא את עצמו נלחם מול חוליות מחבלים שאיימו לפגוע במתפללים ששהו אותה שעה בבית הכנסת ובתושבי המושב. בהיתקלות נוספת עם המחבלים הוא

ושם פגשתי את בן הדוד שלי, הרבש"צ של היישוב, דן אסולין, וחבר כיתת כוו ננות של המושב, טל ממן, זיכרונם לברו כה, שמאוחר יותר הם נהרגו בהיתקלות נוספת עם המחבלים. רציתי לחתור למגע עם המחבלים במטרה לחפש את אחי, וכל אותה עת אחי לא ענה לי". מוות מול העיניים בן נחום נקלע אז למציאות, שהוא כלל לא דמיין לעצמו עד לאותה שבת. הוא אמנם נימנה עם חברי כיתת הכוננות של המושב, אך משיקולים של מערכת הביטחון, לא הוקצו כלי נשק לכל חברי כיתות הכוננות ביישובי האזור מתוך הקונספציה שאין היתכנות של חדירת

"זה היה נורא, אבל הרגשתי על הבשורה המרה להורים: שאני זה שחייב לספר להם על כך לפני שמישהו אחר יגיע ויבשר על הירצחו של בנם. סיטואציה כואבת ביותר. הכי קורע לב שיכול להיות"

26.1.2024 ˆ ידיעות הנגב 38