נגב 28.6.24

את מראות השבת השחורה יעקב חסן ממושב שובה בנגב לא התפילה החגיגית בבית הכנסת התחלפה בקולות ירי, • ישכח אחרי מסע קשה שנמשך זמן רב, • הרוגים, פצועים וחטופים שכלל פינוי גופות וחילוץ פצועים תחת אש, הוא חזר לשדות שתילי גפן באחת החלקות לזכרם 1,600 שלו והחליט לנטוע המיזם "כרם לחיים" מבחינתו • של הנרצחים והגיבורים הוא סימן להמשך הצמיחה בעוטף עזה ולהפרחת השממה " זו תמונת הניצחון שלי

מוד בן חמו מהעמותה נוטעת עץ. רגע מרגש

| מאיר ־ עודד בר |

פינוי גופות בימים שלאחר מכן, יעקב חסן יחווה מראות זוועתיים לא פחות, שגם לאחר כתשעה חודשים הם עדיין חרוטים בראש שו כאילו היה זה רק אתמול. "כשחזרתי למושב לאחר שהייתי אצל הוריי בירושלים", הוא מספר בהתרגש שות, "אני רואה גופות ופצועים בכניש סה למושב שלי. במקביל, התקשרו אליי . 8 מהיחידה שלי וביקשו לגייס אותי בצו השבתי להם, שיש לי מחבלים חצר הבית, וכי מתחוללת כאן מלחמה אמיתית, ואני נלחם על הבית שלי. בכביש, סמוך לאחת החלקות של המשק שלי, אני נתקל בגוש פה של חייל צה"ל מוטלת בשטח. לקחתי את הנשק שלו. זה היה חור שחור עבורי". תסביר? "מאותו היום, במשך ימים ארוכים, מצאש תי את עצמי עוסק בפינוי גופות מהשטח ובחילוץ פצועים והכל תחת אש. טירוף מוחלט. כשאתה מפנה גופה של חלל אתה לא חושב על כלום, רק על פינוי הגופה למקום מבטחים כד למנוע את חטיפתה לרצועת עזה. כך פעלתי בשעות הראשוש נות ובימים הראשונים של המלחמה". יעקב חסן לא עוצר בעד פרץ ההתש רגשות שלו כשהוא משחזר בפנינו את

מציאות מטריפה כמעט תשעה חודשים אחרי, כשהוא עומד מאחורי מיזם יוצא דופן מסוגו להנצחת הנופלים והנרצחים במלחמת "חרבות ברזל", בדמות נטיעת כרם יין ), נשוי ואב 35 לזכרם, מודה יעקב חסן ( לארבעה ילדים, כי "לא חלמנו על מה שיהיה בהמשך. סיטואציה הזויה לגמרי. מכשיר הטלפון שלי רטט כל אותו בוקר ללא הרף, אני באמצע התפילה בבית הכנסת ולא עונה לצלצולי הטלפון. לאט לאט, לקראת סוף התפילה, מתגברות הידיעות על מה שמתחולל בחוץ. קרבות קשים ביישובי העוטף, פלישת מחבלים ליישובים, טבח במספר קיבוצים באזור, "אני מסתכל על הכיסא בעגלה ועוברת בי צמרמורת. אמרתי לעצמי, זו העגלה בה פיניתי גופות אני מוביל היום את הכיסא של בריתו של הבן שלי. זה מטורף"

"העמסנו גופות על העגלה הנגררת של הרכב שלי ופינינו אותן למחנה 'שורה'. התמונה הזו לא עוזבת אותי עד היום. חלק מהגופות בשטח היו של אנשים שאני מכיר מהאזור שלנו"

ש � של ה באותה שבת שחו ההר ביעי באוקטובר השכים יעקב חסן, תושב מושב שובה שבמועצה האזורית שדות הוא כבר עשה 04:30 נגב, קום, ובשעה את דרכו לבית הכנסת המקומי כדי לקחת חלק בתפילה החגיגית ובהקפות שמחת תורה. "היתה אז אווירה חגיגית, אווירה כייפית", הוא נזכר השבוע, "התחלנו את התפילה החגיגית ואיש לא שיער שבתוך שעה־שעתיים יתהפך עליש נו עולמנו. אני נמנע מלהגדיר זאת כשבת שחורה או שבת ארורה. אני כשומר שבת לא יכול כך להגדיר את השבת. אבל כן, זה היה סוג של חורבן הבית השלישי. החל מטח מטורף של רקטות ברמה שאי אפשר לתאר ולהסש ביר זאת. אנחנו גרים במושב שמרוחק קילומטרים ספורים מגדר המערכת עם רצועת עזה ורגילים לירי משני הצדדים, אבל לא להיקף ירי כזה כמו שחווינו באותה שבת. מעולם לא חווינו כמות כזו של ירי ועוד כשמדובר גם באש מקלעים. אנחנו רגילים לירי של טילים ורקטות, אבל לפתע אתה שומע גם ירי של מקלעים ושל נשק קל. השמיים נצבעו באדום. זה היה חריג ביותר. מציאות מטורפת".

וחטיפות של אזרחים וחיילים. תחושה של מלחמה שמתרגשת עלינו". איך מתמודדים עם תחושות כאלה באותו רגע? "לא ידענו מה קורה סביבנו. זה היה מפחיד ומלחיץ. ציפינו לתגובה מהירה מצד צה"ל ולא שמענו, לא מטוסים באוויר ולא כוחות של צה"ל שמגיבים תגובה נגדית. כל הזמן שאלנו את עצש מנו היכן הצבא? היכן כוחות המשטרה? גם לא שמענו סירנות של אמבולנסים. ממש מוזר. אי הוודאות הרגה אותנו. זה נשמע נורא. מציאות מטריפה". במציאות הזו ממהר חסן לביתו, אוסף את בני משפחתו, וכשהוא עדיין עם טלית עליו, הוא ממהר איתם ועושה את דרכו לבית הוריו בירושלים. "התחלתי להבין לאט לאט מה קורה. הבנתי שהמצב הוא זוועתי. יצאנו מהש מושב כשאש נפתחת לעברנו על ידי חוליית מחבלים שעטו עליהם מדי צה"ל. לצדי הכביש היו מוטלות גוש פות. בדרך ראינו גם כלי רכב שרופים כשנוסעיהם נלכדו בתוכם. זה נראה לי כמו סרט דמיוני. משהו הזוי לגמרי. לא הורדתי מהגז. הוריתי גם לאשתי ולילש דים להתכופף ברכב כדי שלא יראו את המראות הזוועתיים האלה".

28.6.2024 ˆ ידיעות הנגב 28