נתניה 1.12.23

תושבים חדשים בנתניה

ארינה ומיכאל רזין חלמו במשך תקופה ארוכה לעלות לישראל ‰ הם עשו זאת דווקא בזמן המלחמה בדרום ‰ בריאיון הם מספרים על המשפחה שחששה, הרצון להתגייס ולמה החליטו להגיע לנתניה עלו עכשיו לארץ: "לא מפחדים מהחמאס"

צילום: רן אליהו

המיצג של ניצולי השואה

ניצולי שואה למען החטופים הקרן לרווחת נפגעי השואה, שמי ו � אלף ניצ 81 טפלת מדי שנה ב - לי שואה דרך אפיקי סיוע שונים, החליטה ליזום מיצג ייחודי שדרכו יוכלו ניצולי השואה להביע את הזעזוע העמוק שהם חשים סביב המאורעות ובמקביל לתמוך בחטוי פים ובבני משפחותיהם. למיצג, ''כל החטופים הביתה -כל עוד החטופים לא כאן, הלב שלנו שם איתם''', (ציטוט מפיה של רעיי סה אפשטיין, ניצולת שואה ילידת בלארוס), נחשפה גם עיריית נתניה, שנרי תמה באופן מיידי לסייע ולתמוך ברעיון והציבה בתחילת השבוע את המיצג ''כל החטופים הביתה'' בכיכר העצמאות. אתי פרחי, מנכ"לית הקרן לרווחת נפגעי השואה: "במקביל לפעיי לות השגרה של הקרן נרתמנו כבר באוקטובר, 7 בשבת הארורה ב לסייע לניצולי השואה בכל הארץ ובעיקר בעוטף, בדרום וביישובי הצפון, על פי צרכיהם. לאור ניסיון העבר שלנו בקרן לרווחה היה די ברור כי מראות הזוועה יגרמו לרי בים מהניצולים להצפת הטראומה מעברם. הסיוע שלנו כלל סיוע חוי מרי, כמו גם הפגת בדידות וליווי סוציאלי. המשך ישיר הוא הקמת מיצג המאפשר תמיכת ניצולי 7 השואה בניצולי השבת של ה באוקטובר. אנו מודים לעיריית נתניה שתמכה במיצג ואפשרה להוציאו לפועל". מחזקים את העסקים כחלק מהמדיניות העירונית לחיי זוק ומתן סיוע והקלות לעסקים המקומיים בייחוד בעת המורכבת הזו, עיריית נתניה, באמצעות אגף דוברות והסברה, העלתה קמפיין לעידוד קנייה בעסקים מקומיים בשיתוף אגף פיתוח עסקי, אגף רישוי עסקים, מינהלת מרכז העיר והאגודה לעידוד התיירות. העיתוי הנבחר, לאוהבי הקניות, , הגרסה Blue Friday הוא ה הישראלית לבלאק פריידיי. הקמפיין עלה בשלטי החוצות ברי חבי העיר ופורסם בכל אמצעי התי קשורת המקומיים. כמו כן, חולקו פלקטים לעסקים ברי חבי העיר לתלייה בחלונות הראווה וכן בבתי המלון לעידוד קנייה מקוי מית, נתנייתית, כחול-לבן. נטאלי סילבר

נטאלי סילבר

128 מאז התחילה המלחמה בדרום משפחות עולים הגיעו לנתניה. אחת מהן היא משפחת רזין, ארינה

י � , שהג 28 ובעלה מיכאל בן ה- 24 בת ה - עו לפני שבועיים וחצי לישראל מסיביר שברוסיה, כשהם משאירים מאחור עבודה בתחום החקלאות, משפחה וחברים שניסו להניא אותם מההחלטה לעלות לישראל דווקא עכשיו, כשיש מלחמה. לעזוב ולהתנדב בלילה בטיסה 3/11 ''הגענו לישראל ב עם עוד עולים שהגיעו מרוסיה. חלקם הגיעו לנתניה ואחרים לעוד ערים ברחבי הארץ. זה היה מרגש מאוד'', מספר מיכאל. ''אני חנו יהודים, צעירים ועדיין בלי ילדים ולכן היה חשוב לנו להגיע עכשיו כשיש לנו זמן ואפשרות לעזור ולהתנדב. מרגע שהגענו וקיבלנו את הדירה ממשרד העלייה והקליי טה אנחנו גם לומדים עברית דרך היוטיוב עד שניכנס לאולפן וגם מתנדבים, עושים הסברה ברשתות החברתיות, מייעצים לחקי לאים בדרום איך לייעל את שיטת העבודה שלהם נוכח המצב וגם מתנדבים פיזית לעי זור באיסוף תוצרת חקלאית בדרום הארץ". "אנחנו שוקלים לפתוח מיזם בנושא החקלאות בדרום, לעשות משהו למענם. בינתיים אנחנו מתפרנסים מלתת ייעוץ בנושא דרך הרשת עבור לקוחות שאספנו ברוסיה. הכי כואב לנו זה המשפחה שהי שארנו מאחור. הם גם רוצים לעשות עליה, אבל זה בטח יקרה אחרי שהמלחמה תיגמר. לארינה קשה כי היא מתגעגעת לאמא שלה . כשהם יעלו הם בטח 13 ואחותה יבה בת ה יגורו איתנו בהתחלה". מיכאל מספר כי מי שהשפיעה עליו לעי שות עלייה דווקא עכשיו היא אשתו ארינה. "הייתי בישראל לפני שש שנים, במסגרת 'תגלית'" היא מספרת בגאווה, ומוסיפה שמאז הביקור ההוא חלמה לעלות. ''פשוט התאהבתי במדינה שהיא יפה וחמה עם חוף ים ויש פה אנשים חמים וחייכנים שאוהבים לעזור. מאותו ביקור ידעתי שאני אחזור לישראל ואחיה פה. אחרי החתונה התחלנו את ההליך, שלחנו את כל הטפסים כי ידענו שזה ייקח זמן. עכשיו אנחנו פה". לא חשבתם לחכות שהמצב יירגע? "התמונות הקשות שראינו, הסרטונים והעובדה שגם ברוסיה האנטישמיות הרימה את הראש, כולל מקרים שבני משפחה וחי ברים נחשפו אליהם דחפו אותנו לעלות. זה הגיע למצב שאמא שלי פחדה להסתובב עם מגן דוד על הצוואר בגלל המצב וזה כבר לא התאים לנו. אנחנו גאים במי שאנחנו ולכן היה ברור לשנינו שזה הזמן שלנו לעי שות עלייה, לא לחכות, וגם לתרום מהידע שלנו, כי שנינו בעלי השכלה אקדמית, למדנו חקלאות עם התמחות באגרונומיה

"המשפחה שלנו התנגדה, הם דאגו לנו, אבל אנחנו היינו נחושים במיוחד אחרי שנחשפנו לאחדות ולעשייה המטורפת שיש פה במדינה, ולכך שכל העם התגייס למען הניצחון" מרוסיה שהגיעו לפה וסיפרו לנו דברים טובים. התחלנו להכיר אנשים דרך קבוצות של עולים מרוסיה" "יש פה קהילה תומכת וטובה, וגם חברים ועולים

מיכאל וארינה רזין. "הכי כואב לנו זה המשפחה שהשארנו מאחור"

מלחמת הסברה ''החלום שלי הוא להתגייס לצבא הישי ראלי. אני אשמח אם ייקחו אותי ואם צריך אני מוכן להתנדב. אני לא מפחד. זו המדינה שלי'', אומר מיכאל בגאווה. "אחרי שראינו את סרטוני הזוועה זה לא רק זעזע אותנו אלא גרם לנו לרצות יותר להגיע לישראל. בנוסף, אנחנו הגבנו אז ועדיין ממשיכים להגיב בשפה הרוסית לאמירות אנטיי שמיות, אני ממש פעיל בהסברה. זה לא קל, כי מאז פרוץ המלחמה כמות הפוסטים והתגובות האנטישמיות עלתה מאוד". למה בחרתם לגור בנתניה? "כי יש פה קהילה תומכת וטובה, וגם חבי רים ועולים מרוסיה שהגיעו לפה וסיפרו לנו דברים טובים. התחלנו להכיר אנשים דרך קבוצות של עולים מרוסיה. הם עוזי רים ויש גם חברים של ההורים שכבר פה, שעוזרים לנו להתאקלם". מה הדבר הראשון שעשיתם כשהגעתם לישראל? "חגגנו שבת כמו שצריך. ארינה גם הדי ליקה נרות ואני בירכתי. וגם הלכנו לחוף הים בנתניה ופשוט נשמנו את האוויר ואמי רנו תודה לאלוהים שהגענו הביתה למדינה שלנו". ג'ורג' דובין, מנהל אגף קליטה בעיריית נתניה מספר כי מאז פרוץ המלחמה נפתחו מאות תיקים של עולים שרוצים לבוא. לדי בריו, יש עליה בכמות העולים שהגיעו ליי שראל מאז פרוץ המלחמה לעומת אשתקד. ''העיר נתניה במקומות הראשונים בקליטת העולים מכל העולם. אנחנו עוזרים לכל העולים בכל מה שהם צריכים, אם זה לימוד השפה העברית באולפן, מציאת עבודה, חיי קהילה וייעוץ".

מיכאל עובד ברוסיה. רוצה לעזור צילום: אלבום פרטי | לחקלאים

עם תואר ראשון ושני ועבדנו בזה ברוסיה. הבנו שזה הסימן שהיינו צריכים ולכן פניי נו שוב וביקשנו שיזרזו את העלייה שלנו, שנגיע לבית של העם היהודי. אנחנו לא מפחדים מהחמאס. ואנחנו פה לעזור". איך היו התגובות של המשפחה, החב־ רים? "רובם תמכו, אבל היו אנשים שאמרו לנו לחכות, שזה לא הזמן כי יש בישראל מלי חמה. בנוסף, גם המשפחה שלנו התנגדה, הם דאגו לנו, אבל אנחנו היינו נחושים במיוחד אחרי שנחשפנו לאחדות ולעשייה המטורפת שיש פה במדינה, ולכך שכל העם התגייס למען הניצחון. זה היה טריגר גדול מאוד עבורנו. הבנו שאנחנו רוצים להיום שם, איתם. לעשות. לעזור. להיות במדינה עכשיו שהיא צריכה אותנו ולא רק כשהכול טוב ושקט. אגב, כשהם ראו מה קורה ביי שראל ואת התגובות האנטישמיות ברוסיה הם ממש הבינו אותנו".

26

1.12.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה