נגב 29.04.22

"בזכות הספורט אני לא רואה את עצמי כבעל מגבלה" שנים חלק מצוות האימון במרכז דניאל 12 ) איבד את רגלו בתאונת אופנוע ומשמש כבר 50( ניר מאיו לרגל חודשקטועי הגפה, הוא מספר את סיפורו ולא חוששמשאלות חטטניות ‰ לחתירה בתל אביב של ילדים: "שישמעו סיפורים ויראו מה עלול לקרות אם לא נוהגים בזהירות"

ספורט

בשלל עם רגל תותבת צבעים וחיוך מאוזן לאוזן, ניר מאיו מחולון כבר מכיר את כל השאלות שנזרקות לעברו. מאיו הוא כבר שנים חלק מצוות האימון במרכז 12 דניאל לחתירה בתל אביב, שם הוא מדריך שלל קבוצות, גם כאלה עם מו ־ גבלויות וגם "רגילות". לכן, כשילד מבחין ברגל התותבת, הוא כבר מוכן עם התשובה מראש. "אני לוקח את זה בצחוק ומקצין את ), בראיון מיוחד 50 זה", מספר מאיו ( לרגל חודש המודעות לקטועי הגפה. "הולך עם תותבות בצבעים פסיכד ־ ליים, שיהיו יותר בולטות. גם בחורף לובש מכנסיים קצרים, זה נהיה סימן ההיכר שלי. פעם בבית לוינשטיין, הייתי מעביר הרצאות לתיכוניסטים, שישמעו סיפורים על קטועים, שי ־ ראו מה עלול לקרות אם לא נוהגים בזהירות. הייתי, למשל, מסביר להם את הסיכונים, למרות כל הכיף שיש בלרכוב על אופנוע". שיקום ארוך הוא עוד התגורר 24 כשמאיו היה בן ביפן. "שם התחילה ההתמכרות שלי לאופנועים כבדים, אופנועי כביש", הוא מספר. "היינו חבורה שעושה טיולים ביחד, לפעמים שוכרים מסלו ־ לים שאפשר לרכוב בהם מבלי לפחד להשתולל יותר מהמותר". התאונה שבה היה מעורב קרתה ביום שגרתי, כשהיה בדרכו לעבודה. זאת הייתה שעת אחר צהריים, והוא רכב בשדרה המרכזית לכיוון מרכז העיר. הרמזורים היו ירוקים והוא נסע קמ"ש. רכב שהגיע 120 במהירות של מסמטה צדדית, לא עצר בתמרור עצור ונכנס לניר ישירות ברגל ימין. הרגל נמחצה על האופנוע. "פינו אותי עם אמבולנס לבית החו ־ לים, במשך שבועיים הייתי בטיפול נמרץ עד שהצליחו לייצב אותי עם מנות דם מרובות", משחזר מאיו. "הרגל עברה ריסוק מאוד רציני. את כל האשפוז והקטיעה עברתי שם. אחרי הטיפול הנמרץ, עברתי למח ־ לקה האורתופדית, שם ניסו להציל את הרגל במשך חודשיים. הם הצ ־ ליחו לשחזר את העצמות המרוסקות בצורה פנומנלית. חיברו את הכל עם חוטי תיל דקים. הבעיה העיקרית הייתה שהרבה מהרקמות נפגעו ולא הייתה זרימת דם, וכמו כן העצבים והשרירים נפגעו. ייאמר לזכותם שבמשך חודש - ארבע שעות בכל יום - הם ניסו להציל את מה שנשאר מהרגל. הרופאים ראו שהנמק מתחיל

