נגב 27.05.22

צילום פרטי

אלימות נגד רופא או נגד אחות במ ־ חלקה או במרפאה?", תוהה ד"ר חי־עם. "הרי הצוות הרפואי עושה הכל כדי לטפל ולהציל חיים, אז אתה גומל לו באיומים ובקללות ולא אחת גם בת ־ קיפה פיזית? זה לא נתפס. חלק מאותה אלימות נובעת מציפיות לא ריאליות של אנשים מהצוותים הרפואיים. במ ־ צבים כאלה אנשים מאבדים את העש ־ תונות ונוקטים אלימות. אסור שדבר כזה יקרה". עושים את המיטב "חדר מיון וחדר טראומה הם מקומות מאוד רגישים עבור החולה ומשפחתו", מסביר הקרימינולוג פרופ' ארנון אד ־ לשטיין מהמכללה האקדמית אשקלון. "הוא עלול לקבל בשורות איוב או ללכת לביתו ללא ממצא חמור. תחושת חוסר האונים של בני המשפחה יחד עם המתנה ארוכה עלולים לעורר רגשות תוקפניים אשר יבואו לידי ביטוי בה ־ תפרצות מילולית ופיזית כלפי הצוות הרפואי והסיעודי. באמצעות אלימות, המטופל והמלווים אותו מנסים להחזיר לעצמם תחושת שליטה על הגורל". לדברי פרופ' אדלשטיין, "רופאים, מעצם עיסוקם, לומדים להפריד בין מקצועם לבין רגשותיהם, כולל רגשות אמפתיה. הדבר שומר עליהם מבחינה פסיכולוגית ומונע שחיקה. המטופל ומשפחתו רואים מולם בפועל רופא ש'לא אכפת לו' מגורל יקיריהם ואף זה עלול לעורר תגובה אלימה. אם לא די בכך, לאחרונה נוכחנו באלימות קשה מאוד של מטופלים כלפי צוותי רפואה וסיעוד לאחר שהתבשרו על מות יקי ־ ריהם בחדר הטראומה. אין לי ספק שה ־ רופאים עשו את מיטב המאמצים כדי להציל את הפצועים שהגיעו, אך ידם קצרה מלהושיע. במצב כזה, ובהיבט של רב־גוניות תרבותית, האבל על מות היקר הופך לזעם כלפי מי שלא הציל אותו. במצב זה ובסערת הצער, בני המשפחה רואים ברופאים את האשמים היחידים במות יקירם ותוקפים אותם בצורה חמורה ביותר". הקרימינולוג פרופ' ארנון אדלשטיין: "תחושת חוסר האונים של בני המשפחה יחד עם המתנה ארוכה עלולים לעורר רגשות תוקפניים אשר יבואו לידי ביטוי בהתפרצות מילולית ופיזית כלפי הצוות הרפואי והסיעודי"

בית החולים. מקרי האלימות משפיעים על האווירה הכללית

ובפרט לא בתחום הרפואה". מה הפתרון?

פעם נוספת ואיש לא ערב לכך שהם לא ינקטו שוב צעדי אלימות כלפי הצוות הרפואי. במציאות הזו שהיא מאוד נפי ־ צה ברור שיש חשש ואפילו פחד מסוים שכל חשיפה כזו עלולה להזיק, ואפילו לפגוע שוב באותו איש צוות רפואי שבעבר כבר נפגע". "המציאות האלימה נגד צוותים רפואיים היא מציאות בלתי נתפסת", אומר ד"ר איתן חי־עם, לשעבר מנכ"ל המרכז הרפואי "סורוקה" ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות. "ההתנהגות האלימה נגד צוותים רפואיים נובעת מלחץ של אנשים ובגלל כשלים של המערכת. הצוותים הרפואיים עושים את המיטב ואת המקסימום כדי לטפל בחולים, אך לא אחת מציאות של מחסור בכוח אדם והמתנה ממושכת בחדר המיון עלולה להביא לפיצוץ. עם זאת, אין כל הצדקה לגילויי אלימות, לא באופן כללי

