נגב 3.12.21

אפרת וליה וקנין. "לא הייתי משנה בה דבר" צילום מהאלבום | הפרטי

את המציאות הזאת מתארת אפרת וקנין ), נשואה לאיתי ואמא לשתי ילדות. 34 ( אחת מהן היא ליה בת השמונה, תלמידת כיתה ב', הלומדת בכיתת תקשורת מיוחדת בתוך בית הספר היסודי של שכונת נאות לאון בבאר־שבע. ליה נמצאת על הרצף האוטיסטי והיא מוגדרת ברמת תפקוד בי ו נוני־נמוך. המשמעות היא שמבחינה תפקו ו דית היא מותאמת לתפקוד ילדים בגילאי . 5־6 בשיחה איתנו מצביעה אפרת על בעיה מדוברת המטרידה רבים בארץ, אבל באזור הדרום הדבר בולט במיוחד, והוא המחסור במטפלים פרא־רפואיים כגון מרפאים בעיסוק ומטפלים מתחום קלינאות התק ו שורת. "החשיבות של המטפלים האלו לי ו לדים האלה היא חשובה כמו האדמה שהם דורכים עליה, ממש ככה. קשה עד בלתי אפשרי למצוא תורים פנויים בדרום, וזה פוגע באיכות החיים של כולנו", מספרת אפרת. אבל כאן לא נגמרים הקשיים. מלבד אלו הרגילים עמם מתמודדים כל ההורים, להורים לילדים מיוחדים יש אתגרים נו ו ספים כמו סדר יום תבניתי אשר הילדים רגילים אליו וקשה מאוד לשנות אותו, וכמו כן, בעיה נוספת ומוכרת עמה מתמודדים ילדים על הרצף האוטיסטי, הנוגעת לקושי בתקשורת הבין אישית והיכולות החבר ו תיות הלוקות בחסר. הדבר מצריך מאמץ יתר מצד ההורים על מנת לסייע לילדים להשתלב בצורה הטובה ביותר ככל הניתן. "לראות אותה משחקת עם ילד אחר זה דבר נדיר וכמעט בלתי אפשרי מצדה, אנחנו כל הזמן מנסים לחשוף אותה לעוד אנשים, לתווך בינה לבין אחרים על מנת לסייע לה להשתלב ולהתחבר עם כמה שיותר אנשים. היא לפעמים מאוד מתכנסת בתוך עצמה, לפעמים היא לוקחת דברים יותר קשה, ולפעמים דברים יותר בקלות, אבל למרות ההתמודדות הלא פשוטה, לא הייתי משנה בה דבר ולא חצי דבר", כך היא מסכמת. יש מקום לשיפור "מדינת ישראל עברה התקדמות ניכרת ביחס הראוי כלפי אנשים עם מוגבלות", מסכם אבי וורצמן, מנכ"ל הכפר השיקומי י � שנה הר 30 "עדי נגב נחלת ערן". "לפני חוק היה גדול, חומות הבושה היו גבוהות יותר והניכור היה רב. היום יש יותר הבנה, הכלה וקירבה, אך יחד עם זאת, אנו עדיין רחוקים מהשילוב הראוי ובמקומות רבים הניכור והריחוק קשים וכואבים. מדינת ישראל חייבת להיות מדינת מופת ומודל לשילוב ראוי". איך אפשר לקדם את הנושא עוד? "בעיניי, הקמת מסגרות משלבות כמו גני ילדים בתוך בתי אבות, שילוב עובדים עם מגבלה בתעסו ו קה הוגנת, מתגמלת ומכבדת, בתי ספר משלבים והגברת ההתנדבות והערבות ההדדית הם המודל הראוי. אנו צריכים לזכור כי הכל מתחיל ונגמר בחינוך. צריך לחנך את היל ו דים מגיל הגן בחינוך ראוי, בהכלה של הסביבה, בכבוד לאחר כלפי ילד מוגבל שיושב איתי בכיתה, כלפי הזקן בשכונה, וכלפי כל מי שזקוק לעזרה. ככל שנדע לחנך את ילדינו לחברה הגו ו נה, רגישה ומכילה יותר, כך נתקדם לח ו ברה בריאה יותר, סולידרית יותר, ולהיות ראויים לתואר 'חברת מופת'".

