נתניה 08.09.23

לומדים בהדסה נעורים וחושבים על אוקראינה הם הגיעו לישראל לבדם, השאירו מאחור משפחות וחברים ונקלטו בכפר הנוער השוכן ליד הים ‰ עכשיו, שנתיים אחרי שהמלחמה החלה הם מספרים על הגעגועים והבית שמצאו פה ‰ וגם: המנהל עמי מגן מסביר איך קולטים עלייה במציאות כל כך מורכבת

נטאלי סילבר

בין מאות התלמידים המתחנכים בכפר הנוער הדסה נעורים השוכן על מצוק המשקיף לים התיכון ליד

בית ינאי, נמצאים עשרות צעירים שהגיעו למקום לפני כשנתיים, עם פרוץ המלחמה באוקראינה. הם מקבלים מעטפת תומכת וגם משפחה מארחת שעוזרת להם להרגיש בבית. להתמודד עם קשיים ''הכפר שלנו הוא מודל ייחודי, כי ממש כמו כפרי הנוער שפעלו לפני קום המדינה, היו חלק מבניית המדינה וקלטו עולים, גם אנחנו עושים את זה כיום אצלנו בכפר", ), המנהל מזה 44 מסביר בגאווה עמי מגן ( חמש שנים את כפר הנוער שבפיקוח המי־ נהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער. "בשנתיים האחרונים הכפר שלנו עסוק בקליטת עולים מאזורי המלחמה באוקראינה, לצד תלמידים צברים ותלמי־ דים שמגיעים בתוכנית נעל''ה (נוער עולה לפני הורים), שמשלבת עולים במסגרות חינוכיות בישראל, לאור העלייה בכמות הפניות של משפחות יהודיות מאזורי מלח־ מה לשגרירות ישראל באוקראינה. זו הסיבה שעליית הנוער פנתה לכפרי הנוער בבקשה לעזור ולמצוא להם מקום ומענה ועד כה ילדים שבאו מאזורי המלחמה". 350 נקלטו זה אומר שהם פה לבד? "כן. ההורים שלהם נשארו שם והם פה, ולכן אנחנו דואגים להם למשפחות מאר־ חות לחגים והחופשים. כל עמק חפר מת־ ומעלה שחיים בכפר ולא 14 "צעירים בני ראו את המשפחות שלהם מעל שנתיים, חלק איבדו דמות אב או קרוב נוכח הקרבות, היו בתחילת המלחמה וראו את ההרס וחלק רק לאחרונה זכו לפגוש את המשפחה. עבור הילדים האלו מדובר בהתמודדות לא קלה, שילוב בין מה שהם עברו להתאקלמות במ־ קום חדש עם שפה חדשה". מגן מסביר על השילוב של הילדים בכפר: "הם חלק בלתי נפרד ממה שקורה פה, מה־ עשייה והלמידה, החל מגלישת גלים בחוף הסמוך דרך עבודה עם עורף התמיכה שנותן מענה נפשי, גם בשפה הרוסית. בנוסף הם לומדים באולפן ומתמודדים עם הקשיים שהם מגיעים איתם. פה הם נהנים ממעטפת מגנה שמאפשרת להם ללמוד, להתקדם וגם זוכים לתחושת בית, למרות שהם רחוקים מהבית הפיזי שלהם. חשוב לנו שהם ירכשו כלים להצלחה, לא רק להיום אלא לעתיד שלהם, שיגלו תחומי עניין חדשים, שיקבלו עזרה וחוסן, ליווי של מנטורים ועוד. אנח־ נו רוצים שהם יכתבו את סיפור החיים של עצמם, כמו שאנחנו עושים עם שאר התל־ מידים בכפר". גייסת לעזור ולארח". באילו ילדים מדובר?

מנהל הכפר, צילום: | עמי מגן יהודה נהרי

צילום: אלבום פרטי | " איוון וסשה עם סלבה נובק, רכז תוכנית נעל"ה בכפר. "אנחנו רוצים שהם יכתבו את סיפור החיים של עצמם

