נתניה 08.04.22

היום החם הזה שהם בילו בחוף וקיב ־ לו ארטיק מתנה מהמציל'', הוא אומר. ואכן, מדי שבוע מומו קונה מאות ארטי ־ קים ומחלק אותם לילדים. "בעיקר בי ־ מים שיש חום אימים", הוא מספר. "תוך רבע שעה מרגע שאני קורא לילדים בכריזה לבוא לקחת ארטיק, רואים את ילדים עם ארטיק ביד. 150 החוף מלא ב- זה מחזה שאין אותו בשום מקום בעולם". עיניים במים הוא מכיר כמעט את כל המתרחצים שלו בחוף. ''אני יושב במגדל עם החב ־ רים שלי וכולם אומרים לי שלום", הוא מספר. "אני הכוכב של החוף שלי, ככה קוראים לי גם התושבים, כי כולם מכי ־ רים אותי עוד מהתקופה של הכדורגל. נתניה זו עיר קטנה. אני מכיר את כולם וגדלתי עם כולם. אי אפשר ללכת איתי בעיר. בגלל העבודה אין לי זמן לחיים פרטיים, כי כל החיים שלנו במגדל. מגיעים הביתה אחרי משמרת מותשים, אומרים ערב טוב למשפחה ולא מגיעים לארוחת ערב אחרי יום יום בשמש. אפי ־ לו את יום ההולדת שלי עשו לי במגדל. שעות יום יום. קם בחמש, 13 אני עובד מניח תפילין, בשש וחצי התחנה פתוחה ואני אחרי טבילה בים" איך שומרים על ערנות המתרחצים בימים חמים? "בעבודה הזו אנחנו לא יכולים להסיר את העיניים מהמים. אנחנו לא מקבלים דיווח לאיפה להגיע. אנחנו הדיווח. אם אנחנו פספסנו, בן אדם יכול לאבד את החיים שלו. אני מבקש מהציבור: אם אין מציל, לא להיכנס למים. נכנסים רק מול מגדל הצלה פתוח. אנחנו לוקחים תלמידים מבתי הספר, ומלמדים אותם את נושא ההצלה, מעלים אותם בחופש למגדלים". יש סיפורים על מצילים ובחורות. כמה מזה נכון? "תמיד היו סביב המצילים בחורות יפות. אבל יש את זה לא רק בים, אלא גם בעיר וזה היה קורה לי בעיקר כשהייתי שחקן כדורגל. כן, יש את הדברים האלה של בחורות שמתחילות איתך, אבל אתה יכול להקדיש דקה-שתיים לא יותר, כי אחרת זה עלול להיות על חשבון אדם אחר ואז יקרה אסון. כיום אין את זה. פעם זה כן היה. אגב, את אשתי כיום לקחתי על החסקה בזמני החופשי ולא בעבודה''. העבודה קשה? "זאת עבודה קשה. אנחנו שלושה גב ־ 13 רים שיושבים ביחד במגדל בכל יום שעות, וצריך לדעת להסתדר כי אנחנו שלושה במשמרת אחת ובשבתות ארב ־ ימים ברצף, 180 עה, שבעה ימים בשבוע, בלי הפסקה כשהמשמרת מתחילה בשש בבוקר. אני אוהב את העבודה שלי ואת הים. זה גן עדן ולכן אני מגיע בחיוך מהבוקר וכשאנחנו מסיימים יום עבודה אנחנו עושים את זה גם עם חיוך וחשק לבוא למחרת". ומה הלאה? "יש לי בית ספר למצילי ים שפתחתי מצילים, 55 לפני שנה והספקתי להכשיר וכולם כבר מצאו עבודה בכל הארץ, ולכן אני רואה את עצמי מציל עוד שנ ־ תיים לערך, כי למרות שאני אוהב את העבודה, אני לא עובד בגלל הכסף אלא בגלל ההנאה מהעבודה. אני רוצה להנות מהחיים כי אני עובד מגיל שלוש עשרה. עזרתי למשפחה מבחינה כלכלית".