מותקפים באלימות פיזית ומילולית קשה. המדינה חייבת לפעול באופן מיידי ביצירת סביבה בטוחה עבור הרופאות והרופאים במקום עבודתם, ומנגד, לייצר הרתעה אפקטיבית כנגד הפורעים האלימים". מציאות בלתי נתפסת בעוד אנשי הצוותים הרפואיים בבתי החולים ובמרפאות קופות החולים במרכז ובצפון הארץ אינם מהססים לחשוף את מעשי האלימות שהופנו כלפיהם, באזור הנגב הדברים נראים אחרת. במקרים רבים אנשי הצוותים הרפואיים, הן במרכז הרפואי "סורוקה" והן במרפאות קופות החולים באזור הדרום, נמנעים לשתף בפומבי את חוויותיהם. "יש להבין כי כל אותם רופאים, רופאות, אחיות ואחים שחוו גילויי אלימות כלפיהם לא ששים להיחשף ולחשוף את סיפוריהם מחשש לחייהם גם לאחר המקרים שחוו", אומר השבוע גורם במערכת הבריאות בנגב. "האוכ ־ לוסייה כאן בנגב אינה דומה לזו שבא ־ זורים אחרים בארץ. מטופלים שהיו בבית החולים או במרפאות קופות החו ־ לים יכולים לפקוד את אותם מקומות

"יש להוריד את סיר הלחץ הזה, לשפר את מערכת הבריאות מצד אחד ומצד שני לפעול נגד כל אותם גור ־ מים אלימים שמרימים יד על רופא או אחות. אין שום הצדקה לאלימות כלפי צוותים רפואיים". אתה יכול להבין את הצוותים הר ־ פואיים שחוששים לחשוף את סיפו ־ ריהם האישיים? "אנשי הרפואה נותנים שירות ומ ־ קדישים את זמנם ומרצם מכל הלב למטופלים שלהם, ולכן הם לא רוצים להתעסק בסיפוריהם האישיים. הם רוצים להתמקד בטיפול בחולים. אני מבין אותם. מצד שני, אני חושב שיש צורך לחשוף את הסיפורים האלה כדי להתריע מפני התופעה הזו". "מה חושב אותו אדם שנוקט צעדי

לראות את נקודות האור ליאת לובינסקי, מנהלת סיעוד מגזר בקופת חולים מאוחדת מחוז דרום, שחוותה לא פעם אלימות מצד מטופלים, משתפת בתחושותיה "אני עובדת כבר עשר שנים כאחות ובצל מקרי האלימות הרבים שאנחנו שומעים עליהם לאחרונה, אני רוצה לשתף בתחושות שלי ובאלימות שח ־ וויתי על בשרי במקום העבודה שאמור להיות מרחב בטוח עבורי. ביומיום שלנו אנחנו נתקלים בהרבה מקרי אלימות, בין שמדובר בא ־ לימות מילולית כלפי הצוות או בתגובה לא הולמת ועד למקרי אלימות קיצוניים יותר. זכור לי במיוחד מקרה אלימות קיצונית של מטופל שמגיע אלינו באופן קבוע. באחת הפעמים, כשהגיע לביקור במרפאה, הוא קילל את הצוות הרפואי, בעט בדלת ושבר אותה. בפעם נוספת כאשר המטופל הגיע אלינו הוא דרס רופאה מהסניף עם קלנועית. התרחיש הזה ורבים אחרים הציבו אותי בפני דילמה מורכבת - האם לתת שירות למטופלים אלימים או לא? האם להעניק טיפול בכל מחיר כיוון שהמטופל זקוק לעזרה גם במחיר של אלימות מצידו כלפי הצוות? שאלות אלה ועוד רבות עולות בי בכל פעם כשמתרחשים מקרי אלימות קיצוניים והתחושות שמלוות אותי לא פשוטות. בסופו של דבר, המטרה

צילום פרטי

"צריך לייצר הרתעה אפקטיבית נגד הפורעים האלימים"

ד"ר אורי לבנטל, פסיכיאטר ויו"ר ועד העובדים בבית החולים לבריאות הנפש: "אסור שהרופאים והרופאות והצוותים הרפואיים ימשיכו לחוות אלימות קשה ופגיעה פיזית ונפשית במקום העבודה"

שלי ושל הצוות הרפואי היא לעזור ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים עבור הקהילה. בכל יום מחדש אני מבינה שבחרתי להיות אחות בגלל שזה הייעוד שלי בחיים ולא כי אני מרגישה חייבת. זוהי תחו ־ שת אושר עבורי לשרת ולהעניק סיוע למטופלים. נקודות האור שלי בעבודה הן המטופלים שמודים לי על השירות ותחושת הסיפוק שאני מקבלת מכך שהצלחתי להיות עבור אלו שזקוקים

צילום: מאוחדת מחוז דרום

לי. את כל זאת ועוד אני משתדלת לזכור, גם כאשר אני חווה סיטואציה אלימה מצד מטופל מתוסכל. אני בהחלט מקווה שנצליח לראות שינוי ושי ־ פור ביחס כלפי הצוותים במערכת הבריאות".

ליאת לובינסקי

27.5.2022 ˆ ידיעות הנגב 50