עודד בר־מאיר

היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות מצוין היום (שישי) בכל רחבי העולם, וזה זמן טוב לבחון את מצבה של האוכלוסייה המתמו ו דדת עם מוגבלות כאן אצלנו בדרום, ול ו שמוע מעט על הסיפורים ועל ההתמודדות היומיומית הלא פשוטה. מצד אחד, ניתן לציין שיפור מסוים ואופטימי ביחס לשילוב האוכלוסייה במעגל התעסוקה, אבל בעיה בולטת היא היעדר מרפאים מתחומי השיקום באזור המקשה על הטיפול בה ועל ההתמודדות. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות סימן נקודת מפנה בתחום 1998 משנת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות. החוק קבע אילו אבחנות מגדירות אדם עם מו ו גבלות, וכמו כן, אסר החוק על אפליה של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה מחמת מוגבלותם. תיקון לחוק אשר חוקק בשנת , 2017 ונכנס לתוקף בחודש ינואר 2016 קבע גם כי כל מעסיק במגזר הציבורי המ ו עובדים ומעלה, יחויב להגיע 100 עסיק ו � אנשים עם מ 5% לייצוג בין עובדיו של גבלות משמעותית לפחות. אבל האם זה המצב באמת? מדו"ח שפור ו סם על ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בחודש אוגוסט השנה, ומ ו תייחס לשילובם בתעסוקה בקרב הארגו ו , עולה כי דווקא 2020 נים הגדולים בשנת קיים שיפור בנושא ביחס לשנה הקודמת, זאת למרות תקופת הקורונה. גופים 312 מהנתונים עולה כי מבין עומדים 61% ציבוריים גדולים במדינה, עומדים ביעד 26% ביעד העסקה המלא, עומדים ברמה נמוכה, 12% ברמה בינונית, ואחוז אחד מהגופים הציבוריים לא עומ ו דים כלל ביעד. מודל מיוחד הדרך עד להשגת המטרה היא לא פשוטה, ההתקדמות היא איטית והמסלול לקיומה של חברה המקבלת את השונה כאחד ממנה, מעניקה לה יחס ותנאים שווים הוא עדיין ארוך. גם העסקה של עובדים עם מוגבלות במגזר הכללי היא לא דבר פשוט, היא מצ ו ריכה ליווי והכשרה. אחד המקומות הפועל עבור כך הוא מפעל מיוחד בשם "בית היוצר - עדי אופקים", המנוהל על ידי הכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן". בכניסה לכפר, מופיע משפט שמזוהה עם יו"ר הכפר ועמותת "עדי", האלוף במיל' וחתן פרס ישראל, דורון אל ו מוג: "עוצמת השרשרת האנושית נמדדת ביחסה לחוליות החלשות שבה". מדובר במרכז תעסוקתי־שיקומי לאנשים עם קשת רחבה של מוגבלויות ומטרתו לה ו קנות למשתקמים המועסקים בו אורח חיים יצרני שדרכו הם יצליחו להשתלב בחברה. משתקמים מאזור 80 במרכז מועסקים כ־ הדרום. העובדים מועסקים במגוון סדנאות, כגון חקלאות, תעשייה, אמנות ובית קפה קהילתי הפועל במקום. עמותת "עדי" מק ו דמת כיום מודל מיוחד של שילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה והם מאמינים שהד ו בר חשוב לכל עסק וארגון ברמה המקומית והארצית. השיח סביב הנושא הוא מאוד סטטיסטי, אבל מאחורי המספרים עומדים אנשים אשר מבקשים סך הכל להרגיש חלק מאיתנו ולחיות חיים מלאי משמעות וסיפוק, לה ו גיע לעצמאות כלכלית ולקבל הכרה בש ו

אבי וורצמן: "אנו צריכים לזכור כי הכל מתחיל ונגמר בחינוך. צריך לחנך את הילדים מגיל הגן בחינוך ראוי, בהכלה של הסביבה, ככל שנדע לחנך את ילדינו, כך

רק רוצים להיות שווים בין כולם הדרך לשוויון חברתי עוד ארוכה, אבלשיפור מסוים בשילוב אוכלוסייהעםמוגבלותמורגשבדרום, גם בזכותפעילות ענפהשל עמותת "עדי" ‰ לקראת יוםהמודעות לזכויות אנשיםעםמוגבלות, שמענו אתהאנשיםשמאחורי סיפורי ההתמודדות * מנכ"ל הכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן": "היום יש יותר הבנה, הכלה וקירבה"

נתקדם לחברה בריאה יותר"

אפשר לסמוך עליו. ההתקדמות שלו בו ו לטת, ואנחנו שמחים שהוא חלק מאיתנו", מספר אסף. דרושים מטפלים ההתמודדות של האכלוסייה המיוחדת לא נוגעת רק לשילוב בתעסוקה, ולא רק אנשים עם מוגבלות חווים את הקו ו שי והמורכבות היומיומיות. הדרך לשוויון חברתי עוד ארוכה, ועם המכשולים בדרך מתמודדות גם המשפחות. אותה ההתמו ו דדות כרוכה לפעמים גם בהמצאות בסי ו טואציות לא נעימות, הנוצרות לאור הבו ו רות שמאפיינת רבים בחברה שלנו בנושא. "אם ננתח את הרשתות החברתיות, נח ו שוב שהחברה שלנו נמצאת במצב טוב מאוד, מקבלת וסבלנית כלפי אנשים השו ו נים ממנה. הרבה אנשים עושים לייקים ומשתפים פוסטים מרגשים, אבל המציאות היא שהרבה מאוד ילדים ומבוגרים נרתעים מאנשים עם מוגבלויות ולפעמים מעמידים אותך בסיטואציות לא פשוטות".

וויוניות שלהם. )30 אחד מהאנשים האלה הוא צחי שלי ( מאופקים, המתמודד עם מוגבלות שכלית התפתחותית. צחי עובד במפעל "בית היוצר - עדי אופקים", והוא חלק מצוות הגינון של המקום. במסגרת העבודה, הוא עוסק בגידול וטיפוח צמחי נוי ותבלינים אותם מגדלים בחממות הפועלות במקום, כמו גם בעבו ו דות גינון בשטחים פרטיים כגון בתי ספר ומפעלים אחרים אשר עובדים בשיתוף עם "בית היוצר". את העבודה הזו הוא עושה מזה שנה וחצי, למעשה מראשית פתיחתו של המקום. את צחי מלווה אסף לנדאו, המדריך של הסדנה, וביניהם יש קשר עמוק. הוא מגיע כל בוקר למשך יום עבודה של שש שעות ומשקיע את כל כולו לטובת המקום במסירות וב ו נחישות. עוד הוא מעיד כי מאוד אוהב את האנשים והחברים עמם הוא עובד, והמטרה שלו היא להתפתח ולהתקדם ככל הניתן מהבחינה המקצועית. "צחי הוא עובד מסור וחיוני לצוות הגינון, הוא אוהב מאוד את העבודה בחוץ ותמיד

| " צחי שלי. "עובד מסור וחיוני צילום: בית היוצר

25

ידיעות הנגב ˆ 3.12.2021