נתניה 07.03.25

ניצחון הרוח

,)20( סיפורם המדהים של שני גברים שעברו פציעות קשות, אך הצליחו להפוך את הכאב והאתגר לכוח: רפאל דיצקי שנה, השתקם 23 ) שנפצע אנוש בלבנון לפני 53( פצוע ראש מ'חרבות ברזל' שעבר שיקום בבית לוינשטיין, ואמיר מאיר בצורה מעוררת פליאה, והפך למנטור של רפאל: "אמיר נתן לי להבין שאפשר לנצח גם אם קיבלתי קלפים גרועים" "רק מי שעבר פציעה כזו יכול להבין אותי"

אשר אטדגי י � באורח אנוש בש שניהם נפגעו רותם הצבאי, שניהם שרדו כנגד כל הסיי כויים ועברו תהליך שיקום ארוך, האחד בן 20 הפך לאצן ומדריך כושר, השני בן 53 שרק מתחיל להכיר את העולם השונה אליו נקלע, לשניהם יש מלחמה יומיומית, אבל, וזה העיקר, שניהם מוכיחים שמגבלה היא רק מילה וגם השמיים הם לא הגבול. הכירו את אמיר מאיר מהרצליה, שנפצע בלבנון שנה בעת שירותו הסדיר, מאמן 32 לפני כושר וריצה, מרצה להעצמה ומוטיבציה 20 ומנטור ללוחם צה"ל, רפאל דיצקי, בן ה־ שנפצע אנוש במלחמת "חרבות ברזל". הניצחון המוחלט כבר שנה שאמיר מלווה את רפאל ששוקם בלוינשטיין רעננה במחלקה לשיקום חבי לות מוח, אותה מחלקה בה שוקם אמיר . הוא שם 20 שנה גם כשהיה בן 32 לפני איתו ברגעים הכואבים וגם ברגעי הניצחון והשמחה: "רק מי שעבר את הדרך הזו יודע כמה חשוב שיהיה לצידך מישהו שמבין אותך באמת, אני ורפאל זה לא רק סיפור הצלחה מעורר השראה אלא הרבה מעבר". אמיר מאיר התגייס לצה"ל בתחילת שנות התשעים, ושנתיים אחרי, אירע המקרה ששינה את חייו: במהלך פעילות ל � המשאית שבה נסע ב 1992 מבצעית ב־י בנון עלתה על מטען והתפוצצה. חמישה מחבריו מחטיבת גבעתי נהרגו כשאמיר עצמו נפצע באירוע ונחשב למת בעיני חבריו, עד שמיכאל הלברטל, היום פרופי סור לרפואה ומנהל המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, הגיע לשטח והחליט לנסות להציל את חייו, והצליח: "עברתי תהליך שיקום ארוך בבית לוינשטיין, הם היו שם מלאי כים, שלאחריו סיימתי לימודי אופטיקה שנים. אך 16 ועבדתי כאופטיקאי במשך השלכות הפציעה שספגתי בלבנון החמיי רו ונאלצתי לעזוב את המקצוע, ולפנות לעיסוק אחר שבדיעבד התברר כהגשמת ייעודי האמיתי בחיים. "מגיל צעיר מאוד היה הספורט חלק מהי

הספקתי לנוח כשהמ"פ שלי ביקש שאחליף אותו, אז חזרתי. מאוחר יותר גם המ"פ שלי נפגע ואיבד את ראייתו". איך נפצעת? D -9 בינואר עליתי על ה- 15 "בבוקר ויחד עם מפעיל הכלי ההנדסי נכנסנו לסי מטה צרה. היה לפנינו טנק וכשהתחלנו לנסוע אחורה, נשמע בום עוצמתי מחריש אוזניים. אני זוכר שצרחתי מכאבים עד שאיבדתי את ההכרה. מחבל שהגיע מאי חור ירה עלינו אר.פי.ג'י. נפצעתי אנושות - הפגיעה העיקרית הייתה בראש, נפגעתי גם ביד וברגל. בתחילת מרץ לפני שנה הועברתי מסורוקה למחלקה לשיקום חבי לות מוח בלוינשטיין. "בלוינשטיין קרו לי המון דברים טובים. התחלתי ללכת, טופלתי בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי ותקשורתי. התקדמתי המון. הצוותים כאן בלוינשטיין נהדרים. הגעתי כשאני פוזל ורואה כפול, לא יכולתי לדבר ובהמשך בלעתי מילים. אמנם אני עוד לא מי שהייתי אבל כבר קצת דומה לי. זה קרה הרבה בגלל השיקום, התמיכה מהמשפחה, ואמיר שליווה אותי במסירות בשנה האחרונה". "לא לוותר" אמיר: "במסגרת יחידה מיוחדת שתהליך ההקמה שלה הואץ בעקבות 'חרבות הברזל' יריב לב ארי, מפקד היחידה שהיה מתאמן שלי תקופה, פנה אליי וכל הדברים קרו מאוד מהר. נכנסו לתהליך של הכשרת מנטורים והתחלתי ללוות פצועים בהליך השיקום שלהם. רפאל הוא סיפור הצלחה גדול, כי הוא קורץ מחומר של אלופים. אני רואה בזה שליחות אדירה. "היחסים ביני לבין רפאל הם מעבר למני טור, אנחנו לומדים אחד מהשני, ואני נותן לו תקווה שאפשר לעשות הכול, אפשר באמת לא רק לחיות, כי האופציה השניה ממש לא טובה, אלא גם להגשים את כל החלומות". רפאל: "הוא נתן לי להבין שאסור לי להתבוסס בעצבות, שאפשר לשחק ואפילו לנצח גם אם קיבלתי קלפים גרועים. והנה ו � קיל 5 למרות הפציעה, הספקתי לרוץ מטרים, לעלות רמה בשחמט, לנאום מול מאות אנשים, ובקרוב אני מתכנן לטוס לטיול ולהתחיל ללמוד הנדסת חשמל". אמיר: "אני אומר לכל הלוחמים שני פצעו ובכלל אם אתם מתוסכלים מהמי צב הבריאותי שלכם, עצובים ממוגבלות שמלווה אתכם לכל מקום, ובכל זאת לא רוצים לוותר על התקווה, אתם יכולים לגי לות מהר מאוד שיש דרך שתהפוך אתכם ו � למאושרים ותוכלו להגשי ם את כל החל מות שלכם". ¿

אמיר (משמאל) ורפאל: "הוא נתן לי להבין שאסור | " לי להתבוסס בעצבות צילומים: פרטי

אמיר: "היחסים ביני לבין רפאל הם מעבר למנטור, אנחנו לומדים אחד מהשני, ואני נותן לו תקווה שאפשר לעשות הכול, אפשר באמת לא רק לחיות, אלא גם להגשים את כל החלומות"

צלם: | כיתוב תמונה

במנהל עסקים ומעביר הרצאות בנושאי העצמה ומוטיבציה". י � מאיר התחיל ללמוד ק 2012 ואכן, ב- - דום בריאות ומנהלי כושר ומנהלי ספורט בוינגייט, ומשם עבר ללימודי מינהל עסי קים. סמוך לסיום הלימודים, אחרי שהבין שהייעוד שלו הוא להפוך למאמן כושר וריצה ולבעלים של מכון כושר לאימונים אישיים וקבוצתיים, הוא זרק את מקל ההליכה והחל לרוץ. תחילה למרחקים קצרים והיום מאחוריו כבר מאות ריצות , 50 מרתון ואולטרה מרתון למרחקים של ק"מ. "זה לא קרה 175 מייל ו- 100 , 60 ביום אחד", הוא אומר, "זה קרה עם ייסורים רבים. אף אחד לא נתן לי את האפשרות שאוכל אי פעם לרוץ, ומאז כל צעד שאני הקפיצו את סמל רפאל דיצקי 7.10־ ב מקורס מפקדים: "נכנסנו לעזה 20 בן ה כבר בכניסה הקרקעית הראשונה, "משי ימי קרב רצופים הגדוד 73 חזר רפאל, י � של הנדסה קרבית, נלחם בע 614 שלי , קר במחנה הפליטים שאטי. פוצצנו בתים ממולכדים ואתרי אמל"ח ופתחנו צירים. אחרי תקופה שלא ראיתי בית, יצאתי לחוי פשת התאווררות אצל ההורים שלי. בקושי עושה הוא נצחון גדול". "אפשר לנצח"

חיים שלי. גם בשלב המאתגר של החיים, לאחר הפגיעה והנכות, סייע הספורט לשיי קום האישי שלי. צריך להבין שהסתובבתי עם מקל הליכה במשך עשרות שנים, אבל ברור היה לי שגם מבחינה נפשית וגם מבי חינת הבריאות היווה הספורט מרכיב מהותי שתרם לי רבות. זאת בעזרת שרון – מי שהייתה לימים אשתי. יחד אנו מגדלים את ילדינו; רותם, אופיר ושקד. אלמלא הם והספורט, הייתי ממשיך להסתובב עם ראש מושפל ועצוב. "הדרך האישית אותה עברתי הביאה אותי להבנה כי ספורט ואימון מותאמים ומדויקים יכולים להיות בשורה אמיתית לאנשים במצבי בריאות שונים. כיום אני מקדם בריאות מוסמך על ידי מכון וינגייט. . B . A מחזיק תואר ראשון במכללת רופין, "למרות הפציעה, רפאל: 5 הספקתי לרוץ קילומטרים, לעלות רמה בשחמט, לנאום מול מאות אנשים, ובקרוב אני מתכנן לטוס לטיול ולהתחיל ללמוד הנדסת חשמל"

רפאל הפצוע

22

7.3.2025 ˆ ידיעות נתניה, חדרה