נגב 6.1.23

אנחנו מרגישים אבודים איילהאליס־ימהרן מערדשאיבדהאתבנההילל ז"ל בתאונתפגע וברחבכניסהלערד, מנסה יחדעם משפחתהלאסוףאתהשברים ולהתמודדעםחסרונו ‰ "אנחנו מנהליםמלחמה ומנסיםלהביאלמודעותהציבור מהקרהלהיללשלנו", היאאומרת ונאחזתבזכרונות‰ "היללהיה ילדעםהמון הומורשרובהזמן צוחק"

מתוך הפוסט של איילה: "איך אני אמורה לחיות עם זה? הגוף והנפשדורשים בזעקות את הקירבה והנוכחות שלך, הרבה מעבר למה שניתן לקבל. אז אני מדביקה ברכה על הקיר, לצעוק שכולם יראו מי היית בתפקידך כאן" "היללו, בכור יקר אהוב שלי, תנוח בשלווה ונחת, תהנה מכל הטוב שמגיע לך, תשב לך שם בטופ של הטופ כי זה מי שאתה, נשמה טהורה שלי, תשמור עלינו ותכוון, ודבר עם בורא עולם שייתן לנו כח ובריאות איתנה להצליח לעמוד בניסיון הקשוח הזה"

הילל ימהרן ז"ל. "הוא היה ילד שלא מצליח לזייף צילומים | " עצבות באדיבות המשפחה

/ / עודד בר־מאיר / /

מציינת בשיחה נרגשת ל"ידיעות הנגב" כי "אנחנו מנהלים מלחמה ומנסים לה ־ ביא למודעות הציבור מה קרה להילל שלנו. אנשים לא מודעים למציאות עמה אנחנו מתמודדים, מציאות של פשיעה, מציאות של חוסר משילות. מדובר במצב של סכנת חיי אדם. אי אפשר לעלות על הכבישים באזור שלנו מבלי לסכן חיי אדם. הילל שלנו הוא קורבן של המ ־ ציאות הזו, בה אין משילות בנגב. אנחנו אפילו לא יודעים אם הבן שלנו נהרג על רקע לאומני או לא. אנחנו יודעים שה ־ נהג הפוגע אמנם נשלח למעצר בית, אך המושג 'מעצר בית' הוא על הנייר בלבד מאחר ויש לנו עדויות שהוא מסתובב חופשי בפזורה הבדואית". כיצד מתמודדים עם מציאות כזו? "קשה לנו שעוברים על מקרים כאלה לסדר היום. אני מרגישה שהופקרנו. הבן אדם שפגע למוות בבן שלנו מסתובב חופשי בחוץ, ואנחנו מתקשים לשקם את המשפחה שלנו בעוד שהחוק לא נאכף. יש ממש פחד". מתחילים לעכל את אובדן הבן? "אי אפשר לעכל את האסון שנחת עלינו. אנחנו מרגישים אבודים. הילל היה הבן הבכור שלנו. יש לנו עוד שלו ־ שה ילדים קטנים ממנו, ילדה בת שבע, שלא מבינה מה קורה, ילד בן שש שמ ־ בקש לפני השינה להתקשר לאחיו הג ־ דול, וילדה קטנה בת ארבע שכל הזמן מציינת שהילל נמצא בבית. הכל עוד טרי. מאז האסון אנחנו לא מתפקדים. יש לנו תמיכה מהקהילה המקומית, תוש ־ בים עוזרים לנו, אבל אני כרגע לא יכו ־ לה לקום ולתפקד כמו שצריך. אנחנו לא מתעסקים כרגע בשיקום שלנו, בשיקום של הילדים. יש תחושה של חוסר ביט ־ חון, של פחד, של חרדות. אני לא מא ־ פשרת לילדים שלי לצאת החוצה בלי ליווי של מבוגר וגם לא להסתובב כך ברחובות. אני כל הזמן פוחדת שיקרה להם משהו".

הילל עם אחיו. הם שואלים היכן הוא

יום הולדת שמח "אהוב שלי, ומזל טוב? זה חותך ושורף את הנפש שיום ההולדת שלך נופל בול אחרי יום האזכרה, שכל שנה תהיה יציאה מאבל לשמחה. בביטחון מלא ידוע שאתה חוגג עכשיו ובגדול, אבל מה איתי? איך אני אמורה לחיות עם זה? הגוף והנפש דו ־ רשים בזעקות את הקירבה והנוכחות שלך, הרבה מעבר למה שניתן לקבל. אז אני מדביק ברכה על הקיר, לצעוק שכו ־ לם יראו מי היית בתפקידך כאן". כך שיתפה השבוע איילה אליס־ימה ־ רן, תושבת ערד, בפוסט נרגש וכואב בפייסבוק, לאחר ששכלה לפני שבועיים

את בנה הבכור הילל ימהרן ז"ל בן התשע, שנהרג בתאונת פגע וברח בכניסה לערד. 31 בכביש התאונה הקטלנית התרחשה סמוך לכניסה לערד ונהג הרכב הפו ־ גע, תושב פזורת כסייפה, נמלט מזירת התאונה, ורק לאחר מספר שעות הוא אותר ונעצר. בחקירתו טען הנהג, הח ־ שוד בדריסה, כי לא ידע במה הוא פגע ולכן המשיך בנסיעתו. אין משילות שבועיים חלפו מאז האסון שפקד אותה ואת משפחתה, איילה אליס־ימהרן

6.1.2023 ˆ ידיעות הנגב 40