נגב 26.11.21

זוג מהסרטים אחרי שנים ארוכותשל עשייה חברתית וחינוכית החליטה לאה ) מירוחם להוסיף עוד תואר לקורות החיים שלה 70( שקדיאל - קולנוענית • שקדיאל, שהייתה האישה הראשונה שכיהנה במועצה דתית ונמנית עם הנשים המעטות בישראל שהוסמכו לרבנות אורתודוקסית, יצרה את הסרט "המצפן שלו" על סיפור חייו המרתק לא פחותשל בעלה, ד"ר משה לנזמן, שחלק מזמנו הוא העביר במדינות אתיופיה ובסיירה לאון שבמערב אפריקה

עודד בר־מאיר / / צילום: הרצל י וסף

לעולם לא מאוחר מדי. אומנם אין בכוונתה לפצוח בקריירה קולנועית, אבל לאה שקדיאל, תושבת ירוחם, אשת חינוך ופעילה חברתית מוכרת, שקדה בחודשים האחרונים על יצירת סרט תיעודי קצר על סיפור חייו של בעלה, ד"ר משה לנזמן. הסרט, "מצפן משלו", בבימוייה של שקדיאל, נוצר והופק במסגרת פסטיבל דוקאביב נגב שייערך בירוחם ויוקרן ד � ב 5 בערב הפתיחה של הפסטיבל ב ד צמבר. בהדרכתו של איש הקולנוע ניר דבורצ'ין ("מבחינתי הוא המיילד של הסרט", מציינת שקדיאל), שקדיאל פי ד תחה את הקונספט, ערכה את התחקיר וכתבה את התסריט במשך כחודשיים. צילומי הסרט, אגב, ארכו יום אחד בלבד. עשתה היסטוריה ) נצרבה בזיכרון 70 לאה שקדיאל ( 1986 הלאומי כשנבחרה בחודש ינואר לחברה במועצה הדתית של ירוחם. ואולם, שר הדתות דאז, זבולון המר המ ד נוח, ביטל את בחירתה בנימוק שנשים אינן יכולות לכהן במועצה דתית. שנה מאוחר יותר הגיעה הסוגייה לפ ד תחו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, ובפסק דין תקדימי החליטו פה אחד שופטי בג"צ מרים בן פורת, מנחם אלון ואהרון ברק, ששקדיאל תוכל לכהן במועצה הדתית.

רת הסדר שלום עם הפלסטינים, וראה בשלום מצווה דתית חשובה יותר מה ד תיישבות בכל שטחי יהודה ושומרון. לגרעין הצטרף בשעתו גם משה לנזמן, מי שיהיה בהמשך, בעלה של שקדיאל. שנים היא מתגוררת בירוחם 43 והביוגרפיה שלה כוללת פעילות חי ד נוכית, פוליטית וציבורית ענפה. בין השאר היא הייתה חברת הנהלת האגודה לזכויות האזרח. לפני כשלושים שנה, לקראת הבחירות , הקימה עם צ'רלי ביטון 13 לכנסת ה־ את מפלגת התקווה שלא עברה את אחוז החסימה. במשך השנים לימדה ומלמדת שקדיאל במכינות קדם צבאיות בנגב,

בעקבות הכרעת בג"צ הפכה שקדיאל לאישה הראשונה בישראל שכיהנה במועצה דתית. לפני כשנתיים שקדיאל עשתה שוב היסטוריה כשבית המדרש "הראל" בי ד רושלים, בית מדרש ללימודי רבנות לגברים ולנשים, הסמיך אותה לרבנות. שקדיאל היא מהנשים המעטות בישראל שהוסמכו לרבנות אורתודוקסית. שקדיאל ("אני שומרת על שם נעו ד ריי", היא מדגישה) הגיעה לירוחם במסגרת גרעין "משמיע 1978 בשנת שלום". הגרעין דגל בהתיישבות של דתיים בתחומי הקו הירוק מתוך רצון לאפשר פשרה טריטוריאלית במסג ד

באוניברסיטת בן גוריון ובמכללת ספיר שבשער הנגב. גם היום, בעשור השביעי לחייה, שק ד דיאל אינה מוותרת על פעילותה החי ד נוכית והחברתית, ובמקביל, היא פונה גם לתחום שטרם התנסתה בו בעבר - קולנוע. נכון, לא הרבה נשים מהמגזר הדתי עושות קולנוע, אבל לאה שקדיאל לא רואה בכך דבר מה מיוחד. "מדובר בסרט ביכורים שלי שאומנם , אבל זה נעשה 70 עשיתי אותו בגיל באהבה, לאחר שנעניתי לאתגר הזה בעקבות פנייה של מפיקי הפרויקט 'מראות' במסגרת פסטיבל דוקאביב נגב שבמסגרתו יוצרים סרטים קצרים המש ד קפים את פועלם של תושבי המקום ואת חיי הקהילה המקומית", היא מסבירה. בכל זאת, לא בכל יום אישה המוסכ ־ מת לרבנות יוצרת סרט. "אני לא רואה את עצמי עוף מוזר בקטע הזה. הבן שלי צבי לנזמן הוא במאי קולנוע ודרכו נסחפתי לעולם הקולנוע. יש לי גם נכדה בוגרת אולפנה שלמדה במגמת קולנוע. היום יש עשייה קול ד נועית במגזר הדתי־חרדי שבמסגרתה אפשר למצוא גם נשים מהמגזר שעוס ד קות בתחום הזה".

צילום: אורי לוי | ד"ר לנזמן. צילום מתוך הסרט

26.11.2021 ˆ ידיעות הנגב 68