גם אותה, אך בבית החולים הצליחו להימנע מקטיעה נוספת. בבית הלוחם הפנו אותו למדריך חתירה פראלימפית, במרכז דניאל לחתירה, שם מצא את יעודו והתמכר לזה בצורה מטורפת. "הייתי קם באר ־ בע וחצי לפנות בוקר, עם פתיחה המו ־ ומגיע לחתור. הילדות 06:00 עדון ב־ שלי בזמנו היו קטנות, הייתי צריך להגיע לשם מוקדם לפני שלוקחים אותן לבתי הספר. אשתי הייתה המפ ־ רנסת היחידה, לכן הייתי מגיע לחתור לארגן את 07:15 ממש מוקדם וחוזר ב־ הבנות. זה הפך למשהו יומיומי, לדרך חיים של תזונה נכונה וספורט". לצד הדרכה, הוא מתאמן באופן מק ־ צועי בעצמו, ולפני שבע שנים היה במרחק שלוש שניות בלבד מלייצג את נבחרת ישראל במשחקים הפרא ־ לימפיים בריו בענף החתירה. "בזכות הספורט, אני לא רואה את עצמי כבעל מגבלה", הוא מבהיר, "המתאמנים שלי רואים את המגבלה שלי כמשהו מדרבן, זה מוכיח להם שהכל אפשרי - אם אני יכול עם רגל אחת, הם יכולים, זאת השראה עבורם". הצעד הבא קבוצות האימון של מאיו, כאמור, רבות ומגוונות, מקבוצות של בעלי צרכים מיוחדים ועיוורים, ועד קבוצה מקצועית של ילדים שהחלום שלהם להגיע למשחקים האולימפיים בענף הקיאק. "ההורים מאוד מובכים מזה ולא רוצים שהילדים ישאלו על התו ־ תבת", צוחק מאיו. "אני מסביר להם שכדאי להם לשאול כדי להבין מה זה אומר ושיתנו להם להיפתח לדב ־ רים האלה, צריך לעורר את הסקרנות שלהם". מאיו חבר בקהילת "הצעד הבא", שחרטה על דגלה לשלב בין הרוח לט ־ כנולוגיות המתקדמות ביותר של תו ־ תבות במטרה לאפשר לקטועים לה ־ גיע לתפקוד גופני מקסימלי. "היעדר גפה או קטיעתה באמצע החיים, זאת ללא ספק חוויה טראומתית", אומר רונן ליטבק, מנהל "הצעד הבא" וקטוע רגל, "אבל כיום הטכנולוגיות המתק ־ דמות הקיימות לעתים אף מייצרות יכולות פיזיות גבוהות יותר מאלה של גפיים אנושיות. ניתן להשיג יכולות פיזיות מקסימליות ולהגיע להישגים ספורטיביים מרשימים". מאיו: "המוטו שלי בחיים הוא לה ־ סתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, לחשוב בצורה חיובית ולעשות רק את מה שעושה לנו טוב. אה כן, וכמובן להמשיך לחלום".

raanan_w@yahoo.com ר ע נ ן ו י י ס /

צילום: טל חרס ושירן סיבוני | " מאיו ב"מרכזי דניאל". "להמשיך לחלום

לטפס במעלה הרגל, שם נאמר לי שהם חייבים 'להוריד אותה'". מאיו עבר שיקום ארוך ורק אחרי שנתיים טס חזרה לארץ. "הייתי בדי ־

כאון במשך שנה ומשהו וזו הייתה פעם ראשונה שהסכמתי להגיע ליש ־ ראל. לפני כן הכירו אותי בתור אחד שמאוד פעיל ואוהב לבלות ומארגן את כל החברים. חזרתי חסר אונים. היו לי הרבה רחמים עצמיים, לא חשבתי שאצליח לעשות משהו. לא הייתי מודע לכל הדברים שכן הייתי יכול לעשות. הרגשתי באותה תקופה כאילו נגמרו לי החיים". שניות 3 במרחק מאיו לא רצה להמשיך להיות תלוי באף אחד, לכן אחרי שלושה חודשים הוא נסע בחזרה ליפן, אך חזר ליש ־ . 2001 ראל שוב - והפעם לתמיד - ב־ הוא עבר עוד תאונת אופנוע קשה, שפגעה הפעם ברגל הבריאה וריסקה

"בעקבות התאונה חזרתי לישראל חסר אונים. היו לי הרבה רחמים עצמיים, לא חשבתי שאצליח לעשות משהו. לא הייתי מודע לכל הדברים שכן הייתי יכול לעשות. הרגשתי באותה תקופה כאילו נגמרו לי החיים"

48

29.4.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות