נגב 31.3.23

אם יש רצון, תימצא הדרך

־ יו"ר נעמ"ת במרחב נגב מאוחד, סיגל סבן בלילה, מציעה לכל אחת ואחד להכיר את מי שעומד מנגד • "זה משנה תפיסות, משנה עמדות, כי הוא כבר לא אחר" "ההתקוממות בתוך העם היקר לליבי מבהירה לי שיש רצונות של קבוצות שונות בעם שלכאורה מנוגדים. אולי יש אפילו ערכים שממוקמים בסדר עדיפויות שונה אצל קבוצות שונות בעם. כשע ־ רכים מתנגשים זה בזה, זה כמעט תמיד מתכון לעימות. פעם איש חכם אמר לי שחוקתה של ארצות הברית מושתתת על כך שמי שכתבו אותה ראו עצמם כמיעוט, וכך יצא שנכתבה חוקה רגישה לזכויות אדם שמתחשבת עד כמה שאפשר בכל חלקי האוכ ־ לוסייה וכך קמה אומת מהגרים שמצליחה ללא ספק לקיים חיים הוגנים בחוק לכל חלקי העם בה. דבר אחד הוא אקסיומה בעיניי - אין חירותה של קבוצה אחת צריכה לבוא על חשבון חירותה של קבוצה אחרת ואין זה קשור לא לימין ולא לשמאל. כבודה של אישה וכבודו של אדם צריכים להיות מעו ־ גנים בחוק. נדמה לי שהיום יותר מתמיד המשפט המדויק יותר לטובת כול ־ נו הוא 'אם תימצא דרך, יימצא הרצון', ויותר מכך, חשוב להבין שהאחר הוא אני. אני מציעה לשחק משחק קבוצתי שבו כל שחקני הקבוצה חשובים להצלחת הקבוצה כקבוצה, ובמקרה שלנו כעם, כחברה. נדמה לי ששכחנו שבחברה הישראלית יש יותר מעם אחד. אני גד ־ לתי במשפחה שבה יש אשכנזים וספרדים, דתיים, חילונים וחרדים, שמאלנים וימנים, ואולי בגלל זה שאני מכירה את כולם, אני גם אוהבת אותם ומכבדת אותם ואת דרך חייהם ואת השקפת עולמם. האם את או אתה באמת ובתמים מכירים את מי שאתם חושבים שעומד מנגד לך? כי זה משנה. משנה תפיסות, משנה עמדות, משנה את הרצון שלך לגבור על האחר. כי הוא כבר לא אחר. הוא ממש דומה וגם די נחמד". "אין חירותה של קבוצה אחת צריכה לבוא על חשבון חירותה של קבוצה אחרת, ואין זה קשור לא לימין ולא לשמאל. כבודה של אישה וכבודו של אדם צריכים להיות מעוגנים בחוק"

למרות הכל, אני אופטימי למרות נקודת השבר שאליה הגענו נדב דלומי, עורך דין, מוזיקאי ויוצר, סבור שנדע להתעורר, להתגבר, ולנסח את הסיפור הישראלי מחדש

"כבר שנים לא מעטות שישראל עוברת תהליך של ריסוק והש ־ טחה. אנחנו שוחטים בעקביות את הפרות הקדושות. אחת אחרי השנייה. כבר שנים שהשיח הפך ציני, אינטרסנטי ואלים. מעל ומעבר להכל, מושג 'האמת' כמעט ונקבר. וכשאין אמת, אין עוגן, אין במה להיאחז. על הרקע הזה לא פלא שהדמגוגים, הקיצוניים והשרלטנים עלו והתחזקו, נישאים על גלים של קיטוב, בעוד המתונים נחלשו. כל זה תודלק ומתודלק על ידי תקשורת צהובה ואלגוריתמים שמכוונים לייצר בועות ועולמות נפרדים של שנאה. פוליטיקה של זהויות. פוליטיקה של שנאה. של שקר. של אצבעות בעי ־ ניים. תחשבו רגע על נהר, נהר בריא ומלא חיים, שזרימתו איתנה, חייב שתי גדות לזרום ביניהן, אחרת, ללא קווי מסגרת ברורים, הנהר יהפוך לביצה. כך גם אנחנו כחברה. חייבים נקודות ור ־ עיונות להתאחד סביבם, אחרת נהפוך לביצה. בעת כתיבת שורות אלה נדמה שהחקיקה הדורסנית של הממשלה עומדת להיעצר. אני מתפלל לכך. הנזק שכבר נגרם הוא בל ישוער. לאחדות העם. לכלכלה. לביטחון. למרקם החיים. אבל דווקא מתוך המקום האנוש שאליו הגענו, מתוך הנקודה שבה רואים בבירור את התהום שמעבר לצוק ומתוך צפירות האזעקה הרמות שמחרישות את הלב, הולכים ומתרבים האנ ־ שים, משני עברי המתרס, שמבינים ומפנימים היטב את מחיר הקיטוב, השנאה והדמגוגיה ומוכנים לחדול מהשיח החלול של 'ימין או שמאל', לחדול מהקלישאות ולדבוק במהות. הולכת ומתחדדת ההבנה שישראל, כחברה חפצת חיים, חייבת להגדיר לעצמה את ערכיה ואת שאיפותיה מחדש סביב מגילת העצמאות. שוויון וצדק כערכים בסיסיים. לא למדינת הלכה, כן למדינה המכבדת את הדת. לא למדינה בורה ושונאת, כן למדינה המקדמת, באמצעות מערכת חינוך ממלכתית ובאופן גורף, תרבות ומדע לצד מסורת. כן לאחריות משותפת. נשיאה משותפת בנטל. חובות לצד זכויות. כן לשלטון חוק. שלטון שבו דמו של אף אדם או פולי ־ טיקאי, בכיר ככל שיהיה, לא סמוק מדמו של אחר. כן לביעור מוחלט של מחלת השחיתות הנוראה. דמוקרטיה. בסוף היום אנחנו דומים הרבה יותר מכפי שפוליטיקאים ציניים ניסו לאלף אותנו לחשוב. רוצים שקט, ביטחון, פרנסה, בריאות, וכדומה. בסוף היום ישראל היא הבית שלנו, של כולנו, ואת עוצמת האהבה שלנו למדינה אי אפשר שלא להרגיש. ולכן, מתוך נקודת השבר שאליה הגענו, אני עדיין אופטימי שנדע להתעורר, להתגבר ולנסח את הסיפור הישראלי מחדש. והלוואי ונזכור את התקופה הזו כקו אדום שממנו רק נלך ונ ־ תרחק". "הולכת ומתחדדת ההבנה שישראל, כחברה חפצת חיים, חייבת להגדיר לעצמה את ערכיה ואת שאיפותיה מחדש סביב מגילת העצמאות. שוויון וצדק כערכים בסיסיים"

"בסוף היום ישראל היא הבית שלנו, של כולנו". נדב דלומי צילום | פרטי

"נדמה לי ששכחנו שבחברה הישראלית יש יותר מעם אחד". סיגל | סבן־בלילה צילום פרטי

ידיעות הנגב ˆ 31.3.2023 55