נגב 29.12.23

על המפגש עם החיילים: "הרגשתי שזו השליחות שלי בעצם העובדה שהגעתי כדי לחזק את החיילים, לראות אותם, להתחבק איתם, ולחוש את ההתרוממות הרוחנית של כולם" על המלחמה: "יש בי, כמו לרבים מנכי צה"ל, מצפון רוחני ולוחמני, שהאינסטינקט הראשון הוא לעלות על מדים, לקחת ציוד, ולהילחם עד הסוף. מצד שני, יש גם את המלחמה על ההישרדות הפנימית שלי"

כיצד מתמודדים עם מציאות שכזו? לאחר מיצוי כל הטיפולים הקו־ נבנציונליים, הוצע לי לקבל טי־ פול בקנאביס רפואי. עלה לי אז בראש תסריט של התמכרות לק־ נאביס. לקח לי זמן לעכל את זה. במהלך השירות הצבאי שלי יצא לי להשתתף בפעילות מבצעית של אכיפה נגד גידול ואחזקה של סמים מסוכנים באזור הדרום, ולא דמיינתי לעצמי שברבות השנים יוצע לי טיפול בקנאביס רפואי. התרופה הזו מאזנת אותי כיום". מצוקה כלכלית קשה מנצור חושף באותה נשימה את מצוקותיו הנפשיות והכלכליות בעקבות פציעתו, שאינן זוכות, לטענתו, להתייחסות מצד משרד הביטחון. אחוזי נכות 30 לפז מנצור נקבעו לצמיתות בעקבות פציעתו הפי־ 20 זית. מעבר לכך גם נקבעו לו אחוזי נכות נפשית לאחר שאובחן כפוסט־טראומטי בעקבות אותה פציעה. "מהרגע שנפצעתי", הוא מספר בהתרגשות, "ועד היום אני סובל מכאבים בלי הפסקה. בהיבט הפיזי אני חווה את כאבי הפציעה מלפ־ ני שבע שנים. בהיבט הנפשי אני מרגיש אותו מצב נפשי כמו ברגע הפציעה. זה לא דבר ששוכחים אותו. מבחינה נפשית אובחנתי כפוסט־טראומטי. אני מקבל מאז טיפולים פסיכולוגיים ואלטרנ־ טיביים. המחדל מול משרד הבי־ טחון הוא שההחזרים הכספיים

שמגיעים לי בגין מימון הטיפו־ לים והלימודים במסגרת השיקום שלי, שמסתכמים בעשרות אלפי שקלים, לא מועברים אליי בגלל הליכי בירוקרטיה שונים. כפועל יוצא מכך, הגענו למצוקה כלכ־ לית קשה". איך זה בא לידי ביטוי? "אנחנו במצב שהילדים הקטנים שלנו אוכלים אצל חמותי. אין לנו מה לאכול בבית. זה מצב שלא חשבתי עליו, שבהיותי נשוי ואבא לילדים, אגיע למצב הזה. משרד הביטחון לא מעניק לי את מלוא הזכויות שמגיעות לי. אני ואשתי מתמודדים מול בירוקרטיה של משרד הביטחון כדי למצות את הזכויות שלי כנכה צה"ל. הת־ חושה היא שהמערכת מתנערת ממני בכל הקשור למיצוי מלא של הזכויות שלי". מנצור מציין כי "מאז הפציעה אין לי הכנסות, למעט קיצבת נכות ודמי קיום שיש לי כסטודנט. זה בכלל לא מספיק כדי לכלכל משפחה בת ארבע נפשות. אנחנו חיים ממש בצמצום. ההתעלמות ממיצוי הזכויות שמגיעות לי גו־ רמות לנו לקשיים כלכליים עצו־ מים. זה מחדל מטורף. זה מאבק מתיש ומתמיד שאין לו סוף". מוזיקה מגיל צעיר מספר שנים לאחר אותה פצי־ עה, כך הוא נזכר, נותר פז מנצור ללא קורת גג, כך שהוא נאלץ לא אחת לנדוד ולהתגורר בבתים של חברים ולפעמים גם על גגות של בניינים, ואפילו היו מקרים, הוא

נזכר, שהוא היה נאלץ לישון בי־ ערות במרכז הארץ. בעקבות הודעות מייל שהוא שלח אז, לפני כארבע שנים, אודות מצו־ קותיו, הוא הוזמן להתראיין באחת התוכניות בטלוויזיה, וחשיפת סי־ פורו אז הובילה לא רק להיכרותו עם אשתו לעתיד כי אם גם להת־ עניינות במצבו והצעות לשיקומו. במהלך השיקום, כך הוא מציין, הוא התחיל לחזור בתשובה, והוא מגדיר את עצמו כמי שהיום הוא יהודי דתי. חלק בלתי נפרד מהטיפול השי־ קומי אותו עובר פז מנצור הוא עיסוקו בתחום המוזיקה. במקביל לשיקום הפיזי והנפשי שהוא עובר במהלך השנים, הוא גם עובר, כה־ גדרתו, שיקום לימודי כסטודנט שנה רביעית בבית הספר "רימון" במסלול של ביצוע גיטרה והפקה מוזיקלית במסגרת אגף שיקום נכים במשרד הביטחון. "רוב חיי", הוא מעיד על עצמו, "אני עוסק במוזיקה. כשהייתי בן עשר אפילו הופעתי בתוכנית הבוקר 'בוקר גוב' של גידי גוב, כמי שהופיע אז כילד בפסטיבל הזמר החסידי לילדים. אני זוכר את עצמי ככותב וכמלחין עוד מי־ ה � כבר התחלתי ל 12 לדותי. בגיל פיק יצירות מקוריות שלי בעזרת תוכנות מחשב. בילדותי אובחנתי כילד מחונן, ולרוב הייתי מסיים את המשימות בכיתה לפני כולם, כך שבזמן הפנוי עד סיום השיעור הייתי פשוט מתופף על השולחן. כבר אז היה לי חוש קצב מוזיקלי. רוב ההתעסקות שלי היתה סביב מוזיקה, כותב, מלחין, מעבד, מפיק בפועל, טכנאי סאונד ועו־ רך, נגן בס וכלי הקשה, גיטרות, קלידים וסנתיסייזר". ולרוע המזל, שנת הלימודים האחרונה שלך ב"רימון" מתנג־ שת עם המלחמה? "עבורי, זו מלחמה שאני מנהל זה כשבע שנים. כמו כל אחיי, נכי צה"ל, אני שותף לתחושותיהם של מי שנפצעו במלחמה הנוכחית. אני מבין את מצבם ואת מה שהם עוד עתידים לעבור. אני נחשף לסיפוריהם של הפצועים, שחלקם יישארו, לצערי הרב, נכים לאורך שנים. העובדה המצערת היא, שאנחנו, כנכים, שנלחמנו ונפצ־ ענו בשדה הקרב, נאלצים להילחם גם על זכויותינו. עבורנו המלחמה לא תמה והיא נמשכת, לצערנו הרב, לאורך שנים". כיצד אתה מתחבר למלחמה הנוכחית? "יש לי המון קרובים, מכרים וחברים שמגויסים. יש לי נגיעה אישית לרבים מהם. כולנו צרי־ כים להיות בלב אחד. יש בי, כמו לרבים מנכי צה"ל, מצפון רוחני ולוחמני, שהאינסטינקט הראשון הוא לעלות על מדים, לקחת ציוד, ולהילחם עד הסוף. מצד שני, יש גם את המלחמה על ההישרדות הפנימית שלי".

קופה הנוכחית של מלחמת "חר־ בות ברזל". "השיר הזה", סיפר השבוע ) בראיון גלוי לב 27 פז מנצור ( ל"ידיעות הנגב", "מבטא את תחושותיי באותם ימים, בהם הייתי מאושפז בבית החולים. במשך כשנה, עד שבכלל יכולתי לאחוז בגיטרה, השיר הזה התרו־ צץ לי בראש, ורק עכשיו, לאחר עיבוד מוזיקלי של חברי מילדות, עילאי קינן, הגעתי למצב שאני יכול להוציא אותו לאור. יש לנו עוד כמה שירים שאני מפיק והם ישוחררו בקרוב. מדובר בשירי נשמה המבטאים את עולמי הפ־ נימי, ולמרות שהם נכתבו לפני מספר שנים, הם עדיין רלוונטיים ואקטואליים גם כיום". תהליך שיקום פז מנצור, נשוי ואב לשני בנים, עשה את ילדותו ונעוריו בפתח תקווה, ולאחר נישואיו לפני כארבע שנים הוא עבר להתגו־ רר בבאר־שבע, עיר מגוריה של אשתו, נוי נועה. את שירותו הצבאי הוא עשה בחטיבת גולני ובחפ"ק 12 בגדוד (חבורת פיקוד) באוגדה צפונית. כשנה לפני מועד שחרורו מהשי־ רות הצבאי הוא נפצע קשה ברגלו השמאלית במהלך פעילות מבצ־ עית בגבול הצפון. "מצבי אז הדרדר", הוא נזכר, "עד כדי כך שלא יכולתי לע־ מוד על הרגל. הרגשתי שבעצם התהפך עליי עולמי, וכי אני צריך להתחיל את חיי מחדש. אושפזתי למשך מספר חודשים בכמה בתי חולים, ואחר כך 'ביליתי' תקופה ארוכה במסגרות טיפוליות ושי־ קומיות. עד היום, כשבע שנים לאחר אותה פציעה, אני עדיין בשיקום". לפז מנצור נקבעו במהלך הש־ מ � אחוזי נכות כרונית ב 30 נים ערכת העצבים ברגלו השמאלית לצמיתות, לא לפני שרופאים קבעו בשעתו כי יש צורך לכרות לו את הרגל וכי יהיה עליו להת־ רגל לפרוטזה. "בסופו של דבר", מציין מנצור, "לא חתמתי על טופס הסכמה לאשפוז ולניתוח לכריתת הרגל שלי. אני לא מתחרט לרגע על ההחלטה הזו". החלטה לא פשוטה? "נכון. קיבלתי אז כמות אדי־ רה של תרופות לשיכוך כאבים וכדורי שינה. הכל השתנה לי באותם חודשים ראשונים לאחר הפציעה. האמת היא, שבהתח־ לה דווקא רציתי שיכרתו לי את הרגל הפגועה, אבל ברגע האמת, כשהתבקשתי לחתום על טופס ההסכמה, החלטתי להישאר שלם בגופי מבלי שיכרתו לי את הרגל. בחרתי לסבול כל החיים עד יומי האחרון. אני לא מצטער על ההח־ לטה הזו".

מנצור בעת שירותו הצבאי. המאבק | שלו לא הסתיים צילום פרטי

ידיעות הנגב ˆ 29.12.2023 31