תח. אני רואה פה את העתיד שלי ולכן גם התאמצתי ללמוד עברית באולפן שבכפר, ואני מתעקש לשוחח עם כולם בעברית, גם עם החברים הישראליים שהכרתי פה". אתה מעודכן במה שקורה שם? "כן. גם דרך האינטרנט והרשתות הח־ ברתיות וגם דרך המשפחה שלי . אני מדבר כל יום גם עם אבא שלי שנשאר באוקראינה, עם אמא שלי ואחותי שעכ־ שיו בפולין". ), תלמיד כיתה י' מספר 15 סשה בוזונר ( , כחודשיים אחרי 2022 ''הגעתי באפריל פרוץ המלחמה מהעיר מריופול, שלצערי הרב נפגעה מאוד קשה במלחמה. הגעתי לבד כי אבא שלי נפטר ואמא שלי רופאה ומנהלת מחלקה בבית חולים במריופול והיא נשארה שם. בתחילת המלחמה מצאנו מחסה במרתף בית החולים, אבל אחרי חוד־ שיים החלטנו שאני עולה לישראל ונסעתי במשך שמונה שעות באוטובוס עם תיק קטן ומעט דברים. אני חולם להיות רופא כמוה". איך אתה מסתדר בכפר? "בהתחלה היה לי קצת קשה להסתגל במיוחד בגלל השפה העברית שמאוד קשה לי, אבל לאחר כמה חודשים עם החברים החדשים וליאן המדריך שלי שמאוד מבין אותי ואני מאוד מחובר אליו והצוות הת־ רגלתי והיום אני לא רוצה לעזוב ומבחינ־ תי הכפר זה המשפחה שלי פה. התחברתי גם לטעם הישראלי והופתעתי לטובה מהאוכל הטעים ומהשפע שיש בחדר האוכל. בנוסף, הצטרפתי לנבחרת הג־ לישה בכפר, הכרתי הרבה חברים חדשים שבאו כמוני מאוקראינה ויש לנו הרבה פעילויות". אתה שומר על קשר עם המשפחה? "אני נמצא בקשר קבוע עם המשפ־ חה שלי בשיחות טלפון, וזום, כי חשוב לי מאוד להתעדכן על המצב. הצוות של הכפר עוזר לי לקבל מידע אמין על המצב, וכך אני נשאר פחות לחוץ. אגב, בגלל שטוב לי פה, אמא שלי באה לבקר פעמיים וחושבת לעשות עליה בעקבותיי".

צילום: אלבום פרטי | הדסה נעורים

הלכה למעשה'', הוא מסכם בגאווה ומוסיף כי, כשהילדים רוצים להיפגש עם המשפחה ששם, אז חלק מהם נוסעים לפולין לפ־ גוש אותם, חלק נוסעים לאזורים שקטים באוקראינה וחלק גם זוכים לאיחוד משפ־ חות עם הוריהם בישראל. הכפר הוא הבית ), תלמיד כיתה י' 15 איוון בלובושבין ( , כחודש 2022 בכפר מספר: "הגעתי במרץ אחרי פרוץ המלחמה, מהעיר קריבוי רוג, לבד ללא קרובי משפחה או חברים בארץ. השתלבתי מאוד מהר ומצאתי חברים בכפר כי יש לנו הרבה פעילויות, טיולים וכו', ואני לומד להיות ישראלי. אפילו הצ־ טרפתי לנבחרת הגלישה ולנבחרת האת־ לטיקה. בליווי של ג'ניה זבולוטני שמל־ ווה אותי צמוד ואני שמח לספר שזכיתי בתואר אלוף הארץ ובמדליית הזהב בענף ." 2023 האתלטיקה - יידוי פטיש לשנת השהיה בכפר עוזרת לך? "הכפר זה כמו הבית שלי, דואגים לי לכל מה שצריך ואני לומד וגר פה יחד עם עוד תלמידים עם רקע דומה לשלי, שזה אומר אותה שפה, מנטליות וזה עוזר לי מאוד כי אני יכול לשתף אותם גם במה שאני עובר, בקשיים שלי. בכפר גם עוזרים לי עם ציוד, דמי כיס ובגדים. בגלל זה אני לא חושב לחזור לאוקראינה כי עבורי מדינת ישראל היא המקום בו אני רוצה להתפ־

ומה לגבי איחוד משפחות? "זה מורכב, אבל זה אפשרי. צריך להבין שהילדים האלו מגיעים לפה לבד ללא הורים, ולכן הם במעמד ארעי ולא אזרחים מן השורה, לנוכח המצב הייחודי של חייהם כפליטי אזורי מלחמה. ולכן, במידה והם בוחרים להישאר בישראל ולהתגייס לצבא, הם יכולים בסוף כיתה י"ב לקבל אזרחות ולהוציא תעודת זהות, ובמידה ולא הם חו־ זרים למשפחות שלהם בחו''ל". 95 בראיון חושף מגן נתון מדהים לפיו, אחוז מבני ובנות הנוער שבוחרים להגיע לתוכנית, בוחרים להישאר בארץ, להת־ גייס לצבא ולהשתלב בחברה הישראלית, אחוזים מתוכם מצליחים להביא לפה 40 ו גם את ההורים. "זה מה שנקרא ציונות ): "הגעתי 15( סשה בוזונר לבד כי אבא שלי נפטר ואמא שלי רופאה ומנהלת מחלקה בבית חולים במריופול והיא נשארה שם. בתחילת המלחמה מצאנו מחסה במרתף בית החולים, אבל אחרי חודשיים החלטנו שאני עולה לישראל"

32

8.9.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה