נתניה 11.03.22

סובחייה נגנגיה. "כל הזמן צריך לתת מענה"

"כולם שואלים אותי מאיפה יש לך את הזמן והכוח הזה ואני עונה שהכל מאלוהים. אני מקדישה את עצמי למען הקהילה וכל יום

סובחייה נגנגיה עם הפליטים הסורים. "אין להם חשמל, מים | " או כל דרך לחימום צילום: אלבום פרטי

בשיאהחורף יצאהסובחייה נגנגיה לגבול סוריה-טורקיה וסייעה בהקמתאוהלים לפליטיםהסורים ‰ בעירשלההיא מובילהעמותהשמסייעת למאות נזקקים, מיישבתסכסוכיםמשפחתיים, ומגייסת כספים לטובתשיפוץ בתי עניים ‰ ובבחירותהקרובותהיאשוקלת לרוץ למועצתהעיר: "קול הנשים צריך להישמע במקום בו מתקבלותההחלטות" המלאכיתשל באקה באקה אל גרביה

מתפללת שאלוהים ייתן לי עוד כוח כדי לעזור לאנשים"

"החברה הערבית היא חברה ענייה שזקוקה לתמיכה. יש המון משפחות שאין להן איך לגמור את החודש. אני מקבלת פניות לחלב וטיטולים. משפחות שאין להן מאיפה לשלם מים וחשמל"

וחשמל. המצב קשה מאוד וכל הזמן צריך לתת מענה. בקורונה התגייסתי גם בטהרת המתים מהנגיף מעכו עד ירושלים. הייתי מגיעה לקשישים מבודדים ונעניתי למש ־ פחות מאומתות". נגנגיה לא הסתפקה בהתנדבות מקו ־ מית ובשלב מסוים היא התחילה לפעול למען הפליטים הסוריים שנמלטו לירדן. היא השתתפה במבצעים לאיסוף תרומות למען הפליטים הסוריים בירדן ואף ביקרה אותם. אולם הביקור האחרון שלה במח ־ נה פליטים שהוקם בגבול הטורקי-סורי היה המשמעותי ביותר. "אני בקשר עם עמותות בינלאומיות. נודע לי שבמחנה פליטים אין אפילו אוהל נורמלי. מייד התחלתי לאסוף תרומות ונסעתי עם בני ונכדי עד הגבול הסורי-טורקי והגעתי למחנה. אין מילים לתאר המצב המחפיר של המחנה. החלפתי להם את כל האוהלים לאוהלים חדשים וקראנו למחנה על שמם של תושבי באקה". לדברי נגנגיה מצבם של הפליטים הסורים גרוע ביותר. "הקור היה בלתי נסבל. נשאר ־ תי במחנה במשך חמישה ימים, לא התרחצתי ולא אכלתי והרגשתי מה עובר עליהם. אין להם חשמל, מים או כל דרך לחימום. אין מרפאה, הילדים לומדים יום בשבוע בתוך מסגד, הקורונה חוגגת שם. שמעתי סיפורים מזעזעים. החלטתי להמשיך ולתמוך בפלי ־ טים הסוריים ככל שאני יכולה. אחרי שחזר ־ תי הקמתי עוד מחנה בתוך סוריה וקראתי לו 'זינב' על שמה של נכדתי". נגנגיה שוקלת בבחירות הבאות לרוץ בר ־ שימת נשים למועצת באקה. "קול הנשים צריך להישמע במקום בו מתקבלות ההחל ־ טות", היא אומרת. ¿

שמקבלות אריזות מזון בכל חודש. לחלק מהמשפחות אני הולכת בעצמי הביתה ומביאה להן את החבילות". לדבריה, כאשר נכנסה לתחום ההת ־ נדבות היא למדה על עבודת העמותות היהודיות ומקור הכנסתן. "הגעתי למקורות שתומכים בעמותות היהודיות והתחברתי אליהן ומאז אני מק ־ בלת סיוע מאותן עמותות יהודיות כמו לתת ולקט". נגנגיה הרחיבה את פעילותיה והת ־ חברה לגורמים חברתיים בעיר והת ־ חילה לפעול יחד איתם. לדבריה, אחד הפרויקטים הענקיים בו פעלה מסביב לשעון היה בסגר הראשון. "פתאום קפ ־ משפחות 1,800- משפחות ל 200 צתי מ- שזקוקות לסיוע", היא מספרת. "היו מש ־ פחות שרגע לפני היו תומכות ופתאום הפכו לנתמכות. זה היה רגע קשה עבורי. התגייסנו בעיר והתחלנו לעבוד מסביב לשעון כדי לתת מענה לכולם והצלחנו". לאסוף תרומות נגנגיה תומכת כיום במשפחות נזקקות, משמשת כיו"ר ועדת סולחה לנשים שפו ־ עלת ליישב סכסוכים בתוך המשפחות וב ־ קרב נערות במצוקה. בנוסף היא מגייסת משאבים לשיפוץ בתים ולתמיכה בע ־ ניים. "החברה הערבית היא חברה ענייה שזקוקה לתמיכה", היא אומרת. "יש המון משפחות שאין להן איך לגמור את החו ־ דש. אני מקבלת פניות לחלב וטיטולים. משפחות שאין להן מאיפה לשלם מים