מומו אדרי. "אנחנו שלושה גברים שיושבים ביחד במגדל בכל יום שעות, וצריך לדעת 13 להסתדר"

"ילדים תמיד יזכרו את היום החם הזה שהם בילו בחוף וקיבלו ארטיק מתנה מהמציל. תוך רבע שעה מרגע שאני קורא לילדים בכריזה לבוא לקחת ארטיק, רואים את החוף מלא ילדים 150- ב עם ארטיק ביד" "אני הכוכב של החוף שלי, ככה קוראים לי גם התושבים, כי כולם מכירים אותי עוד מהתקופה של הכדורגל. נתניה זו עיר קטנה. אני מכיר את כולם וגדלתי עם כולם. אי אפשר ללכת איתי בעיר"

הבן של קרלוס את החיבור לים, חייב מומו לאביו קר ־ לוס ז''ל, כדורגלן ששיחק בקריית שמו ־ נה ובעקבות הצעה לבוא ולשחק בבית''ר , הגיע יחד עם אשתו 1967 נתניה בשנת ושבעת ילדיו לגור בנתניה. את הכינוי "קרלוס" קיבל אחיו של מומו בעקבות אביו. "שיחקתי שנה אחת במכבי נתניה ולבסוף הגעתי לשחק בבית''ר נתניה, כי אז גדלנו על בית"ר", הוא מספר. את ההשקעה וההתמדה מהכדורגל העביר מומו לעולם המים. "כשאתה שחקן אתה חייב לשמור על חיים ספו ־ רטיביים. וגם היום כשאני מציל אני שומר על כושר. אני חייב להיות מאה אחוז בכל הפרמטרים של ההצלה, ריצה, שחיה וחתירה למרחק. אני גם עושה שני אימוני אופנועי ים בשבוע וחסקה. בנו ־ סף, בגלל שאני מנהל תחנה, חשוב לי שכולם יהיו בכושר ולכן לא יהיה מציל שלי שישב לידי ויקרא עיתון". במהלך השנים הפך גם לפעיל למען

הטבע ואיכות הסביבה. "אנחנו כל היום יושבים מול המים, ומסתכלים לאופק. לצערי, היום האוניות שעוברות בעומ ־ קים זורקות אשפה למים. לא להאמין מה זורקים מאוניות משא ודיג. כל כך הרבה לכלוך כמו חבלים ושקים. אנחנו יודעים שתמיד יילכד שם איזה בעלי חיים כמו צב או דולפין וגם כל מיני מינים של דגים. כשזה קורה ואנחנו רואים, אנחנו מיד חותרים לגושי הלכלוך האלה, וכ ־ מעט תמיד מוצאים שם בעלי חיים לכו ־ דים, מוציאים אותם ואם המצב שלהם לא טוב מתקשרים לרשות הטבע והגנים שבאים לעזור. לפעמים אנחנו מוצאים צבים שנחנקים משקיות ניילון. אנחנו גם מוצאים דולפינים במצב הזה, שנ ־ תפסים ברשת או נתקעים בקרקעית". את התיעוד של מעשי ההצלה של מומו אי אפשר לפספס ברשתות החברתיות, והתושבים מפרגנים לו על העשייה שלו ומכנים אותו "מלך החוף". מומו מודע לאהדת הקהל, מחזיר אהבה ומשקיע גם בדור הצעיר. "ילדים תמיד יזכרו את

האימונים כששיחקתי בחדרה, הגיע להתאמן חייל נתנייתי. הוא ביקש ממני להקפיץ אותו לעשות בחינה בבריכת שחיה. בגלל שהכרתי שם את המורה, שאלתי אם אני יכול בינתיים לקפוץ למים והוא הסכים. הבחור נכנס ועשה מבחן שלא צלח. אמרתי לו, 'ככה לא שוחים'. אז המדריך פנה אליי ואמר לי, 'אתה חושב שאתה כן יודע?', ועני ־ תי 'בטח שאני יודע', ונכנסתי לשחות. כשיצאתי החוצה, הוא אמר לי, 'בוא! נעשה איתך משהו. בעוד שבוע החבר'ה גומרים פה קורס, בוא תצטרף ותעשה בחינה. אם עברת-עברת, ואם לא הקורס חינם, עליי'. אחרי שבוע נבחנתי ועבר ־ תי את הקורס. ובגלל שהמדריך הזה גם חונך מצילי ים, הוא צירף אותי לקורס מצילים. זה הסתדר לי מבחינת שעות וזה משהו שהתאים לי, כי אני אוהב את הים וגדלתי פה בים, בחוף סירונית מגיל שלוש, אחרי שההורים שלי עברו לעיר מקריית שמונה. התחלתי לעבוד פה ." 1999 כמציל בשנת

45

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 8.4.2022