נתניה 13.09.24

תרבות

/ מירית גולן // צילום: אלעד גרשגורן /

התחיל 26 ולא ידע מילה בעברית ‰ רק בגיל 16 הוא עלה לארץ מקווקז בגיל לכתוב בשפת הקודש והשבוע הסרט שכתב וביים "דגים גם טובעים", סיפור מצחיק ועצוב על חייו של מובטל בעיר חדרה, יוצא לאקרנים ברחבי הארץ ‰ ולא רק: גם ההצגה "זהו סוף" שתרגם וביים עולה על הבמה בשבוע הבא בתיאטרון גבעתיים ) מחדרה, שכנגד כל הסיכויים, הסרט שלו 38( ‰ זהו סיפורו המדהים של רוברט יון מוצג בעשרות פסטיבלי סרטים ברחבי העולם ‰ "אני לא אדם שמוותר" הקומדיה האפלה של רוברט / סרט /

זהו שם הסרט של דגים גם טובעים. רוברט יון, במאי ותסריטאי מחדרה, שהושק השבוע, אחרי שנים ארוכות של עבודה. הסרט המוגדר כקומדיה שחורה יצא ביום חמישי לבתי הקולנוע של 'סינמה סיטי', 'הוט סינ־ מה', ו'פלאנט סינמה' ברחבי הארץ. במקביל, תעלה הצגה שתרגם וביים 'זהו 18.9.24־ ב סוף' בתיאטרון גבעתיים בכיכובו של דורון תבורי. לביים ולכתוב סרט ולתרגם הצגה הם דבר מאתגר מאוד, אך מתאגר שבעיים כשמ־ דובר ביון, עולה חדש שלא ידע מילה בעברית . 16 מקווקז כשהיה בן 2002 ועלה לארץ בשנת המובטל המתוסכל ) מככב 38 מאחר ומדובר בסרט עצמאי, יון ( גם בתפקיד הראשי. סיפור העלילה מתמקד ד � , המתגורר בח 30 ברומן, נשוי ומובטל בן רה. בראשית הדרך הספר נכתב בכלל כמחזה בשם 'מפחידנים' אבל אז החליט יון להופכו עבר על המדינה משבר 2008־ לתסריט: " ב כלכלי וזה היה רקע לדברים. רומן בעל הש־ כלה גבוהה ומובטל חמישה חודשים ובלשכת התעסוקה בחדרה מכריחים אותו לעבוד במ־ פעלי נייר, אז בבית הוא משקר לאשתו שהוא מתחיל לעבוד בחברה ולא במפעל וזה כדי לא לעבוד בחברת הביטוח של אביה", הוא מס־ ביר, "במפעל הוא פוגש מבוגר גרוש שמיד נכנס לו לחיים ומשם הכול מתדרדר מאד מהר למחוזות הזויים ולא ברור מי קיים ומי לא. הגיבור נעשה פחות מעניין בסיפור. זה מת־ חיל כמו קומדיה של אדם סנדלר או בן סטילר עם הדמויות חסרות המזל שהם מציגים והופך למשהו אפל לגמריי". הצילומים אגב התקיימו בחלקם בחדרה: "הצילומים ארכו כשש שנים. לשם כך שכ־ רתי דירה בגבעתיים שם צילמנו חמש שנים, צילמנו גם בחדרה, בכנרת, בתל אביב, בחולון 2021־ וגם במוסקבה. סיימנו את הצילומים ב והתחלנו עריכות במקביל, וטסתי לסיים אותן

ברוסיה בסן פטרסבורג בכדי להוזיל עליות". מתרגש אחרי שנים של עמל? "לא. כל כך הרבה חיכיתי לזה שכבר אין לי רגש לזה. לפני שנתיים חתמתי עם חברה בארה"ב על הסכם הפצה לעשר שנים ואני מאמין שזה מה שגרם לחברות בארץ לח־ תום איתי. רוב העצמאים בכלל לא מצליחים לסיים את הסרט בטח שלא להקרין אותו, אז אני יודע שאני צריך להיות סופר גאה אבל התהליכים הבירורקרטים של בדיקות איכות לסרט ותהליכי הפיתוח שלו לפני ההסכמים וההפצה מוציאים את הרוח מהמפרשים". חבלי קליטה נחזור להתחלה: את לימודי התיכון סיים בארץ הולדתו כך שבארץ החל ללמוד עב־ רית באולפן וסבל לא מעט מקשיים במקום זר וחדש, וגם מסטיגמות כלפי העדה שלו: "זה היה לא קל, התרבות אחרת ולא הכרתי את השפה. תמיד ידעתי שאהיה במאי, זו לא היתה גם התחלתי לכתוב 26 החלטה של רגע. בגיל בעברית", סיפר. למרות הידיעה שהוא רוצה לעסוק בבימוי, כשהחליט ללמוד נרשם דווקא ללימודי תיאטרון ולא לקולנוע וגם זה לא קרה מיד: "רציתי ללמוד קולנוע בתל אביב אבל מכיוון שאחי למד בטכניון, ההורים רצו שאלמד שם גם, למרות שלא היה לי שום חשק. עשיתי שם 44־ "הסרט התקבל ל פסטיבלים ברחבי העולם, בקנדה, בארה"ב ביפן ואירופה. פרסים ואחד 27־ מתוכם זכה ב מהם הוא לקומדיה הכי טובה. לאף פסטיבל יהודי או ישראלי אגב, הסרט לא התקבל"

מכינה במשך שנה ובזה הסתיים הפרק הזה. כשרציתי ללמוד קולנוע, הבנתי שמדובר בארבע שנות לימוד וזה יותר מידי בשבילי, אז נרשמתי ללימודי תיאטרון באוניברסיטת וזה לא היה פשוט. ידעתי 18 חיפה. הייתי בן מעט מאד עברית, רק בשנה השניה התחלתי לחבר יותר משפטים. מאחר וזה תיאטרון אתה יושב עם אנשים, חייב לספר סיפורים ולש־ תף לאט לאט קלטתי את השפה. פגשתי גם חבר טוב שם בשם ערן טובול שהראה לי את הארץ, הכיר לי זמרים והתחלתי להבין יותר את הארץ, את השפה ואת התרבות". היצירתיות שלו כבר הובילה אותו 19 בגיל לכתוב את ספרו הראשון. היה זה ספר האימה 'ורוניקה ומה שנשאר ממנה' שכתב בזמן שעבד לפרנסתו במפעלים באזור התעשיה בחדרה: "הסיפור מתרחש בחיפה עם סטוד־ נטים מהטכניון ומספר על נערה נעדרת בת . זה סיפור מורכב ואפל. לקח לי שנים 16 לתרגם לעברית ואני מתעתד להוציא אותו לאור. אני מתעסק לא מעט בצדדים הפחות חיובים של האדם ולכן היצירות שלי לא תמיד קלות לעיכול. למרות שאני אדם עם הומור ושמחת חיים אני מתעסק בחומרים אפלים לא מעט, כי אני מאמין שצריך לעשות את זה. לא לטאטא מתחת לשטיח כי בני האדם מורכבים לא רק מדברים טובים ושמחים וצריך ואפשר להתמודד עם זה". צעדים' 50' בדרך היו עוד ספרים שכתב כמו ותרגומי מחזות, אחד מהם, כאמור הוא המחזה 18.9־ 'זהו סוף', שתרגם וביים וצפויה לעלות ב בתיאטרון גבעתייםי: "זה תרגום של מחזה אוסטרי על עורך ראשי של עיתון שמסתגר בדירה ומחליט לשים קץ לחייו. קראתי ות־ רגמתי את זה כדי להתקבל לתיאטרון בזמנו. רכשתי זכויות יוצרים, והבטחתי למחזאי שאני עוד אעלה את ההצגה. אחרי הקורונה נושא הבדידות התחדד עוד יותר. לפרנסתי אני עובד כמודד נכסים אז לקח קצת זמן לעבוד על ההצגה ולסיים את הסרט, אבל הנה סיימתי

והסרט והמחזה מושקים כמעט במקביל." מי קהל היעד שלך בסרט? ואני חושב שכל 14 "הסרט מוגבל לקהל מגיל אחד חייב לראות אותו, למרות שאני מעלה תכ־ נים לא פשוטים. כי אני מאמין בבידור איכותי אותנטי. בסופו של דבר אני עוסק בבידור. מי שלא יצליח להיכנס לעומק, יוכל אפילו להנות מהחוויה החזותית בסרט או מאספקטים אחרים בו. הכרתי בחור מצ'צ'ניה במפעל אריזה בחדרה שם עבדנו. כשחזרתי לעבוד שם תוך כדי לימו־ דים, שאלתי עליו ואמרו לי שהתאבד. גיליתי שהרבה מהגרים צעירים לא הצליחו להשתלב וזה קושי שגם אני חוויתי. חשוב בעיניי לדבר על הנושאים האלו ולתחושתי במדינה מדברים יותר על דברים לא חשובים מאשר חשובים. אני חושב שצריך להתמודד עם בעיות לא לטא־ שנה שאני כותב 20 טא מתחת לשטיח. אחרי תסריטים, יש לי בטחון מלא שאנשים צריכים לראות את זה".

28

13.9.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה