נגב 29.12.23

יעקב לוי // צילום: הרצל יוסף

ארוחה חמה ומילה טובה אבי ידיד, נכה צה"ל שמתמודד עם פוסט– טראומה, ואשתו מזל, הקימו בצומת מסלול בנגב מסעדה זמנית המגישה לחיילים מדי היישר מהקרבות ‰ יום מאות ארוחות חמות הם מגיעים לאוהל רחב ומואר ונהנים ממגוון מאכלים שבישלו עבורם עשרות המתנדבים וגם זוכים למילות עידוד, חיבוק חם, ורגע של "זו השליחות שלנו", הם ‰ הפוגה מהלחימה ומספרים על מיזמים התנדבותיים ‰ אומרים נוספים למען הלוחמים והפצועים

את המאהל הגדול והמואר בשלל צבעים שניצב בצומת מסלול אפשר לזהות כבר מרחוק. באוהל רחב ידיים שוכנת בימים אלה מסעדה שמ־ גישה אוכל ללוחמים וללוחמות שעושים את דרכם לאזורי הלחימה ברצועת עזה, ובחזרה ממנה. בחודשיים וחצי האחרונים, המסעדה, שמופעלת בהתנדבות ופתוחה מדי יום משעות הערב ועד חצות, הפכה לשם דבר ולאחד הסמלים של המלחמה הזאת. "אני מרגיש כמו בבית, פינה חמה בלב המדבר. זו הגדולה של עם ישראל", אומר לוחם שעצר במסעדה בדרכו לאזורי הל־ חימה ובידו צלחת מלאה בכל טוב. על המיזם מחמם הלב הזה מנצחים בני הזוג אבי ומזל ידיד מאופקים שהחליטו אחרי השבת השחורה שהם רוצים לקום ולעשות משהו במקום לשקוע בחדשות. "כל העיסוק הזה מרפא אותי באופן אישי", אומר השבוע אבי ידיד בזמן שע־ שרות חיילי סועדים מסביב לשולחנות באוהל. "במקום ללכת לפסיכולוג ולק־ חת תרופות כי אני פוסט טראומטי, זה לגמרי ממלא אותי. זה מספק אותי בר־ מות עצומות, זה סוג של תרפיה". כל העם חזית ), הורים 37 ) ורעייתו מזל ( 36 אבי ידיד ( לשלושה ילדים, מתגוררים באופקים. אבי הוא נכה צה"ל המתמודד עם פוסט־ טראומה בעקבות פציעה שספג בעת שירותו בירושלים. לפני כש־ נתיים יצא לגמלאות. מזל אופקים ספגה מכה קשה במתקפת הט־ רור של חמאס ורבים מבניה ובנותיה שי־ למו בחייהם כשהגנו בגופם על העיר ועל תו־ שביה. בשבעה באוקטובר בני משפחת ידיד היו בביתם, ומאז הקולות, התמונות והמראות הקשים, לא מרפים מהם. "נכווינו קשה, זה היה אירוע טראומטי", אומר אבי. אחרי שבוע שהיו ספונים בביתם ומרו־ תקים לחדשות, אבי החליט שבימים קשים אלה, כשכל העם חזית, הוא רוצה לתרום את חלקו למאמץ הלאומי. באותה עת בן דודו של אבי שמתגורר באוסטרליה ראה את התמונות המדאיגות בחדשות, החליט להגיע לאופקים, והציע לאבי "לעשות משהו למען עם ישראל". אבי ובן דודו העמיסו שולחן על הרכב, מצאו שטח פתוח בצומת מסלול, והתמ־ קמו שם. "פתחנו שולחן מתקפל, עם סיר נקניקיות, עוגות, קרואסונים וקפה, וחי־ כינו שאנשים יבואו", מספר אבי. באותו יום עצרו בדוכן המאולתר של לוחמים שמצאו בו 15 אבי ובן דודו כ־ פינה חמה להירגע ולנוח מהלחימה. "הרגשנו את הצורך שלהם בנו ואת החום והאהבה שהענקנו להם", משחזר אבי. היא צלמת עצמאית בעלת סטודיו לצילום, ואבי לעיתים מסייע לה בעסק.

"את כל האוכל אנחנו מכינים בבתים הפרטיים שלנו", מסביר אבי. "יש לי חמ"ל קטן בבית של כל המצרכים הק־ שים: פסטות, אורז, ועוד. מבשלים מגי־ עים אליי הביתה, לוקחים את המצרכים ומחזירים לי אותם מבושלים בסירים. אני עובר בין כל הבתים בשעות הערב ואוסף את התבשילים, שמים על פלטות חימום ומוזגים לחיילים". "כמו סנטה קלאוס" באוהל הגדול אנחנו פוגשים אנשי מי־ לואים וחיילים בסדיר מהחילות השונים ומכל הגזרות, בהם גם לוחמים שזה עתה יצאו מאזורי הלחימה בעזה. מדי פעם נכנסים לאוהל לוחמים שבאים ברכבי האמר ומזמינים עבור חבריהם בשטח עשרות מנות. המתנדבים אורזים להם חמגשיות ובגטים, והלוחמים יוצאים בח־ זרה לדרכם. מחוץ לאוהל יש עמדה עם ציוד בסיסי שנתרם כמו שמיכות, כלי גילוח ומוצ־ רי היגיינה, ורבים מהסועדים מצטיידים בסיום הארוחה בכל הדרוש להם. אחד החיילים ניגש לידיד ולוחש לו "אם לא אתם, הייתי הולך לישון רעב". ידיד שומע לא פעם דברים בסגנון זה ואומר, "זו תגובה קצת קיצונית כי אתה יכול לקחת לחמנייה עם משהו וללכת לישון לא רעב, אבל בעצם המשפט הזה אומר שהאווירה והחום של הבית חסרים לחיילים שנמצאים בחזית. הם לא בבית כבר ימים רבים, וזה מטורף". אבי ידיד לא מסתפק רק בהזנת החיילים. בכל יום לפני שהוא פותח את המאהל הוא מבקר חיילים פצועים בבית החולים כדי לעודד אותם ולדרוש בשלו־ מם. "קיבלתי טלפון מהרב של בית החו־ לים 'סורוקה' והוא סיפר לי כי פנה אליו חייל שמבקש ערכת תפילין. 'אתה יכול לעזור לי בזה?', שאל הרב, ובאותו יום הייתי ב'סורוקה'. הסתבר גם שהיו חסרים לו נעליים ובגדים. השגנו לו מתרומות והענקנו לו אותם". לעיתים חיילים מהשטח מתקשרים לידיד ומבקשים ממנו משלוח. אשתו מזל מכינה עבורם כמה קילוגרמים של קוסקוס, ואבי נוסע להביא את המשלוח לחיילים בשטחי הכינוס, למרות ירי הר־ קטות. "הגעתי אליהם כמו סנטה קלאוס, וזה מה שנותן לי את הכוח להמשיך", הוא אומר. "זה מרפא אותי" בזמן שאנחנו משוחחים עם אבי, אשתו מזל עסוקה עד מעל הראש ומגישה לחיילים את המאכלים האהובים עליהם. אנחנו מבקשים ממנה להתפנות לכמה דקות כדי לספר לנו על המיזם שלה ושל בעלה שהפך לשם דבר בנגב המערבי. "זה ממלא אותי וזה גם מרפא אותי", היא אומרת. "ישבנו בבית בסוג של דיכאון עם כל המצב במדינה, והחלטנו שאנחנו חייבים לקום ולעשות משהו". אתם והמתנדבים מבשלים מדי יום לחיילים, זה דורש הרבה זמן ומשאבים.

אווירה של בית עם כל יום שעבר, עמדת הריענון הלכה והתרחבה, ומשולחן מתקפל אחד הפכה עד מהרה למסעדה של ממש השוכנת באוהל ענקי שאותו פוקדים מדי יום מאות חיילים וחיילות. באוהל בני הזוג ידיד ועשרות מתנדבים ומתנדבות מגי־ שים ללוחמים ארוחות חמות ומפנקות. "בחיים שלי לא חשבתי שבזה אני אע־ סוק, ואני כבר שלושה חודשים בתוך זה", אומר ידיד השבוע. "אני פשוט מרגיש שזו השליחות של החיים שלי. עד לא מכבר הייתי בלוחמה פיזית בחזית, וברגע שלקחו לי ידעתי באמת מה אני הולך לעשות עם עצמי. הת־ חלתי לפני שנה ללמוד הנדסאי חשמל, והסתיימה שנת הלימודים, ואז הגיעה המלחמה. אני לגמרי מרגיש ויודע בתוך תוכי שזו הש־ ליחות שלי". מאז השבעה באוקטובר החברה האז־ רחית לקחה על עצמה הרבה תפקידים של המדינה. אתה גם מרגיש ככה? "אני לא נכנס לפוליטיקה. זה לא שה־ את זה מהידיים, הייתי פשוט על ענן שנתיים, לא

אבי ידיד: "אני עוסק מהבוקר עד הלילה רק בעשייה שקשורה ,7 לעם שלי, זה צו באוקטובר. 7 על שם אנחנו מנסים ללכד את כל מה שקשור לעם שלנו"

ממשלה חוסכת במשהו לחיילים. בהת־ חלה כולנו היינו בהלם, גם הצבא והמ־ שטרה, אבל הצבא לפי דעתי לא חוסך בכלום. יש אוכל לחיילים, יש ציוד, יש הכל. אבל מה שאנחנו מנסים בעצם להעביר זה את החמימות והאהבה שיש בבית, שאת זה אין בעצם לחיילים. חשוב לנו גם להביא לכאן ילדים, את הילדים שלי, של החברים, של המתנדבים. חייל ולא היה בבית, 8 ימים בצו 70 שנמצא אז מעבר לאוכל החם ולאישה הנחמ־ דה שמוזגת אוכל ושואלת לשלומו, גם צחוק וצעקות של ילדים נותנים אווירה של בית ועושים טוב לחיילים". לים המוגשים באהבה ללוחמים וללוחמות: בימים חורפיים אלה החיילים אוהבים לפתוח את הארוחה שלהם בצלחת מרק חם עם מגוון טעמים. ויש מבחר מאכלים ביתיים לבחירה: שקשוקה, פסטות, קובה, קציצות בשר, דגים, קוסקוס, זיתים מבושלים, חומוס עם רוטב, אורז, סל־ טים מבושלים, סלט ירקות, ועוד. לקינוח החיילים מקבלים שתייה קרה ושתייה חמה. חוזרים לאוהל ולשפע התבשי־ והמאכ לים ־

מזל ידיד: "זה ממלא אותי וזה גם מרפא אותי. ישבנו בבית בסוג של דיכאון עם כל המצב במדינה, והחלטנו שאנחנו חייבים לקום ולעשות משהו"

8

29.12.2023 ˆ ידיעות הנגב