נגב 31.12.21

שירלי פנקר. מתרגמת הופעות | לשפת הסימנים צילום: הרצל יוסף

הכי מרגשים שיש

), צעירה מירוחם עם לקות שמיעה, מינפה את המגבלה שלה 22( שירלי פנקר כדי לעורר השראה באחרים, בין השאר בהרצאות שהיא מעבירה בבתי ספר מקשיבים לה

ו � ), תושבת ירוחם, התביישה בילדותה בע 22( שירלי פנקרר בדה שהיא כבדת שמיעה. למרות לקות השמיעה שאיתה היא מתמודדת מאז הייתה בת שלוש, פנקר למדה במוסדות חינוך רגילים בירוחם, תחילה בבית הספר היסודי המאוחד ומאוחר יותר בבית הספר התיכון "אורט ספיר". בריאיון שערכנו עימה לפני כחצי שנה, נזכרה פנקר בימים שישבה בכיתה בבית הספר ולא חשפה את דבר היותה כבדת שמיעה והעמידה פנים שהיא שומעת את דברי המורה. "זה הלחיץ אותי ואפילו הפחיד אותי שהייתי הילדה היחידה בכי ו תה עם מכשירי שמיעה", היא סיפרה. "למיטב ידיעתי הייתי אז הילדה היחידה בירוחם שיש לה מכשירי שמיעה. נכון שהיו בכיתה שלי ילדים שהרכיבו משקפיים ולא ראינו בזה משהו חריג, אבל מכשירי שמיעה היו אז ממש משהו יוצא דופן". לשירלי נדרש זמן רב עד שהצליחה להשתחרר מתחושות הלחץ והפחד. "מכיתה ז' ועד כיתה י"ב הרגשתי שחייתי בשקר", היא ציינה, "לא חשפתי את עצמי ולא שיתפתי איש במצבי חוץ מהמעגל המשפחתי הקרוב, אפילו לא חברים קרו ו בים שלי. החבאתי את מכשירי השמיעה מאחורי האוזניים וסירבתי לספר לאיש על כך שאני כבדת שמיעה. גם פחדתי שמישהו יגלה זאת. פחדתי מהתגובות של הסביבה, פחדתי שיתייגו אותי כמישהי מוזרה ושונה. זו הייתה תקופה נורא מאתגרת" כשהגיע מועד גיוסה לצה"ל קיבלה פנקר פטור משירות צבאי בגלל היותה כבדת שמיעה. במקום שירות צבאי היא עשתה שירות לאומי־אזרחי של שנתיים בסניף הבאר־שבעי של עמו ו תת מעגלי שמע הפועלת לקידום ושיקום בני נער חירשים וכבדי שמיעה. בעמותה, לדבריה, היא הכירה את עולם הדממה שהוא בעצם גם עולמה מתקופת ילדותה ועד היום. "הפטור שקיבלתי מהשירות הצבאי היה עבורי סוג של סטירת לחי, שאני לא כמו כולם", היא סיפרה לנו. "במהלך השי ו רות הלאומי־אזרחי נפל לי האסימון וראיתי שיש עוד צעירים במצבי. פתאום ראיתי ילדים ובני נוער עם מכשירי שמיעה

שכלל לא הסתירו אותם. זה היה הרגע ששינה לי את החיים. זו גם הייתה הפעם הראשונה שבעצם הרגשתי שאני משתמשת במגבלה שלי כמנוף לפעילות שלי, כשהדרכתי ילדים ובני נוער חירשים וכבדי שמיעה". בהמשך, כך סיפרה פנקר, היא הרגישה כאילו "יצאה מהארון" והחלה לכתוב פוסטים ברשתות החברתיות ובפייסבוק על עצמה ועל המגבלה שלה. "לכתיבה יש חלק גדול בחיים שלי", ציינה פנקר. "הכתיבה היא סוג של פיצוי על מגבלת השמי ו עה". פנקר הציבה לעצמה יעד ללמוד את שפת הסימנים, סיימה את לימודיה באוניברסיטת בר-אילן בתוכנית ללימודי תעו ו דה בתרגום לשפת הסימנים והפכה את התחביב שלה למקצוע ולתחום העיסוק שלה. נוסף על כך היא מעבירה הרצאות בבתי ספר ברחבי הארץ על קבלת האחר ומעבירה למאזיניה את המסר ש"השמיים הם הגבול". "כיום, לאחר שסיימתי את הלימודים בבר אילן, אני עוב ו דת כמתורגמנית לשפת הסימנים כעצמאית", מספרת פנקר השבוע ל"ידיעות הנגב". "אני עובדת בזה יומיום. אני עו ו סקת באפליקציית תרגום מרחוק של שפת הסימנים באופן יומיומי. אני גם מעבירה הרצאות בבתי ספר על סיפור חיי ועל כל מה שעברתי. השבוע אני גם מסיימת את לימודי ההכשרה של מורים לשפת הסימנים, כשבכוונתי ללמד קבו ו צות שונות באזור הנגב והדרום את שפת הסימנים. תמיד רציתי לעשות זאת". מה עם ליווי של הופעות של זמרים בשפת הסימנים? "במהלך החודשים האחרונים גם ליוויתי מספר אומנים בהופעותיהם. לא מזמן ליוויתי, על פי בקשת ראשת מועצת ירוחם טל אוח ו נה, את הופעתו של הזמר עקיבא תורג'מן שהופיע בירוחם. זה היה מאוד מרגש לתרגם בבית שלי. גם תרגמתי לאחרונה בשפת הסימנים את הופעותיהן של רוני דלומי ושל יובל דיין בתל־אביב. אני ממש שמחה לעשות זאת ואוהבת את התחום הזה".

"במהלך השירות הלאומי-אזרחי נפל לי האסימון וראיתי שיש עוד צעירים במצבי. פתאום ראיתי ילדים ובני נוער עם מכשירי שמיעה שכלל לא הסתירו אותם. זה היה הרגע ששינה לי את החיים"

31.12.2021 ˆ ידיעות הנגב 38