עם צלצול הטלפון. על הקו הייתה אישה שמבקשת ממנה עזרה בחלב וטיטולים לבנה. "כך אני מתחילה את היום שלי. זה שאין חלב לילד זו בעיה שלי", היא מסבירה. "יש לי מקומות בעיר שנותנים מענה לכל בעיה. כך במשך כל היום יש טלפונים וב ־ קשות ואני נותנת מענה ופותרת בעיות". אחרי שסיימה תיכון, נגנגיה למדה להיות יועצת מס ומונתה למזכירה הרא ־ שונה של ראש עיריית באקה ולמנהלת 12 מדור שכר בעירייה. היא עבדה במשך שנים עד שבעלה פתח סטודיו לצילומים אותו היא ניהלה. "למדתי גרפיקה וצילום והתחלתי לצלם בעיקר כלות שהעדיפו צלמת על פני צלם", היא מספרת. נגנגיה אוהבת ללמוד ומצטרפת לחוגים הצטרפה לחוג לימודי 2010 רבים. בשנת ספר הקוראן שהתקיים באחד המסגדים בעיר. באחד הימים, היא מספרת, הגיעה למסגד וראתה מספר נשים מבוגרות יוש ־ בות ומחכות למורה שלהן. "הבנתי שהן לומדות לקרוא ולכתוב והמורה לא באה בגלל שהייתה בהריון", היא נזכרת. "הת ־ חלתי ללמד אותן בהתנדבות עד שהתחילו . 82 לקרוא ולכתוב. המבוגרת הייתה בת בשבילי זה היה רגע ששינה הרבה בחיים שלי". הרגע הזה הביא את נגנגיה לקחת על עצמה אתגר לא פשוט. היא החליטה להקדיש את חייה למען המשפחות הנזקקות. ההתחלה הייתה כאשר מונתה למנכ"לית עמותת נשים בבאקה למען האישה ותמיכה בנז ־ משפחות 200 קקים. "כיום העמותה מאמצת

פאוזי אבו טועמה

לפני חודשיים, בשיא החורף וב ־ קור עז, יצאה סובחייה נגנגיה מביתה בבאקה אל גרביה ונסעה

עד גבול טורקיה-סוריה. היעד היה ביקור במחנה הפליטים הסורים "אלריחאניה". נג ־ נגיה נסעה לסייע בהקמת אוהלים חדשים במחנה כדי לשמור על המשפחות והילדים הקטנים מהשלג שירד עליהם באותם ימים. "התביישתי להיות עם מעיל כאשר ילדים קטנים היו יחפים, במכנסיים קצרים. מיד הורדתי את המעיל", היא מספרת. "מי שלא רואה בעיניו את מצב הפליטים הסוריים לא יודע על מה אני מדברת". נגנגיה עזבה את ביתה למשך כשבוע ימים כדי לתמוך בפליטים הסוריים. הטלפון מצלצל במשך כל היום הטלפון שלה לא מפסיק לצלצל. רוב הזמן היא מחוץ לבית, פועלת למען נזקקים. היא מוכנה להגיע לקצה העו ־ לם על מנת להציל משפחה במצוקה והיא מאמינה בכל לבה שהפעילות שלה היא שליחות מאלוהים , אמא לארבעה וסבתא לחמישה 58 היא בת נכדים. בשנים האחרונות הפכה לכתובת של הנזקקים בעיר והיא פועלת בהתנדבות בת ־ חומים חברתיים רבים. "כולם שואלים אותי מאיפה יש לך את הזמן והכוח הזה ואני עונה שהכל מאלוהים", היא אומרת. "אני מקדישה את עצמי למען הקהילה וכל יום מתפללת שאלוהים ייתן לי עוד כוח כדי לעזור לא ־ נשים. היום אני פועלת יותר מאגף רווחה". בבוקר 5:00 ביום הריאיון התעוררה בשעה

26

11.3.2022 ˆ ידיעות נתניה, חדרה