נגב 27.06.25

האור חזק מהחושך מאמנת גוף–נפש תהילה גולן, נשמה, מדריכת כושר, ספינינג ואימוני מים, מלווה תהליכי ריפוי והתפתחות רגשית ורוחנית איך התחושה בימים האלה? "התחושות משתנות מרגע לרגע. יש ימים שבהם הכובד מורגש בכל תא בגוף, ויש רגעים של אור, של תקווה ושל חיבור עמוק לעצמי ולאחרים. בתוך כל זה אני משתדלת לזכור - יש לי אחריות גם לעצמי, לילדיי וגם לאחרים, וזה מה שמחזיק אותי בתנועה". האם את מצליחה לעבוד? "אני ממשיכה לעבוד, אבל בצורה שמותאמת לרוח התקופה. יש אימונים שאני מעבירה באווירה אינ־ טימית ומכילה יותר, יש פגישות אישיות שמתרכ־ זות בנשימה, בשחרור ובריפוי רגשי. אני לא מוות־ רת גם על האימונים עם הילדים שלי - הם מקור הכוח שלי. הרגעים האלו של תנועה משותפת הם מרחיבי לב ומרפאים". כמה זה פגע בעיסוק שלך? "יש האטה טבעית, במיוחד בפעילויות הקבוצתיות, אבל דווקא מתוך הקושי, צמח חיבור אחר - עמוק, אותנטי ואמיתי יותר. אני רואה את זה בכל אימון, "דרך תנועה, נשימה, חיבוק, הקשבה, ובעיקר אמו־ נה. אני מזכירה לעצמי כל יום שהאור חזק מהחושך, ושאנחנו שליחים של ריפוי גם בזמנים האלה. שומ־ רים על שגרה מותאמת, מרחב פנימי בטוח, ונזכרים שכל צעד קטן, בתנועה, בלב, בנשמה, הוא תנועה של תקווה". בכל שיחה, בכל תנועה". איך שומרים על המורל?

החיים זה הכל תהילה גולן. "תנועה צילום: | " של תקווה אלמוג פנקר

להיות בשביל הקהילה מנכ"לית תיאטרון הפרינג' אפרת זיו–אספיס, באר–שבע וחברת מועצת העירייה איך התחושה בימים האלה? "בין תחושת שליחות גדולה לבין דאגה עמוקה. הימים האלה לא פשו־ טים - גם כאמא, גם כאשת ציבור, וגם כאדם שפועל כל הזמן בלב העשייה התרבותית והחברתית בעיר. אני חווה עצב, תסכול, תקווה, וחוזק - לפעמים הכל ביחד, אבל אני קמה כל בוקר בתחושות חיוביות ובהרגשת מחויבות, לילדים שלי, למשפחה, לעובדים שלי, לתושבים של העיר". האם את מצליחה לעבוד ועד כמה זה פגע בעיסוק שלך? "כן, אני ממשיכה לעבוד כל הזמן, אולי אפילו יותר. דווקא מתוך המ־ ציאות הקשה, אנחנו מייצרים הזדמנויות להיות שם בשביל הקהל שלנו - מבוגרים, משפחות, ילדים, צוותי חינוך, חיילים. תיאטרון הפרינג' ממשיך לפעול, להוציא לאור, לחבק דרך היצירה. זה לא פשוט, אבל זה הכרחי. אנחנו מקיימים ביחד עם עיריית באר־שבע מתחם הפוגה לנשות המילואימניקים, אנחנו מסייעים בכל בקשה או משימה שאנחנו מקבלים. אנחנו ממשיכים בהקמה של תיאטרון הבובות שלנו, רוכשים ציוד טכני, מעצבים את המקום, מזמינים ריהוט, ולאט לאט מצליחים להגשים את החלום". איך שומרים על המורל? "בעיניי זה עניין של קהילה, חיבורים, עשייה. אני מאמינה גדולה בשי־ תופי פעולה כי רק ככה ננצח - ביחד. כשאני רואה איך הצוות שלי ממשיך להגיע ולסייע מכל הלב ביוזמות הקהילתיות, איך הקהל מגיב בהתרגשות להצגות ששלחנו אליהם לצפייה בזום, ואיך הם מגיבים לשיחות טלפון שלנו כששואלים אותם לשלומם, גאה לראות איך בני נוער מוצאים מקום לביטוי דרך הפרויקטים שלנו ובוחרים להתנדב - אני מתמלאת כוח. מורל זה לא רק עניין אישי, זה מה שאנחנו בוחרים להעניק לאחרים. אני מתפללת שנדע ימים של שקט וביטחון, והלוואי שהחטופות והחטופים ישובו בריאים בגופם ובנפשם הביתה במהרה".

אפרת זיו־אספיס. ימים של שקט וביטחון צילום | פרטי

27.6.2025 ˆ ידיעות הנגב 32