נגב 28.01.22

אחותי האלופה הן עלו לבדן לארץ כשהיו נערות ‰ התגברו על קשיי קליטה ושפה ‰ רשמו לזכותן הישגים מרשימים בשחמט ובטניסשולחן ‰ וחולמות על היום שהמשפחה שנותרה באוקראינה תבוא בעקבותיהן ‰ צמד האחיות יוליה ודיאנה שוויגר, ספורטאיות מצטיינות בהווה ומהנדסות לעתיד, מספרות על הדרך שעברו מאוקראינה ועד באר־שבע ‰ על ההישגים הספורטיביים, כל אחת בתחומה ‰ ועל הגעגועים למשפחה שרק מתגברים בצל רוחות המלחמה המנשבות

יעקב לו י / / צילום: הרצל י וסף

תחרותיות והישגים מצוינות, יוצאי דופן מאפיינים את סיפור חייהן )26 ) ודיאנה ( 27 של צמד האחיות יוליה ( שוויגר מבאר־שבע. שתי הצעירות עלו לארץ מאוקראינה בלי הוריהן במסגרת תוכנית נעל"ה (נוער עולה ללא הורים), יוליה עלתה צ � ושנתיים לאחר מכן ה 2010 בשנת טרפה אליה דיאנה. עם עלייתן נקלטו האחיות בקיבוץ שובל והן למדו בבית הספר "מבואות הנגב". היום הן גרות בבאר־שבע ולומדות הנ ־ דסה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון קמפוס באר־שבע. יוליה לומדת הנדסה כימית, ודיאנה לומדת הנדסת בניין. בעוד כחצי שנה יסיימו את הלימודים. וכאן הדמיון ביניהן לא נגמר - שתיהן גם ספורטאיות מצטיינות, כל אחת בת ־ חומה: דיאנה שחקנית הפועל באר־שבע בטניס שולחן המשחקת בכמה ליגות בכירות, ויוליה היא אלופת ישראל ברמת רב־אומנית בינלאומית בשחמט. כאן ביתי ההחלטה לעלות לארץ לא הפתיע את בני המשפחה של יוליה ודיאנה. "מגיל עשר אבא שלנו הכין אותנו לזה", מס ־

הרגשתי מילדות שאני שייכת לארץ ישראל, שאני צריכה לעלות, שאני רוצה לעלות ואז כשעליתי לכאן הרג ־ שתי שאני במקום שלי, שזה הבית שלי. ידענו שנתחיל מאפס, אבל לא פחדנו וידענו שהכל יסתדר בסוף". אתן מתגעגעות למשפחה שנשארה באוקראינה? יוליה: "יש געגועים להורים, פגשנו אותם לפני שנתיים עוד לפני הקורו ־ נה". משחקות אותה את אהבתה לשחמט ספגה יוליה מיל ־ דותה, ובזכות התמדתה הגיעה להישגים מרשימים במשחק הלוח הנחשב לאסט ־ רטגי ומופשט. עד כה הספיקה להשתתף באליפויות ותחרויות שחמט רבות, והיא נחשבת לאחת השחקניות הבכירות בישראל שמייצגת את המדינה בתחרויות בינ ־ לאומיות. "אמא שלי ואבא שלי שחקני שחמט", היא מספרת. "כשהייתי ילדה ראיתי איך הם משחקים אחד נגד השני וממש עניין אותי המשחק הזה. התחלתי לשחק שחמט מגיל חמש, ואז בגיל שמונה למדתי שחמט בין ארבע

פרת יוליה. "בכל שנה נסענו למחנה קיץ של הסוכנות היהודית באוקראינה, וידענו שנעלה ארצה והיינו גם מוכנות לעלות לבד. היינו די עצמאיות ולא פחדנו". גם דיאנה השתתפה בשנים שלפני עלייתה ארצה בתוכניות של הסוכנות היהודית ובפעילויות הדרכה במחנות עולים בחו"ל. "סיפור העלייה החל מילדות", היא מציינת. "בכל קיץ שנסענו למחנה של הסוכנות, זה היה ממש מרשים. אנ ־ שים היו מגיעים מהארץ ומספרים מה קורה בישראל, וזה היה ממש מעניין, וכבר מילדות ידעתי שאני רוצה לע ־ לות לארץ. אחרי שאחותי יוליה הגי ־ עה לארץ והתרשמה מכל הדברים פה ואהבה את המדינה, הבנתי שהמקום שלי והבית שלי הם פה". היו חששות? דיאנה: "בילדות אנחנו יותר אמיצים מאשר עכשיו. אם אני עכשיו חושבת לעבור לאיזושהי מדינה, זאת כבר יותר מדי התחייבות, אבל בילדות כשאתה לא מודע לדברים, אתה אמיץ, אתה יכול הכל". גם ליוליה לא היו חששות והיא הייתה ממוקדת מטרה לעלות לישראל. "תמיד

צילום פרטי

דיאנה בתחרות טניס. הישגים מכובדים

28.1.2022 ˆ ידיעות הנגב 38