נתניה 05.07.24

חסדאי. "אופני היד הפכו חלק בלתי נפרד ממני"

בכל זוגיות, למדנו ועדיין לומדים להש כיר אחד את השני. אני עובדת כמעט משרה מלאה, ואני גם סטודנטית, אמא לילדים והסוד שלנו זה הדדיות. אנחנו מאד שותפים לכל החלטה, אני מגויסת כל כולי למטרת העל שזה ההצלחה של עמית וזו הזדמנות מדהימה שלו להגשים חלום. אנחנו מאוד ביחד בזה ומערבים גם את הילדים בהמון תחרויות וארועים שקשורים לעמית. "למשל, בשבוע שעבר עמית יצא לאש ,2024 ליפות ישראל באופני כביש לשנת ובשני המקצים זכה במקום הראשון. מסש לול התחרות היה באזור בית ג'וברין, אזור קשה עם עליות. אני והילדים יצאנו בשבת בארבע וחצי לפנות בוקר לראות את עמית, פגשנו אותו וליווינו אותו כל היום עד הגביע. כשהילדים רואים מקש רוב את ההשקעה, המאמץ וההתמדה זה מחזק ומדרבן אותם לא רק לשאוף למש צוינות, אלא לדעת שהדברים לוקחים זמן, וכל דבר דורש התמדה והשקעה. הבית שלנו פתוח, מדברים על הדברים, רואים מקרוב את אבא, לומדים מהי מוש טיבציה ואיך לא לוותר". המאמץ הזה שגליה מתארת כולל שגרת אימונים מפרכת של שני אימוש נים ביום, שבעה ימים בשבוע, שבמסש מ � ק"מ. ”ה 60-80 גרתם הוא גומע בין שחקים הפראלימפים בפאריז ייפתחו בסוף אוגוסט, כשהתחרות שלי צפוייה להתקיים בארבעה ובחמישה בספטש מבר. כחלק מההכנות אני קם בארבע בבוקר כל יום, יוצא לאימונים של שעש תיים־שלוש, ממשיך לסדר יום שכולל טיפולים יומיומים כחלק מהפציעה ומהספורט ואחרי הצהריים יש לי עוד שעה אימון.ז ה כולל שבתות ומאד תוש אימונים 14 בעני. שבעה ימים בשבוע ואין מנוחה, בגשם, בברד או בחמסין". המאמץ, ההתמדה וכוח הרצון של חסש דאי אמנם מעוררי השתאות, אולם יש לציין גם את התמיכה הנרחבת שהוא זוכה לה מהמשפחה, ומשלל דמויות וגוש פים המלווים אותו במסע המרתק הזה. מכוון גבוה ("אעשה הכל להגיע למקום הראשון") לאחרונה זכה למחווה מרגשת מראש עיריית כפר יונה, אלברט טייב, שהעניק לו תעודת הוקרה על הישגיו ואף נפגש עם נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, טרם הנסיעה למשחקים הפראליש מפים בפריז. "ראש העירייה טייב כל כך ריגש אותנו כשזימן אותנו להענקת תעודת הוקרה על ההישגים וגם לברך על המשחקים הפראש לימפים שבדרך. זו פעם ראשונה שאני מקבל תעודת הוקרה והיחס האישי מדהים ומרגש. אבא שלי איציק, תמיד נמצא לצידי ותומך באימונים, באירועים הנש לווים, בתחרויות בכל שעה, בכלל, המש שפחה שלי תומכת מלווה ומגובשת. יש צוות שלם שמקיף אותי ובכללם המאמן שלי מאיר כרמון, עוזר המאמן קובי לאון, בית הלוחם תל אביב, הוועד הפראלימפי הישראלי וההתאחדות לספורט נכים".

עם גליה רעייתו. "אנחנו מאוד ביחד בזה"

מתרגש? "הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה. שמונה שנים אני מתאמן באינטנסיביות הזו ועש כשיו אני מגיע למאני טיים. גליה ואני דיברנו על זה שעובדים כל כך קשה וכל כך הרבה שנים ,ומקווים לעשות הכי טוב שיש. אבל גם הדרך היא סוג של ניצחון. להגיע למעמד כזה, זה חלק גדול מתחוש שת ניצחון. בהגעה שלי לנקודה הזו יש גם מסר: הכוח הוא בראש. נכון נפצעש תי אבל שתדעו שהכוח מגיע מהראש. השרירים תמיד יכאבו, השאלה אם אתה לומד לסבול ולא לעצור או שהחלטת לעצור. זה עניין של החלטה ואם החלטת לא לעצור, אז תעוף עם זה”. חסדאי שצפוי להתמודד בפריז מול מתחרים, אופטימי: ”אני לוטש 8-15 כ־ עיניים למקום הראשון, ואעשה כל מה שאני יכול בכדי להגיע לשם. אני מפוש קס וממוקד מטרה כדי שישראל לא רק תהיה על המפה אלא תישאר על מפה. אף אחד לא ידע שאעשה את מה שאני עושה כשנפצעתי, לא האמינו בכלל שאחיה. בעיניי זה כבר ניצחון, ואני מצליח בזה הרבה בזכות המשפחה שלי. אני מגשים חלום. ושוב, אני מדגיש וגם מעודד: בתחילת הדרך לא היה קל. המש שפחה והחברים תמכו ועזרו ולא אפשרו לי לשבת בבית יותר. היה מאבק לקום בבוקר ולא לחשוב על מה היה, אלא איך אפשר להתקדם. עברתי תהליך שיקום ארוך, ולמעשה עד היום אני בשיקום. בעשר השנים האחרנות התמקדתי באופני היד שהפכו לחלק בלתי נפרד ממני. אני בהחלט מאמין שאני יכול לעשות את זה". ¿

עבודת קודש איתם. הכרנו חבר'ה חדשים שאנו רוכבים איתם במסגרת החוג של אופני ידיים. יצא לי לחזק אותם להש גיד 'יש לכם את זה' ו'אתם אלופים, לא משנה מה. גם אם יום אחד הצלחת או לא הצלחת ביום אחר, אתם אלופים ועשיתם את שלכם'. זו תחושת שליחות להעצים אותם. אני כרגע מתעסק הרבה באופניים ובאימונים, אבל אני איתם תמיד בלב ובנפש ואני מזכיר אותם בלי הפסקה". האישה שאיתו ("אנחנו שותפים לכל החלטה") )10 חסדאי נשוי לגליה ואב לעומר ( ש � ) והמוטיבציה העצומה שלו לה 7 וגפן ) קיע ולא לוותר לעצמו, משפיעה גם על הסובבים אותו לרבות ילדיו. "הכרנו אחרי הפציעה, בחתונה של חברים משותפים ואחרי שלוש שנים התחתנו", מספרת גליה."גם אנחנו, כמו

לוקחים יותר קשה את המלחמה. בכל זאת, בחרתי לקחת את זה למקום של להראות מי אנחנו, להראות גם לפצועים שהכול אפשרי, לחזק אותם, לעורר השראה". מה אתה אומר לפצועים המרובים של מלחמת חרבות ברזל? "שאני מבין מה הם עוברים ונכון, בהתש חלה זה סוג של אבל. פתאום אתה מבין מה קורה לך, מה אתה חווה ואיך אתה צריך להתחיל הכל מהתחלה. ללמוד ללכת, לדבר, לאכול. אבל בסופו של דבר זה קם ונופל על ממה אתה עשוי. המגבלה הפיש זית נשארת כל הזמן, זה נתון. מה שתלוי זה איך אתה מצליח להתרומם מעל זה. הכוח הוא בלב, בראש. תמיד יש את הרגע הזה של הנפילות וצריך לדעת איך לצאת מהם. אני אומר להם 'נכון אתם עוברים דברים קשים, אבל יהיו ימים טובים ומחר יהיה יום חדש ותמיד צריך לשאוף להתש חיל אותו בחיובי'". חסדאי מתאמן במסגרת בית הלוחם בתל אביב, שם הוא פוגש את פצועי המלחמה החדשים: “בבית הלוחם עושים

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: michtavim@yedtik.co.il ראשון לציון 1 נח מוזס "ידיעות נתניה":

09-8625550 טל' מודעות ומנהלה: 6343234־04 פקס מודעות ומנהלה: 03-6898430 טלפון מערכת:

9

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 5.7.2024