נגב 29.04.22

אודי שמואלי בפאב השבוע. "אני רוצה שאנשים יגידו 'בוא נבלה בבראל'"

"זה מחמם את הלב ומרגש אותי איך כולם מתחברים לקונספט של המקום וזה מראה שלי שהצלחנו במסר שלנו. הרצון שלי שהשם של בראל יתנוסס למרחקים בגאווה"

חייבים להמשיך עם המערכת הזאת כי היא היחידה שיש לנו. אליה נשלח את הילדים שלנו, אבל אצלי נוצר אי־אמון במערכת כי אף אחד לא לקח על כך אח ־ ריות. קרה אסון וציפיתי שמישהו מהפי ־ קוד שהיה קשור לבראל ייקח אחריות כי היו כאן כשלים וברגע שיש כשל מישהו צריך לשלם את המחיר. "איך יכול להיות שמחבלים מתקרבים עד לגדר ולא פותחים בירי או באזהרה? לא חסרות 2022 אני מאמין שבשנת דרכים להרחיק אויב מהגדר. לצערי אין מישהו ספציפי שאני יכול להצביע עליו, אבל שום דבר לא קרה גם ככה ואף אחד לא שילם בתפקידו". בואו לבלות בבראל כאמור, שבעה חודשים אחרי התקרית הקשה שהביאה למותו של בראל ולכאב של כל בני המשפחה, החליט אודי להנציח אותו בדרך אחרת, שעליה הוא עמל כבר ארבעה חודשים ורק לאחרונה סיים הרצה. "בראל היה בחור שפתוח לכולם, אהבו אותו כל החברים שלו וזה דבר שראיתי בעיקר בבית החולים ובשבעה. ידעתי תמיד שהוא מקובל, אבל לא ידעתי שזאת כמות האהבה שהוא מקבל. חיברתי אחד ועוד אחד והבנתי שצריך למצוא דרך לה ־ משיך את האהבה הזאת של מעגלי החב ־ רים שלו. ככה הבנתי שאני צריך לפתוח מקום שיצליח להגשים את היכולות שלי

ולפתוח פאב אלכוהול ישראלי עם אווירה ישראלית טובה". למה דווקא כאן? "בחרתי לעשות את זה ברחוב רוטשי ־ לד כי בראל היה מבלה כאן המון. חיפ ־ שתי מקום ברחוב ומצאתי בביתן מספר שהיה בעבר פאב ונסגר בגלל 113 הקורונה, את המקום שאני רוצה. במשך ארבעה חודשים שיפצנו כדי שנוכל לפתוח אותו. תחילה פתחנו להרצה, בהמשך סגרנו שוב כדי להסיק את המ ־ סקנות מההרצה ומיד לאחר מכן פתחנו רשמית. הפאב עובד בכל ימי השבוע חוץ מימי שישי בערב מטעמי מסורת. אנחנו אנשים מסורתיים ויש לנו גם רצון שהוא יהפוך לכשר". אודי מקווה לשאוב מהפאב כוח. "כש ־ פתחנו הרגשתי את הנוכחות של בראל, האנשים שהיו הכי קרובים אליו הגיעו וזה נתן וויבים שלו. מגיעים אנשים מכל הארץ כדי לתמוך ולהראות אהבה, מגיעים החברים שלו, בנינו כאן משפ ־ חה חדשה. "זה מחמם את הלב ומרגש אותי איך כולם מתחברים לקונספט של המקום וזה מראה לי שהצלחנו במסר שלנו. הרצון שלי שהשם של בראל יתנוסס למרחקים בגאווה, שאנשים יגידו אחד לשני 'בואו נבלה בבראל', ושמ ־ שפחות יגידו 'את השמחה הבאה נחגוג בבראל', זה הכי מתאים לאחי ולמה שהוא היה". ¿

בסיכוי שלו לחיות כי הלב שלו עדיין פעם. אלו היו רגעים מעורפלים עבורי, אחרי תשעה ימים ללא שינה ובכי ללא הפסקה שבהם הייתי באי־תפקוד. למ ־ חרת הלב שלו הפסיק לפעום והודיעו לנו על כך. הכאב הוא עצום ואנחנו לא מפסיקים לכאוב. חור ענק שנותר בנו", אומר אודי בכאב. איך היה הקשר שלכם? "הקשר של בראל ושלי היה מיוחד מאוד, כמו שאין להרבה אחים. בראל היה ילד מיוחד שמכבד מאוד את כולם. הוא ידע לכבד אותי בתור אח גדול ובחיים לא נתן לי הרגשה שהוא ממרה את פי. אני לא זוכר שהיה לי איתו אי פעם ריב שגרם לנתק, זה לא היה אפשרי עם אדם כמו בראל. הוא היה כולו לב ואיש של נתינה, אפשר שעות לדבר ולספר עליו ולא להגיע לרבע ממה שהוא היה באמת. רק מי שהכיר אותו היטב יכול להבין על מה אני מדבר כי הוא לא היה רגיל". אחרי התקרית הקשה, המשפחה בי ־ קרה את התנהלות מקבלי ההחלטות. התחושות הקשות עדיין מלוות אתכם? "אני ביקרתי את כל מי שצריך, אבל לא בתקשורת אלא מול אלו שביצעו את התחקירים הפנימיים. הביקורת של אמא שלי נבעה מעצב נורא גדול ומכך שאף אחד לא לקח אחריות. אין לשפוט משפ ־ חה שכולה ואמא שאיבדה את הבן שלה. אני פשוט חושב שהצבא שלנו אמור להגן עלינו וזאת המערכת שלנו ונהיה

והבינה כבר מה קרה. בתוך דקות הבית התמלא בצעקות שבר וזמן קצר לאחר מכן כולנו היינו בדרך לבית חולים סו ־ רוקה. "כל הנסיעה לא האמנתי שזה מה שקו ־ רה לנו. הסתכלתי על אמא שלי שהתא ־ למנה בגיל צעיר מאבא שלי וראיתי איך היא חוזרת לטראומה שהייתה לה לפני עשרות שנים. בבית החולים זה כבר היה סיוט, אני לא יכול לתאר מה שהיה שם, אלו סיוטים שחוזרים אליי בלילה. הצעקות של כל בני המשפחה, לראות את בראל בלי עין, לשמוע חוות דעת של פרופסורים שאומרים לנו שהוא לא ישרוד, כל אלו לא יישכחו ממני, אלו דברים שנחרטו לי בנפש. עברה חצי שנה ואני עדיין לא מעכל את זה. נפגע ־ תי נפשית מהימים האלה בבית החולים. הפאב למעשה הוא השיקום הנפשי שלי מאותם ימים קשים, אבל אני יודע שה ־ שיקום יימשך עוד זמן רב כי הנזק הוא מאוד גדול. עברנו טראומה שלא תתואר, האח האהוב והקטן של הבית נהרג, זה לא נתפס". "כולו היה לב" יום לפני פטירתו של בראל אמרו למ ־ שפחה שהנזק המוחי גדול ושצריך לנתק אותו ממכונות ההנשמה. "קיבלנו את זה בטירוף כי הוא עדיין נשם. הם רצו לדבר איתנו על תרומת איברים, אבל נאחזנו

"עסקתי בשנים האחרונות בסרוויס ואירועים ואחרי השבעה לא הצלחתי לחזור לעבוד בזה. לא הרגשתי שאני מצליח לשמח אנשים. חיפשתי דרך לשלב את העיסוק שלי ולהנציח את אחי"

41

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 29.4.2022