נתניה 11.03.22

רינת ינסמן. "אני רוצה לתת כבוד למאכלים האלה, בניגוד לילדה שהייתי שסירבה לדבר הודית בבית והתביישה במי שהיא"

רנות לשמוע על החוויה שלי, איך השו ־ פטים במציאות וגם דיברנו על הגשמת חלומות. בנוסף, אני מרגישה את האהבה וההתלהבות גם מחוץ לכותלי בית ספר, מצד חברים שמאוד מפרגנים ומתרג ־ שים וגם מסקרנים ואנשים זרים בפארק שמזהים וניגשים וזה ממש מוזר ומרגש, לא רק עבורי אלא גם עבור הילדים שלי שמזהים את אמא שלהם וניגשים אליה, לא כרינת המורה אלא רינת מהמסעדה הבאה. עשיתי להם שיחה לפני השידור של התוכנית, והסברתי להם שעכשיו זה יהיה שונה כי עכשיו מכירים אותי ואת הסיפור שלי. אבל מתברר שעבורם זה ממש בסדר כי הם די רגילים לזה שמכי ־ רים אותי כאן בכפר יונה. עכשיו חוזרים לחוברות ולשגרה. עד תחילת אפריל שזה השלב האחרון בתחרות". ומה הלאה? "גם אם בסוף המסעדה לא תיפתח ולא אזכה, אני לא אוותר על החלום שלי. אם הייתי צריכה לדבר לילדה שהייתי, הייתי אומרת לה שאני גאה בה על זה שהיא היתה חזקה, דבקה במטרה, ועש ־ תה מה שהיא אוהבת. והיא גדלה להיות אישה חזקה ועצמאית שעומדת על שלה. אישה קרייריסטית שיודעת לשלב מש ־ פחה, אהבה ועבודה". ¿

בעצמי כי אידיאל היופי אז היה בלונ ־ דיניות בהירות עור ולא הייתה מישהי שחומה בישראל שהיא מודל יופי, ולכן היה לי מאוד קשה להצליח. אחרי הזכייה בתואר נערת היופי עשרה, לא מינפתי את זה כי לא הגיעו הצעות עבודה". ינסמן ממשיכה ומספרת: "דיברנו על החוויה ההיא לפני התוכנית. היה לי חשוב להגיע ממקום של ביטחון. לירון תמך בי גם הפעם. הוא סלב בפני עצמו. מאז האודישן הוא הפך לאושיה. הוא מלווה אותי כל כך הרבה שנים והוא ידע תמיד שזה יקרה. הוא עובר את השינוי הזה יחד איתי אבל הוא יודע שאני לא נותנת לזה להשפיע עלינו כמשפחה. אני לרגע לא שוכחת את הזמן שלי איתם כמו לפני התוכנית. אנחנו אוכלים כל ערב ביחד. אני עושה את הדברים בצורה מהירה ומנסה לא להזניח את המשפחה. חשוב לי להיות אמא לכל דבר, לא לתת לזה להשפיע עליי, להסיע חוגים". חתימות בהפסקות ינסמן היא מורה אהובה ומוכרת בכפר יונה. במהלך הקרנת התוכנית נאלצה להישאר בבית במשך שבוע ימים בשל מחלת הקורונה ויצאה היישר לגלי הע ־

הבישולים של רינת צילומים: נוי | ינסמן עינב, אלבום פרטי

צילום: נוי עינב | " בצילומי התוכנית. "הגעתי בזכות הסדנאות

עות כי הייתי שבועיים בחל''ת לצורך צילומים ועוד שבוע בו הייתי חולה בקורונה". חזרת לשגרה? "זה עדיין לא מרגיש ממש שגרה כי יש התלהבות מצד תלמידים שעוברים ליד הכיתה שלי ומסתכלים עליי או מבקשים חתימות בהפסקות. זה משהו שלי מאוד מאוד זר, כי אני מורה מחנכת ולא סלב. גם ילדי הכיתה שאני מחנכת גילו סק ־

רצה של תושבי האזור. "ממש הרגשתי גאוות יחידה", היא אומרת. "כאילו כל העיר שלי עומדת מאחוריי. אני מרגישה את אהבת התו ־ שבים. עשו לי ממש קבלת פנים בבית הספר 'דרך' – ע''ש רונה רמון, בו אני מלמדת. ממש השקיעו וקיבלו אותי עם שלט גדול, שרשרות מפרחים ומוזיקה הודית והיה ממש מרגש. "הילדים לא ראו אותי שלושה שבו ־

35

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 11.3.2022