נתניה 1.10.2021

דנ יאל סלג נ יק / / צילומים: ריאן

הוא עושה סולחות לצלילי דרבוקות, מסתחבק עם פוליטיקאים על הבמה ומוכתר כמלך החפלות הטריפוליטאיות ‰ למרות ההצלחה, לקובי ראובן (המכונה "קובי זבל") אין שום כוונה לעזוב את אגף התברואה ‰ "הזבל זה החיים שלי. אני נושם אותו בבוקר ונעים לי"

המוכר בשמו ,)46( קובי ראובן "קובי זבל", הוא איש של ניגודים: מצד אחד הוא מלך החפלות הטריפוליטאיות ומוכר היטב בקרב כל הקהילות הלו ־ ביות. מצד שני, למרות ההצלחה והופ ־ עות הענק, הוא ממשיך להיות עובד תברואה מן המניין במחלקת פינוי הזבל של עיריית נתניה - ואין גאה ומאושר ממנו. "אני חולה על הזבל, נלחמתי על הזבל אפילו בבית המשפט", מספר ראובן, שגם אביו, ניסים ראובן ז"ל, התפרנס שנים מאותה עבודה. "היו לי בעיות בהתחלה, עם כל ההגדרות של דור א', דור ב', אבל נלחמתי במערכת וניצחתי. עשיתי בעיות שחבל על הזמן. היה לי מאוד חשוב לעבוד בזבל". למה? "קודם כל, זה ממתן אותי, זה גורם לי להיות פשוט. אני לא אוהב לה ־ רגיש פוזה, אני אוהב את העמך, את השכונה. אתה יכול לראות אותי עם ראש הממשלה, ואז מסתובב עם ילדים על אופניים בשכונה. אני יכול להיות באודיטוריום מול קהל של עשרות אל ־ פים, ולמחרת ילדים שרים לי מאחורי משאית הזבל". זה חשוב לך גם בגלל אבא שלך? "בטח. אבא שלי נפטר לפני חצי שנה, . הייתה לו מפרצת, הוא עבר 78 בגיל ניתוח ראש ואז חלה בקורונה וסבל מאוד. זאת הייתה שנה קשה. היה לי אבא צדיק שאהב לעשות חסד ולעזור לאנ ־ שים. ממנו למדתי לתת ולשמש דוגמה. הוא היה כמו רב, היו אנשים שלא הלכו לעבודה עד שלא קיבלו ממנו ברכה". מתופף על סירים לצד האהבה שקיבל מאביו לתחום התברואה, מגיל צעיר ידע ראובן שכ ־ שיגדל יהיה מוזיקאי. "כשהייתי קטן הייתי מחקה את הזמרים יוסי שועה והאחים עזרא", הוא מספר. "הייתי לוקח מקלות, סירים ופחים של שימורי זיתים ודופק לשכנים בראש. להורים שלי לא היה כסף, אמא שלי עבדה במשק בית ועשתה הכל כדי לקנות לי

שיש לי את העבודה בזבל. בנאדם לא יכול לבנות רק על הופעות. היו זמרים, אני לא רוצה לנקוב בשמות, שביקשו 3,000 ,2,000 . ממני לעזור להם כלכלית שקלים הלוואה. החזקתי מהם, אמר ־ תי לעצמי, 'איפה אני ואיפה הם', אבל הם יודעים שאני חרוץ, לא מהמר, לא שותה, לא מעשן, זה חריג בשבילם. הם אלף שקל בחודש, 13 , 12 רגילים לבזבז ואז פתאום מגיעה מכה כזאת. אני, ברוך השם, לא נפגעתי מהקורונה". היה קשה לא להופיע? "הופעתי עם דרבוקה מחוץ לבתים של סבתות יחד עם הנכדים שלהן, שרתי לילדים במעון של אקי"ם ושיחקתי כדורגל. מצאתי תעסוקה. אני תמיד מוצא מה לעשות. בנוסף, לפני עשרה חודשים הפכתי לסבא, נולדה לי נכדה". יום הולדת בבית הקברות בהתאם לאישיותו הצבעונית, לראובן לא חסרים סיפורים יוצאי דופן על הופ ־ עות בלתי נשכחות. לפני חודש וחצי מצא את עצמו מופיע ביום הולדת בבית עלמין בפרדס חנה, לאחר שילדיה של המנוחה קיבלו ממנה דרישה מיוחדת בחלום. "היא הייתה אישה נהדרת מחדרה, אמא לחמישה ילדים, שאימצה שלושה ילדים עם תסמונת דאון. בעשר השנים באוגוסט, 25 האחרונות, מדי שנה, ב־ היא נהגה לחגוג לעצמה יום הולדת בחפלה גדולה ואני הייתי מופיע. לפני הקורונה היא חלתה בסרטן והמסיבה בו ־ טלה. אמרתי לעצמי, אני חייב לאישה הזאת, היא הייתה בשבילי כמו אלוהים בגלל הדברים הטובים שעשתה בעו ־ לם. הגעתי לבית החולים בחיפה עם המוזיקאי שי ממן, ואני רואה אותה עם הכימותרפיה, שומעת את השירים שלי. עצרתי את המוזיקה ושרתי לה 'מלאך שמיים, את לי אמא'. איזו התרגשות זאת הייתה. כשהחלימה עשינו לה יומולדת והייתה שמחה גדולה, אבל אז הגיעה הקורונה. בני משפחה שלה חלו, ובה ־ משך היא נפטרה. זה היה צער גדול. יום אחד קיבלתי טלפון הטריפוליטאים, אם הם חולמים ולא מיישמים - זו בעיה. הגעתי לשם, הם חיכו לי עם פרחים ותמונה שלה. שרתי לה וכולם דמעו מסביב. כל הדרך הביתה בכיתי כמו תינוק". לצד קריירת השירה מטפח ראובן גם תדמית של מגשר ומשכין שלום. "זה ידוע שאני איש של סולחות", הוא אומר. "אני מגיע למופעים ועושה שלום בית בין אחים, ילדים והורים, במיוחד אצל הטריפוליטאים, איפה שיש סכסוכי קר ־ קעות במושבים. לאחרונה, למשל, הוז ־ מהבת שלה. היא סיפרה לי שאמא שלה באה לה בח ־ לום וביקשה שיערכו לה יום הולדת כמו בכל שנה, בבית הקברות בפרדס חנה. אני מכיר את האמונות של

רמקול. הייתי משגע אותה שתיקח אותי להופעות של יוסי שועה בחוף סירונית, כדי שייתן לי לשיר. פעם אחת זרקו עליי שטר והת ־ להבתי. הבנתי שאני יכול להיות זמר. לאט־לאט התחלתי

ראובן. "לא צריך להתבייש בשום עבודה"

להופיע בבתים, להוציא כלות עם דרבוקה ולשיר בשבת חתן. התחלתי ללכת לסבתות הטריפוליטאיות במו ־ שבים, ללמוד את השפה, אותה שפה שהתביישתי בה כשההורים שלי דיברו בה בבית. למדתי שירים בטריפוליטאית ובעיראקית, הוצאתי שירים וראיתי שמזמינים ואוהבים אותי. לפני העלייה לבמה אני מסתובב באולם ולוחץ ידיים. לוקח לי הרבה זמן להגיע לבמה". ימי הקורונה הוכיחו לראובן כמה טוב שלא הסתמך רק על עבודתו כזמר. "מזל

"אני לא אוהב להרגיש פוזה, אני אוהב את העמך, את השכונה. אתה יכול לראות אותי עם ראש הממשלה, ואז מסתובב עם ילדים על אופניים"

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 1.10.2021 13