נגב 8.09.23

מצחיק טילים

שבע ־ איך מצליחה חבורת סטודנטים מבאר לאהוב, ללמוד, לבלות ולחיות, והכל תחת מבצע צבאי עם אזעקות, טילים, וכל מה שנלווה אליו? • זה בדיוק מה שעומד במרכז סדרת הרשת החדשה "מרחב מוגן" של היוצרת והתסריטאית אנה פתחוב • "המסר של הסדרה הוא לנהל חיים נורמליים במציאות לא נורמלית", היא מסבירה

מאיר ־ עודד בר

צילום: הרצל יוסף

"נמאס לי לראות את באר–שבע באמצעי התקשורת כפי שהיא מוצגת, כעיר עם גמלים ברחובות, עיר ישנה עם פשיעה ונרקומנים. אני רוצה להראות בסדרה שבע ־ הזו את באר החדשה והמתקדמת והמתפתחת. לכן כל פרק נפתח בנופים של באר–שבע"

עליך "כאשר כל רגע יכול ליפול טיל ולהרוג אותך, התאווה לטרוף את העולם מת־ עוררת ומורידה אותך מהפסים". מבחינתה של אנה פתחוב, יוצרת ותסריטאית סדרת הרשת "מרחב מוגן" שעלתה לאוויר בסוף השבוע שעבר ביו־טיוב, זה המש־ פט המנצח שמבטא יותר מכל את ארבעת פרקי הסדרה. מדובר בסדרת רשת קורעת מצחוק, כמו שמעידה עליה פתחוב, שעלילתה מתרכזת בקבוצת סטודנטים בבאר־שבע שמנסים לחיות חיים נורמליים במציאות לא נורמלית על רקע של הסלמות ביטחוניות וירי טי־ לים על בירת הנגב בעת מבצע צבאי. "זה סיפור על סטודנטים שממשיכים לאהוב, לקיים יחסים, אבל המבצע הצבאי מוסיף לכך נדבך נוסף של התמודדות", היא מסבירה. "הסיפורים בסדרה הזו הם למעשה מצחיקים, כשמדובר על נושא מאוד מורכב, אבל זו המציאות שלנו. אני בעצם בוחרת בהומור כדרך של התמודדות עם נושאים מורכבים וקשים". תני דוגמה. "בזמן צילומי הסדרה לפני יותר משנתיים, בתקו־ פת מבצע 'שומר החומות', נחת טיל גראד על הבניין שבו אמא שלי מתגוררת בשכונת נווה זאב בבאר־שבע. נגרם נזק לרכוש, אבל לא היו נפגעים. זו חוויה שצ־ רובה בזיכרוני, והחלטתי לשבץ את הבניין הפגוע, שזו דרמה בפני עצמה, באחד מפרקי הסדרה שמוגדרת סדרה קומית. זו המציאות המורכבת". מתמודדים עם הומור ), היא השתמשה 36 מאז הייתה ילדה אנה פתחוב ( בהומור כדי להתמודד עם סיטואציות קשות. בגיל חמש היא עלתה עם משפחתה לישראל מהעיר

טשקנט שבאוזבקיסטן של ברית המועצות דאז, ואת ילודתה ונעוריה עשתה בשכונת נווה זאב בבאר־שבע. זמן קצר אחר כך החלה ללמוד בבית הספר היסודי "יחדיו" ולאחר מכן המשיכה לתיכון "רגר" ולמדה במגמת ביולוגיה ופסיכולוגיה. "אין למגמות האלה שום קשר למה שאני עושה בכל השנים מאז שסיימתי את לימודי המש־ חק ב'גודמן'", היא מציינת. "גם למדתי במה־ לך התיכון במשך שנתיים בקורסים של עמידה מול קהל ודרמה בשפה אנגלית במסגרת מגמת מצוינות באוניברסיטת בן־גוריון. אולי זה קשור לתחום שבו אני עוסקת כבר כמה שנים טובות".

ילדותה לא הייתה פשו־ טה. "עלינו לישראל בעק־ בות מחלת הלוקמיה החריפה שאבא שלי לקה בה", היא מספרת. "עלינו לארץ בידי־ עה שכאן אבא שלי יקבל את 15 הטיפול הטוב ביותר. במשך שנים הוא התמודד עם המחלה עד שהוא נפטר". איך את מתמודדת כילדה וכ־ נערה עם מציאות כזאת? "גם כשאבא שלי היה מאוד חולה והיה מאושפז בבית החולים, הוא היה עם הומור. איש מצחיק, שלמרות מחלתו הקשה, הוא המ־ שיך את עבודתו כמהנדס ממיטת חוליו. אני זוכרת שהייתי מביאה לו

דני הרציאנו ודניאל אנגל. מתוך "מרחב

צילום: | " מוגן טובה דורפמן

8.9.2023 ˆ ידיעות הנגב 54