נתניה 27.09.24

תרבות

/ מירית גולן /

/ספר /

"הספר משקף הרבה טוב אבל הוא לא מתעלם מהקושי והוא תורם לתחושה שאנחנו לא לבד ויש עוד המון אנשים שמרגישים כמונו"

הילה מותנה. "איך | " אני רואה את הטוב צילום: ניר וידלץ

י � מותנה מחדרה, אשת מ נגה הי ההל 260 באוקטובר 7 לואימניק ששירת מאז ה־ ימים, השיקה לאחרונה את ספר ההעצמה לילדים 'אמא עד מתי?' שמספק כלים להי תמודד עם התחושות שעולות גם בילדים וגם בהורים, בשל המצב המלחמתי. ) כתבה 3,8,10( כאמא לשלושה ילדים ) את הספר מנקודת מבטה 38( הילה מותנה של בתה יהלי שהיתה בת שבע בראשית המלחמה והתמודדה כמו ילדי מילואמניקים רבים ובכלל, עם תחושות של אי ודאות, פחד, כעס, געגוע ופרידה ממושכת מאבא. השאלות והתשובות "אני נשואה ללירון, מדריכת הורים, יועי צת זוגית ומשתמשת בעבודתי בכל מיני , ומיינדפולנס. nlp , cbt כלים טיפולים כמו בשנה האחרונה הפכתי לאשת מילואימניק ככה שיצא שכמעט ולא התראינו השנה. הוא היה בצפון וגם בעזה ובעיקר לא היה בבית. שבוע אחרי פרוץ המלחמה החלטתי לעצור ולהתבונן על השבוע הסוער שעבי רנו כדי להחזיר לעצמי תחושה של שליטה על מה שקורה. הילדים לא היו בבית הספר, אני הייתי בלי עבודה, לא דיברתי עם בעלי שבוע. הבת שלי יהלי כל הזמן שאלה 'אמא מתי זה נגמר, מתי אבא חוזר?' היה כאוס ואני הייתי מתוסכלת כי לא הייתה לי תשובה. השאלה הזו היתה מאוד נוכחת בבית ומנגד לקושי של השבוע הראשון, הוא היה גם גדוש בעשייה". לדבריה במקביל לטלטלה שעברה בשבת השחורה, העוגן שניתן למשפחות המיי לואים נכנס לתמונה: הגיעו מתנדבים לסייע למשפחות וגופים שונים נרתי מו לחבק את המשפחות, בתוכם 'מתנדבי חדרה' ועיריית חדרה. נפתחה גם קהילת נשות מילואימניקים בעיר ו'פנאי העיר', ארגן עבורן מפגשים, פינוקים ופעילויות: "הרגשנו שרואים אותנו, שאנחנו לא לבד, זה מאד חיזק. במקביל, נכנסתי לקבוצת ווטסאפ של מפונים, ביחד עם מתווך של

