נתניה 28.01.22

יצירות במקום החדש

אודי יפרח ב-"סופרמרקט art לאמנות – ". "זה to get בית, מרגישים בו דברים"

| של יפרח צילומים:

אלעד גרובר

כמה מהם באמת השאירו מורשת? אני רוצה להיות אחד שמשאיר אחריו מו ־ רשת. ערך". איך היחסים עם ארצי אחיך כיום? "שמתי את העבר מאחורי. כשאני הולך לישון בלילה, אני לא חושב מה היה באותו היום אלא מדמיין את המחר. בחרתי לעשות אמנות ולעזור לאומנים, אני יודע לעשות יש מאין ולכל מקום להעניק את מה שהוא צריך, בהתאם לתקציבו". הרגשתי משהו לפני שהתמקם בחדרה, אחז בגלריה בזכרון יעקב, ובתל אביב היה הבעלים של "המעליה", גלריה בר תיאטרון. במקור הוא בכלל ירושלמי, ואת העין האמנותית והכישרון הוא מייחס לעוב ־ דה ש'"גדל" במוזיאון ישראל. אביו עבד כאיש ביטחון במוזיאון ויפרח הצעיר בילה שם שעות רבות. איך הגעת לחדרה? "הייתה לי גלריה בזכרון יעקב וחבר הביא אותי לראות כאן את המקום. זה היה קופת חולים ובזמן הקורונה עשו שם בית כנסת. נכנסתי והרגשתי משהו. לא ידעתי בדיוק מה, אבל משם הלכ ־ תי לבעלת הנכס. ואז ישבתי עם עצמי ואמרתי, 'מה עשיתי'. ואז חשבתי שאין מקריות בעולם. המיקום הוא רחוב הע ־ 16 , צמאות זו כנראה העצמאות שלי זה כתובת הנכס, בעיניי זה גיל שאתה חושב שאתה יכול לעשות הכול וככה לקחתי את הפרויקט הענק הזה". איך התגובות עד כה? "יש כאלה שקשה להם לאכול את זה ואני שמח על כך. כי זה תהליך לה ־ בין שיש חן בכל דבר, בפשטות. יש שאוהבים את זה שלא יודעים היכן האומנות נגמרת ומתי מתחיל העיצוב, הרבה פריטים מוצאים כאן אנשים ולא להפך. אוהבים את הרעיון של לקנות מקהילה. מה אכפת לי מדולצ'ה וגבאנה. אכפת לי מדני הנגר שגר כאן ומפר ־ נס משפחה. כשאתה קונה מהקהילה, זה חוזר אליך. זה בסדר להרוויח הרבה מאד כסף, רק שנבין שהערך הוא לא בכמות הכסף, אלא אם אנחנו חיים בשלום עם מי שאנחנו. אנחנו יכולים לבנות וילה מפוארת, להקיף עצמנו גדרות ושפע, אבל אם מישהו בצד רעב, משהו לא בסדר בתמונה הזו". יפרח שוקד בימים אלה, על הפיכת הקומה השנייה של המתחם לבית קפה." זה יהיה בית קפה של פעם, לא רשתות כמו שיש היום", הוא מסביר. "פשטות של פעם, כל אחד יכין קפה לעצמו, יר ־ גיש שייכות. עד פסח אני מקווה לפתוח אותו והיעד הבא שלי יהיה לפתוח סניף בירושלים. אני רוצה לחזור הביתה". ¿

"הרבה פריטים מוצאים

כאן אנשים ולא להפך. אוהבים את הרעיון של לקנות מקהילה. מה אכפת לי מדולצ'ה וגבאנה. אכפת לי מדני הנגר שגר כאן ומפרנס משפחה. כשאתה קונה מהקהילה, זה חוזר אליך"

צמתי שאתה מרגיש משהו, אבל לא לגמרי מבין מה זה היה, ככה שאתה הולך לקרוא לעוד מישהו שיסביר לך מה בדיוק קרה הרגע. ככה בדיוק אני רוצה שירגישו כאן. המקום הזה צריך להדהד ואני מאמין שלכל חומר בטבע יש חשיבות ולכל אמן יש ערך כל עוד מאחוריהם יש מסר להעביר. המסר שלי הוא חיבור בין קהילתיות, טבע ואמנות שנובעת מתוך קיימות. המילה יצירה, נובעת מהשורש יצר, יצרים ואני אדם יצרי. בעיני כל אמן חייב להיות יצרי, זה תנאי קבלה לתחום הזה". מה החזון שלך? "שתהיה אמנות בכל בית ובכל מקום. שנבין שמה שעושה לנו טוב זה הערך שלנו אחד כלפי השני ולא לפי כמה כסף זה מרוויח. אני בעד לקנות מה ־ קהילה כדי לחזק אחד את השני, ללכת למלון קטן של השכן, או לפרגן לש ־ כנה שאופה בבית ולרכוש ממנה עוגה, לרכוש תמונה מאמן, זה ערכים של נתינה. אי אפשר להקים מקום כזה בלי אידיאולוגיה. זה בית, מרגישים בו דב ־ רים". יפרח מספר כי בעקבות הדברים שעבר התחדדה ההבנה מה חשוב ומה לא. "יש המון מלל על מצבות של נפטרים, אבל

מההתחלה אבל אחרת. יש משפט במ ־ קורות שאומר 'מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה'. האמ ־ נות בשבילי היא אהבה, היא חיים ואי אפשר לכבות אותה. ברגע שהכישרון קיים בך, דבר לא יעצור אותך. הבנתי שכדי להיות אמן לא צריך תקציבים של מיליונים, נאלצתי להסתדר עם מה שיש וראיתי שהאומנות שלי לא נפגעה, אולי אף השתפרה. כי פתאום התחל ־ תי לנצל כל מה שיש בעולם לצרכים האומנותיים שלי. הבנתי שכל כיסא עם רגל שבורה או בגד עם חורים הוא אומ ־ נות בפני עצמה, אם רק יוצקים לתוכם תוכן ומסר. הבנתי גם שזה הדבר הנכון עבורי. מאדם שרוצה לשנות את העולם הפכתי לאחד שרוצה להשאיר את העו ־ לם כמו שהוא: טבעי ופראי ולהשתלב איתו בהרמוניה. מצאתי יופי בכל קו ־ מקום חלוד ובכל שולחן שאמור למצוא עצמו במזבלה הקרובה והפכתי אותם ליצירה בעלת ערך אומנותי וכספי". בית האומנים החדש של יפרח מכיל פריטים רבים שכולם עומדים זה לצד זה, במעין בלגן כובש. מבוך של יופי ורהב לצד צניעות ופשטות מהודרת. מה רצית שירגישו כאן? "לפעמים קורה לך משהו כל כך עו ־

31

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 28.1.2022