נתניה 20.01.23

בקבוצת הבלט במרכז הקהילתי "גלי ים" רוקדות יחד ילדות עם ובלי צרכים מיוחדים ‰ לפני חודש הן העלו מופע מרגש במיוחד ‰ את הפרויקט יזמה ד"ר מיכל זיטומר שאומרת: "החלום שלי הוא שלכל ילד שרוצה לרקוד ולהביע את עצמו תהיה מסגרת" הכי מיוחד הריקוד

צילום: יאיר שג יא

נטאלי סילבר

מרגשת במיוחד קבוצת בלט פועלת מזה כשנה במרכז הקהילתי "גלי ים", בנתניה ומשלבת רקדניות בגילאי עם ובלי מוגבלויות. לפני כחודש הן 8 העלו מופע שלא השאיר עין אחת יבשה. מי שעומדת מאחורי המיזם הייחודי, היא ד''ר מיכל זיטומר, מורה לבלט מנתניה, בעלת הכשרה בחינוך מיוחד שנחשפה לקשיים של בעלי מוגבלויות בזמן שלמדה באקדמיה למחול ומוזיקה בירושלים, והחליטה שהגיע הזמן לע ־ שות שינוי. עם רזומה מפואר הכולל דוקטורט בחינוך והתמחות בעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, היא חול ־ מת על היום בו יהיו מרכזי לימוד נוספים דוגמת זה שהחלה בבית הספר למחול ''גלים'' בנתניה, וקוראת לילדות נוספות להצטרף. חיבור למוזיקה ''מה שמבדיל בינן לבין שאר הר ־ קדניות בסטודיו, היא המוגבלות איתה הן מתמודדות'', חושפת זיטו ־ מר. ''בכל יום חמישי מגיעות למ ־ רכז ילדות נרגשות, כשהן נועלות נעלי בלט ומלוות באימהות''. זיטומר מספרת כי אחרי שנה הכו ־ ללת מופע סיום בו התרגשה לגלות כי הקסם עובר גם לקהל, כזו, ריקוד גם לבעלי מוגבלויות", היא אומרת. "אנחנו קבוצה קטנה שה ־ תחילה כי אני באמת מאמינה שכל ילד יכול לרקוד, להביע את עצמו דרך רי ־ קוד, וזה ממש לא משנה אם הוא יכול ללכת או לדבר. הילדים מתחברים לשיעור כמו כל ילד אחר רק בקצב שונה. אנחנו מתחילים בחימום, עו ־ שים פעילויות, תרגילים של עבודה היא רוצה להגדיל את הקבוצה. "אני חושבת שזה לא במודעות עדיין של הקהילה שיש אפשרות

במרחב, מיומנויות מוטוריות וגם כמובן תרגילי בלט, תוך חיבור למוזיקה ולק ־ צב של הקבוצה. זה התפקיד שלי כמורה בקבוצה שכזו. לזהות את אצל כל ילד את היכולת שלו ולעזור לו להתקדם". זיטומר נולדה בארצות הברית ועלתה עם משפחתה לנתניה בגיל שלוש וחצי. לדבריה, היא רוקדת מילדות, ואף הופי ־ עה בקנדה בעיקר בבלט קלאסי, מחול מודרני וג'אז. "כל החיים שלי אני רוק ־ דת, מאז שאני ילדה, בלט קלאסי ומחול מודרני", היא אומרת. "רקדתי חלק גדול מחיי הבוגרים, גם כשעברנו כל המשפ ־ חה לכרמיאל וגם כשגרתי בזמן הלימו ־ דים בקנדה. עכשיו אני שוב גרה בנת ־ ניה ומלמדת ילדים וילדות לרקוד, וגם עשיתי ריקודים לתלמידות שלי שזכו בפרסים ובמקומות גבוהים בתחרויות". את החיבור בין ריקוד לילדים, היא עשתה במסגרת פרויקט פר''ח עם יל ־ דים בעלי צרכים מיוחדים בזמן הלימו ־ דים לתואר הראשון באקדמיה למחול ומוזיקה בירושלים. "ריקוד תמיד היה חלק בלתי נפרד ממני, אבל לא לקחתי את זה לקטע מקצועני. כשהייתי צריכה להחליט לאיפה אני כן לוקחת את זה, החלטתי שילדים זה הכיוון מבחינתי וחיברתי בין שתי האהבות האלה, ילדים וריקוד באמצעות ההוראה". מתי החלטת לחבר בין השניים? "זה התחיל במהלך פרויקט פר''ח בע ־ בודה עם ילדה עם שיתוק מוחין שמאוד רצתה לרקוד ולא יכלה כי היא לא יכו ־ לה ללכת וזה העציב אותה. זה משהו שהדליק אצלי בראש את ההבנה שאני צריכה למצוא מקום גם לילדים כמוה שרוצים לרקוד. הבנתי שזה משהו שח ־ שוב לי לעשות כי בעיני זו זכותו של כל ילד לרקוד, במקרה שלה, פשוט שמתי לנו מוזיקה והתחלנו לרקוד, רק שתינו. היא פשוט התלהבה מזה מאוד ונהנתה, וזה היה הסימן שלי שזה הכיוון הנכון". את המשך לימודיה עשתה זיטומר

כחלק מהרצון שלי לחקור את הנושא, לימדתי את הילדים האלו לרקוד ביחד ודרך הריקוד לימדתי אותם להכיר את היכולות אחד של השני ולבנות קשרים, בין ילדים בעלי צרכים מיוחדים ליל ־ דים ללא, שלא לומדים יחד בבית הספר. שם ראיתי שיש חיבור מטורף. הילדים ממש למדו ולימדו ועזרו לילדים בעלי המוגבלות לזוז ולהביע את עצמם. זה היה מדהים. זה כמובן השפיע עליי, כי הבנתי שחשוב לי ללמד ילדים עם וללא מוגבלויות ולתת להם את החוויה הזו, להנגיש להם אותה''. איך הצלחת לפתוח קבוצה שכזו בי ־ שראל? "מאחר ואני באמת מאמינה שלכל ילד יש כישרון לרקוד ואת היכולות להביע את עצמו באמצעות הגוף והמוזיקה, החלטתי לקחת את התפקיד הזה שלי, כמורה לריקוד. אחרי שאחת האימהות פנתה אלי בתחילת השנה שעברה וביק ־ שה מסגרת שכזו עבור הילדה שלה ואף ביקשה שאתן לה שיעורים פרטיים כי אין מסגרת מוסדרת לזה, הבנתי שזה לא צודק עבור הילדה לרקוד לבד. זה ממש כאב לי שיש אימהות שלא מוצאות מס ־

McGil במונטריאול באוניברסיטת לשם נסעה ללמוד תואר שני בפעילות גופנית מותאמת, ובמסגרת התזה שלה שעסקה בשינוי עמדות של ילדים כלפי ילדים בעלי מוגבלויות, הקימה לרא ־ שונה קבוצה של רקדנים ורקדניות עם ובלי מוגבלות פיזית ואף זכתה בפר ־ סים על עבודות כוראוגרפיה שהוצגו גם בישראל ובניו יורק. "עשיתי רי ־ קוד שנקרא 'אני וכיסא הגלגלים של סבתא שלי' איתו הופעתי גם בקנדה, ניו יורק וישראל וגם זכיתי בפרס רא ־ שון על עבודת כוריאוגרפיה שעשיתי לזכר סבא שלי, בתחרות בקנדה. בנוסף "התחלנו ד"ר זיטומר: משהו חדש שאין, וזה לא קל, במיוחד להביא עוד ילדות לקבוצה, גם ילדות ללא מוגבלות שירצו לרקוד בקבוצה הזו. שירקדו יחד. ממש חוג בלט רגיל"

28

20.1.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה