נתניה 12.5.23

ספר ההמשך של גיבורי גבעת אולגה רפי אוליאל מוציא את "בלורות", ספר נוסף שמביא את סיפוריהן של הדמויות הצבעוניות מהשכונה בה גדל ‰ "האנשים האלה עוברים דרכי ואומרים לי 'רפי, בבקשה אל תשכח אותנו'", הוא מסביר

יורם קפלן. ברגע שאתה נותן לאנשים אפשרות לחזור אחורה לאופן הידני

יש בזה משהו צילום: | " מושך יפעת ירושלמי

רפי אוליאל, תושב הפעיל החברתי חדרה, מוציא לאור את ספרו השני "בלורות", המשך לספרו הראשון "סיפורים מהגבעה", שהעלה על נס דמויות צבעוניות מההווי של שכונת גבעת אולגה. אוליאל מספר כי כלל לא עלה בדעתו להוציא ספר נוסף מאותו הז'אנר, אולם, הדרישה הגיעה מהשטח. לד־ בריו, מדובר בספר אחרון בפורמט הזה ופניו לכיוונים ספרותיים אחרים. "כשהוצאתי את 'סיפורים מהגבעה' כלל לא תכננתי להוציא ספר נוסף באותה המתכונת שמביא את סיפורי הטיפוסים המעניינים של השכונה", הוא אומר. "חשבתי על כיוונים אחרים, תכננתי להוציא סיפורים קצרים, אבל המציאות כיוונה אחרת. אחרי הספר הראשון הייתה התרגשות גדולה שאחריה בא כעס קטן מתושבים שמחו 'למה שכחת את זה' ו'הדמות הזו חשובה וגם זו'. אז שוב התחלתי להעלות פוסטים בפייסבוק עם סיפורים על הדמויות המרכזיות בשכונה, כפי שעשיתי בראשית הדרך, אבל עדיין לא הייתי סגור על עצמי בנוגע לספר נוסף. ככל שכתבתי על עוד דמויות, הסתבר לי שאיך שאני לא הופך את זה, הדבר מוביל אותי לכתוב ספר נוסף, כי הדמויות קפצו לי ממש מתוך הפו־ סטים והדפים, כאילו ביקשו ממני לא לשכוח אותן. הבנתי שאני חייב את הספר הנוסף הזה, אקדיש לו את כולי, אבל קיבלתי החלטה שזה יהיה האחרון בפורמט הזה". למה "בלורות"? ' 2 "השם הטבעי היה 'סיפורים מהגבעה ובאמת בהוצאה לאור שלחו לי את הכריכה עם השם הזה וזה לא עשה לי כלום. הרגש־ תי כאילו שכפלתי את הספר הראשון. בכל זאת אמרתי טוב, אבל לא הייתי שלם עם זה. ואז צהרים אחד נמנמתי לאיטי והתעו־ ררתי כנשוך נחש צועק 'בלורות' וחשבתי על תמונה והכול הסתדר. בלורות ("גולות" בשפת הרחוב) כי זה מיד זורק אותך לתקופה אחרת. של שנות השישים והשבעים וגיליתי גם שאין מקום בארץ שקראו לגולות בלורות, רק באולגה, לכן השם היה הכי טבעי בשביל הספר. היינו משחקים ברחוב והייתה לנו גולה צלפית וחלבית, היה 'מור'. חרוט לי המשפט 'אתה בא מור?' שזה קבוצת בלורות שעומ־ דות בטור ואתה צריך לפגוע בהן, מה שפגעת ויוצא מהטור - שלך. זה פשוט מסמל כל כך את התקופה ההיא". אוליאל מסביר כי הוצאתו של ספר כרוכה בהשקעה ניכרת וכי ישמח אם קוראיו יזמי־ נו את הספר, על מנת שיוכל לשלם להוצאה לאור מבעוד מועד. "היה לחץ פיזי מתון להוציא את הספר השני וזה בא מתוך אהבה", הוא אומר. "אנשים כל כך שמחו ואהבו את

רפי אוליאל. "הדמויות קפצו לי מתוך צילום: אלעד גרשגורן | " הפוסטים

הראשון, כי הוא נגע בנימים הכי דקים שלהם. התקשרו אלי אנשים ששלחתי להם את הספר לארצות הברית ולאירופה. האנשים הללו, שנה, פשוט בכו 40-50 שלא ראו את השכונה לי בטלפון". בין התגובות לסיפוריו, היו לדבריו גם מי שטענו כי 'מה שהיה היה' ואין טעם להתע־ סק בעבר, עניין שאוליאל דוחה מכל וכול: "אני לא רואה את זה ככה בכלל. אני מרגיש שאומרים לי במילים אחרות למחוק תרבות שלמה, כאילו לא היו פה אנשים שבימים של קושי, צנע ועצבות, בימים של אין נתנו, ממה שלא היה להם למי שהיה לו עוד הרבה פחות. הם היו גדולים מהחיים, כי זו לא חוכ־ מה לתת, כשאתה מלא בכל טוב ואני ראיתי אינסוף מקרים כאלה של אצילות ורוחב לב דווקא מאלה שלא היה להם כלום. לכן, אלה שאומרים לי 'עזוב, מה שהיה היה' מכעיסים אותי. אני מרגיש שליחות אמיתית כזו, כאילו האנשים האלה עוברים דרכי ואומרים לי 'רפי, בבקשה אל תשכח אותנו'. לא רוצים שירימו אותנו על נס ויגידו כמה גדולים היינו, אלא רק שיזכרו אותנו וזו לא בקשה כזו גדולה". בין הדמויות הססגוניות המככבות ב'בלורות' גם כאלה שכולם מכירים: "חיים גרעינים ועובדיה מהקולנוע שהגניב אות־ נו, דוד ששי ואהרון מסיקה המציל שהצילו אותנו באמת וגרמו לנו לא לעשות שטויות, בזמן שיכולנו להגיע למקומות לא טובים ועוד רבים אחרים, שהיוו לנו מגדלור שאומר שאנחנו לא חייבים ללכת למקומות הלא טובים האלה בחיים. ככה אני רואה את זה. הם הראו לנו זרקור לאורו הלכנו. מי שרוצה להתכחש לזה הוא אדם לא טוב". "היה לחץ פיזי מתון להוציא את הספר השני וזה בא מתוך אהבה. אנשים כל כך שמחו ואהבו את הראשון, כי הוא נגע בנימים הכי דקים שלהם"

מאוד, אז לפני ששוכרים אותי, בדרך כלל מבקשים עבודות כדי שיאשרו בחו"ל שהן עו־ מדות בסטנדרטים שלהם". מפתיע אותך שבעידן שהכול ממחושב וכמעט כבר לא כותבים ידנית, התחום הזה עדיין קיים? "כלל לא. הכול היום הולך ומתנקז לכיוון המחשב וברגע שאתה נותן לאנשים אפשרות להתנתק ולחזור אחורה לאופן הידני יש בזה משהו מושך, בייחוד שאתה נכנס לנושא הק־ ליגרפיה שיש בו גם המון מדיטציה וזן. הכ־ תיבה היא לא רגילה ומצריכה להיכנס לש־ לווה מסוימת, לעיתים צריך תנאים ומוזיקה ולייצר אווירה". קפלן מעביר בימים אלו סדנאות קליגרפיה באותיות עבריות, אותיות לטיניות ויש גם סדנא בקליגרפיה אקספרסיבית, שם הדגש הוא על הרגש והתחושה שהקו יכול להעביר: "יש לא מעט צעירים שמתעניינים בקליגר־ סדנאות 13 שעשה 13 פיה, היה לי תלמיד בן לרגל בר המצווה, אחת מהן היא קליגרפיה. זה פופולרי מאוד ברשתות. ממכר גם להסתכל על אמן עובד ולראות מה התוצר הסופי. כמו בכל סדנא גם אצלי הרוב נשים, כשמגיעים גברים אני ממש שמח. לאחרונה עשיתי עבו־ דה, סרטון לאופרה הישראלית, לאופרה בשם מאת הנדל. האפקטים של הדיו ביחד alcina עם האור יצרו משהו מדהים, ממש רואים את הרגש דרך זה".

בהתחלה הייתי מזמין להם מחו"ל עד שה־ חלטתי לפתוח חנות אינטרנטית שמתמחה בציוד לקליגרפיה ולטרניג. במשך כמה שנים עשיתי את שני הדברים במקביל עד שבשלב מסוים החלטתי לעזוב את נושא התערוכות והיום הקליגרפיה היא הביזנס שלי. יש את החנות ואני מעביר קורסים בלטרינג. לאח־ רונה, התקשרו מארצות הברית וביקשו סדנה און ליין". היכן הקליגרפיה באה לידי ביטוי ביום יום שלנו? "אני עושה למשל הרבה עבודות בתחום של לייף סטייל וביוטי למותגים כמו קלווין קליין, אסתי לאודר ועוד. בהשקות אני יושב במקום עם מקלות קליגרפיה וכותב את שמות האנשים על המותג, ממתג. אפשר לעשות חריטות קליגרפיה על בשמים, יש המון אפ־ שרויות. קליגרפיה מקושרת למשהו יוקרתי "אני עושה הרבה עבודות בתחום של לייף סטייל וביוטי למותגים כמו קלווין קליין, אסתי לאודר ועוד. בהשקות אני יושב במקום עם מקלות קליגרפיה וכותב את שמות האנשים על המותג"

עטיפת הספר "בלורות"

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 12.5.2023 37