עם כאב, געגוע, פחד ובדידות. שיקפתי מה אני עוברת בשפה פשוטה לרבות מה עובר על הזוגיות, מתוך המקום שלי כמטפלת זוגית", הסבירה. המלחמה הוציאה את פרץ היצירתיות הזה ממך? "לא. אני תמיד כתבתי. מאז שאני זוי כרת את עצמי וכבר בגיל עשר כתבתי שירים. הכתיבה אצלי היא מקום מרפא, כלי תרפויטי להתמודד עם הרגשות שלי, עם החיים שלי. אני ילדה להורים גרושים ועברתי הרבה מערכות יחסים מורכבות במשפחה שלי והכתיבה תמיד עזרה לי להי תמודד, הוציאה ממני החוצה את מה שעבר עליי. בשונה מאז, עכשיו יש לי גם כלים מקצועיים, עוד משהו להוציא החוצה ולתת לעולם. זו כתיבה עם נתינה ותרומה לאי חרים. זה שדרג את מהות הריפוי לא רק נושא משפחות המילואימניקים מעסיק אותה לא מעט ובנוסף לספרים שכתי בה, בנתה גם תוכנית עיבוד לילדי המיי לואימניקים שהיא מקווה שמשרד החינוך יאמץ לחיקו: "חשוב לי להעלות את המוי דעות במשרד החינוך להכרה בילדי המיי לואימינקים. משרד החינוך חייב להבין שיש ילדים שבתוך הילקוט שלהם השנה יש גם חרדות, פחדים ורגרסיה. ילדים קטי נים, וגם כאלה שלפני גיוס, זקוקים לקבל שיחות מהמורים והגננות. אלו ילדים שלא ראו את אביהם כמעט שנה וחייב להיות חיבור בין העורף למערכת החינוך", היא אומרת. "אני הרמתי את הכפפה בזה שאני רוצה לצעוק את זה. התוכנית שבניתי היא בעקבות הספר, בו כל פרק הוא כלי, כשאני אנחה את המורים איך מתחברים לעוצמות כי זה ספר העצמה לילדים אבל גם למבוי גרים. הרבה הורים לא יודעים איך לדבר עם ילדיהם על הנושא הזה ומטרתו לעודד שיח רגשי עם הילדים. זה מעין כלי תיווך. זה שהוא מדבר בשפה ילדית, הופך את זה נגיש יותר לילדים וכל אחד נפתח לספר על החוויה שלו". את התוכנית שלה ומערכי השיעורים בנושא היא מנסה כעת לקדם בשיחות עם אנשי חינוך ומנהלי בתי ספר מתוך תקווה שיכירו בחשיבות הנושא. את הספרים ניתן להשיג באתר שלה והחל מהחודש www . newview . co . il הבא גם ברשת הספרים 'סיפור חוזר'. ¿ עבורי, עבור כל מי שיקרא". חרדות ופחדים

260 היא אשת מילואימניק ששירת מאז השבת השחורה יום בצפון ובעזה, אמא לשלושה וגם מדריכת הורים ויועצת ) מחדרה השיקה לאחרונה 38( זוגית ‰ נגה הילה מותנה את הספר 'אמא עד מתי?' המסופר מנקודת מבטה של ילדתה בת השבע, שהתמודדה מפרוץ המלחמה עם פחד, כעס, אי ודאות ופרידה ממושכת מאבא כשהילדים שואלים 'אמא, עד מתי?'

"עוגן וחוסן" את החוויות מהשבוע הגדוש הזה החליטה להפוך לספר שיספר את הסיפור מנקודת מבט ילדית ויספק העצמה לקוראים: "סיי

מספר על ההתמודדות שלנו בשבוע הראי שון מאז שאבא יצא למילואים, איך התי מודדנו עם הפחד, הגעגוע וחוסר הוודאות והשליטה. בספר כתבתי איך מתמודדים עם הרגשות האלה, מה אני עושה כשאני מפחי דת, איך אני מתחברת לכוחות שלי, איך אני רואה את הטוב, הספר משקף הרבה טוב אבל הוא לא מתעלם מהקושי והוא תורם לתחוי שה שאנחנו לא לבד ויש עוד המון אנשים שמרגישים כמונו". ימי המלחמה הביאו אותה לכתוב באינטנסיביות וחוץ מספר הילדים, באפי ריל האחרון ראה אור ספר השירים שכתבה לנשות המילואימניקים 'מחזיקה את הרוח' (שני הספרים אגב בהוצאה עצמית): "כל ערב כתבתי שיר אחר על ההתמודדות שלי

דירה סמוכה לנו שהיתה ריקה, הצלחנו להביא לכאן שתי משפחות שהי פכו למשפחה שלנו וכל השכונה התגייסה לסייע להן. כל זה קרה בשבוע הראשון ואחריו אמרתי ־ אני עושה פאוזה בכדי להבין מה קרה כאן".

פור אפשר לספר בכל מיני דרכים והדרך שנבחר לספר תלווה אותנו להמשך. רציתי לתת לילדיי ולילדי ישי ראל עוגן, שיפתח את החוסן שלהם. נכון, עברנו תקופה מטלטלת אבל יחד עם זה עשינו המון טוב בשבוע הזה. תחושת השייכות בו היתה כל כך חזקה והרגשתי שהילדים קיבלו הרבה מאד. הספר

צילום: פרטי | הספר

36

27.9.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה