נגב 26.01.24

בן נחום עם אחיו דור ז"ל (מימין) צילומים | פרטיים

תי ברכב, שבתוכו היו חמישה נוסעים כשהם ירויים. חמישה צעירים שהצ־ ליחו לברוח מהמסיבה ורגע לפני שהם היו אמורים להיות בבית, הם נרצחו. את המראה שראיתי לא אשכח לעולם. ראיתי את אחי דור וצעירה נוספת, חן בן אבי ממושב מבטחים, כשהם חבוקים וירויים למוות. יחד עימם נרצחו שלו־ שה צעירים נוספים שהיו ברכב, שיר ירון, דן דמרי ודודי תורג'מן, זיכרונם לברכה". איך מגיבים למראה כזה? "בכיתי נורא כאשר ראיתי את הת־ מונה הזו. הבנתי שאין הרבה מה לע־ שות. המשכתי ליסוע ברכב שלקחתי מבן משפחה שלי והגעתי למושב עין הבשור לצורך טיפול רפואי ראשוני בטרם פינו אותי לבית החולים "סורו־ קה". הדרך הקצרה הזו, מצומת צוחר לעין הבשור, מרחק של ק"מ ספורים וכמה דקות של נסיעה, היתה סיוט אחד גדול. לא רק שהייתי פצוע וגם נחשפתי בדרך למראות קשים של כלי רכב שרופים, נתקלתי בדרך בחיילים שחשבו שאני מחבל וירו עליי". בטרם פינויו לבית החולים, החליט בן נחום לחזור לבית הוריו במושב מב־ טחים ולבשר להם על הירצחו של בן הזקונים שלהם. "זו היתה החלטה קשה ביותר", הוא מספר בהתרגשות, "זה היה נורא, אבל הרגשתי שאני זה שחייב לספר להם על כך לפני שמישהו אחר יגיע ויבשר על הירצחו של בנם. סיטואציה כואבת ביותר. הכי קורע לב שיכול להיות. הג־ עתי להורים שלי כשאני לא מפסיק לב־ כות, והם כבר הבינו שהנורא מכל קרה". כיצד מתמודדים עם מציאות כזו? "זה מאוד קשה. האמת היא שלא היה לנו זמן להתאבל באותו רגע. היינו כל הזמן דרוכים למקרה חדירת מחבלים נוספת, ולא התפנינו להתאבל. זה הגיע מאוחר יותר. אם לא די בזה, אז מעבר לאסון שנפל עלינו, גם נחשב־ שמקובל בין שני אחים. עד עכשיו אני מייסר את עצמי שלא הייתי בשבילו ברגעים הכי קשים אליהם הוא נקלע, ולא יכולתי להציל אותו" על הקשר ההדוק עם "היה לנו קשר אחיו: מיוחד, הרבה מעבר לקשר

נחום ליד הכיכר בה הונחו זרים לזכר חברי כיתת הכוננות שנרצחו

נחום ליד החלון המנופץ במיגונית. "בכניסה למושב נתקלנו בחוליית מחבלים כשהם לבושים במדי צה"ל"

לחשב מסלול מחדש תושבי העוטף ואשכול, בהם תושבי מבטחים, נמצאים עדיין רחוק "אנחנו מחכים ‰ מבתיהם שיהיה כאן ביטחון" רבים מתושבי המועצה האזורית אשכול, בפרט, ויישובי עוטף עזה, בכלל, עדיין שוהים בימים אלה, כבר כמעט ארבעה חודשים, במוקדי הפינוי השונים ברחבי הארץ, בעי־ קר בבתי המלון באילת, בים המלח, במצפה רמון ובערבה. אמנם יש באחרונה מגמה של חזרה הביתה בקרב מספר יישובים באזור, אך עדיין מרבית התושבים נמצאים מחוץ לבתיהם עקב אי הוודאות באשר למציאות הביטחונית בעק־ בות הלחימה הארוכה מול החמאס. מעבר לחששם של התושבים לחזור לבתיהם, יש גם כאלה שמעלים את האפשרות שלא ישובו ליישוביהם בהם הם התגוררו עד השבעה באוקטובר, והם שוקלים לחשב מס־ לול מחדש ולעזוב את יישובי מגו־ ריהם. "אנחנו לא רוצים לעזוב", מדגיש בן נחום, "את המושב שאבות אבו־ תיי היו בין מייסדיו. אנחנו מחכים שיהיה כאן ביטחון. לנו, הגברים, יהיה קל יותר לחזור. מצד שני, יהיה קשה מאוד להחזיר את הנשים ואת המשפחות הצעירות לכאן אחרי מה שקרה באותה שבת שחורה. במ־ ציאות הזו, המדינה צריכה לקדם עבורנו את התוכנית לפיתוח ולה־ רחבת המושבים באזור עבור הדור הממשיך. בלי הדור שלנו אין תקו־ מה ואין המשכיות להתיישבות בא־ זור הזה".

אנחנו דאגנו להם'. דור והחברים שלו, שהיו איתו ברכב, עוד הספיקו לע־ ח � שצמודה לת yellow צור בחנות נת הדלק ליד קיבוץ מגן, מרחק קצר ביותר מהצומת בה הם נורו למוות לאחר מספר דקות. דור השאיר אחריו משפחה והמון חברים שלא מעכלים את מותו". "כל החיים היינו ביחד", ממשיך בן, "הוא עזר לי בעסקים שלי, ואני דאג־ תי לו לכל דבר. היה לנו קשר מיוחד, הרבה מעבר לקשר שמקובל בין שני אחים. עד עכשיו אני מייסר את עצמי שלא הייתי בשבילו ברגעים הכי קשים אליהם הוא נקלע, ולא יכולתי להציל אותו, כשהוא היה כל כך קרוב אליי. הוא נרצח כשהיה בסך הכל כקילומטר וחצי מהבית. זה נורא". איך ממשיכים מכאן והלאה? "אני עכשיו בהליכי שיקום מהפציעה שלי. העסקים מושבתים ולא פועלים כלל. בינתיים אני עוסק בפעילות הנ־ צחתם של אחי ושל הנופלים הנוספים ממושב מבטחים וממושב ישע, שבזכו־ תם שרדנו את התופת הזו. אני מקיים הרצאות לזכר הנופלים ואת ההכנסות מהפעילות הזו אני מקדיש לרכישת מצרכים לטובת החיילים המשרתים בגזרת עזה ויוצאים להתרעננות, וכן להכנת תמונות של הנופלים ונרות לעילוי נשמותיהם".

תי במשך כיממה לנעדר. זה קרה עקב העובדה שהרכב שלי כבר היה בעזה, ובו בזמן גם הייתי מנותק קשר למספר שעות, לאחר שמכשיר הטלפון הנייד שלי אבד בשטח בעת הלחימה מול המחבלים, והוא אותר על ידי בדואי, תושב רהט, שעבד באזור. בני המשפ־ חה שלי, שניסו לאתר אותי, התקשרו לטלפון הנייד שלי, וכשמעבר לקו ענה להם מישהו בערבית, זה כבר הגביר את מפלס הלחץ והדאגה לגורלי. צפירת ארגעה נשמעה רק לאחר שהגעתי ל'סורוקה', שם וידאו שאני חי וקיים". להנציח את דור ), אחיו המנוח של בן 24 דור נחום ( נחום, היה בן הזקונים במשפחתו. דור היה רווק, סטודנט שלמד באשקלון את תחום הסייבר. "אחי הצעיר", מספר בן, "אהב להיפגש עם חברים, ללכת למסיבות וכדורגל. הוא בעיקר חי את החלום ביום יום שלו ונהנה מהחיים. הוא רצה להצליח בכוחות עצמו ולעבור לעבוד בתל־אביב. בבוקר אותה שבת שחורה, סמוך לשעה שבע בבוקר, שלחתי לו הודעה בוואטסאפ אם הוא רוצה שנ־ ביא אותו מהמסיבה ברעים, והוא ענה לי - 'לא, אני בדרך, הכל טוב. יש לנו פה חברים מהמרכז שבאים לאזור, אז

אני מייסר את עצמי

26.1.2024 ˆ ידיעות הנגב 40