נתניה 29.10.21

המרוץ לצמרת של בועז גדיש עמק חפר

"קורצקי מיקם אותי קצת יותר למעלה ואני שמח שהצלחתי להחזיר לו בשערים, בישולים וניצחונות. מהרגע הראשון שהוא הגיע היה לנו חיבור טוב. הוא מאוד תרם למשחק שלי"

לפני תשע שנים בועז גדיש החל להתעוור ‰ שנתיים לא יצא מהבית ‰ ואז החל לרכוב על אופניים. ולרוץ. ולשחות ‰ ולאחרונה זכה במקום הראשון בשני טריאתלונים ‰ "זו הייתה הרגשה מדהימה שהצלחתי לעשות את זה", הוא אומר

לא ידעתי מה זה לרוץ איתי, כי אני לא חוויתי את זה. עד שב-'שווים בספורט' מצאו מישהו שירוץ איתי. ככל שרצתי יותר, הביטחון האישי שלי גבר. והיום אני יכול לרוץ עם כל אחד, אני מכשיר אותו תוך שתי דקות". מלבד ריצה ורכיבה על אופניים, גדיש היה צריך לשחות בתחרות הטריאתלון. הוא מספר כי מעולם לא הצליח ללמוד לשחות לפני שהתעוור - אלא רק אחרי. "ניסיתי כמה פעמים ללמוד לשחות וזה לא נקלט", הוא אומר, "כש-'שווים בספורט' סיפרו לי שהם עושים שיעורי שחייה, אמרתי להם שאני רוצה להצטרף. אבל אמרתי שעברתי שישה מורים, ואף אחד לא הצליח ללמד אותי לשחות. בסוף הצלחתי ללמוד איתם ועם המדריך לשחייה העילוי גרשון שפע". איך הייתה ההרגשה לזכות במקום הראשון פע ־ מיים בטריאתלון? "אני עדיין שחיין לא מי יודע מה. התחלתי לש ־ חות חתירה רק לפני חצי שנה. זה היה מאוד מפתיע עבורי. ההרגשה של ההצלחה מבחינתי לא הייתה על הפודיום, היא הייתה שפשוט הצלחתי בתחרות. הייתי בטוח שיפסלו אותי. שאני אצטרך סירת הצלה. הכול היה לי חדש, וזו הייתה הרגשה מדהימה שהצלחתי לעשות את זה. חשוב לי להודות לשלו ־ שה אנשים. לגליה מ-'שווים בספורט' שמצאה לי את הרץ הראשון, לשחר אלוש ולגרשון שפע". מה הלאה? "איש הברזל בינואר. זו הפסגה הבאה שלי". "אני עדיין שחיין לא מי יודע מה. התחלתי לשחות חתירה רק לפני חצי שנה. זה היה מאוד מפתיע עבורי. ההרגשה של ההצלחה מבחינתי לא הייתה על הפודיום, היא הייתה שפשוט הצלחתי בתחרות"

בועז גדיש מבת חפר קטף לאחרונה פעמיים את המקום הראשון בטריאתלונים פאראלימפים - טריאתלון אשדוד וטריאתלון קיסריה. גדיש מתמודד עם עיוורון כבר תשע שנים, לאחר שנ ־ פצע בתאונת ספורט, אז החלה התדרדרות איטית בראייתו עד לעיוורון מוחלט בשתי עיניו. "התעוורתי כתוצאה מתאונת ספורט שעברתי שמתחרה בצוותא 45 ", מספר גדיש בן ה- 36 בגיל עם השותף, שחר אלוש, "איבדתי את הראייה בעין אחת, ועברו עוד שלוש שנים אחרי שאיבדתי את הראייה בעין השנייה, אחרי סדרה של ניתוחים שניסו להציל את העין. עבדתי עד הרגע האחרון כאיש מחשבים, עד שזה היה בלתי אפשרי". איך הייתה ההרגשה? "זה משבית. אני לא יכול להסתובב מחוץ לבית מבלי שיתנו לי יד. ניסיתי לרכוב על אופניים די בהתחלה, ונכנסתי במשאית חונה. זה לא מצב אידיאלי. אז פשוט לא יצאתי מהבית כמעט שנ ־ תיים. גם המצב הנפשי שלי לא היה מי יודע מה. הייתי צריך להתמודד עם זה. פתאום אני לא עובד, לא עושה כלום. אני כבר לא מה שהייתי, אני אדם אחר". גדיש מספר כי למרות שרכב על אופניים לפני שהתעוור, הספורט החל לתפוס מקום מאוד מרכזי בחייו אחרי התאונה. מה שהוביל לכך הוא המפגש שלו עם "שווים בספורט", תכנית הפועלת במועצה האזורית עמק חפר ומבקשת לשלב אנשים עם מוג ־ בלויות בענפי ספורט שונים. "פגשתי בחור שהכרתי שהתנדב ב-'כן ולא הש ־ רון', שזה קבוצת רוכבי אופניים שהבסיס שלה בגן יאשיה", הוא מספר, "והמהות שלהם זה אנשים שרואים שרוכבים עם לקויי ראייה. מאחר שרכבתי לפני, הוא חשב שזה מאוד יכול להתאים לי. הגע ־ תי לרכיבה אחת, התאהבתי בקבוצה, ועד היום אני בקבוצה הזאת. "רציתי גם להתחיל לרוץ, שמעתי על כל מיני חבר'ה שרצים. והייתה לי בעיה מאוד קשה כי אף אחד לא רצה לרוץ איתי, אנשים פחדו. אני בעצמי

מקסים פלקושצ'נקו. "אני עוד צעיר ועדיין לא | " איחרתי את הרכבת צילום: ראובן שוורץ

ואני שמח שהצלחתי להחזיר לו בשערים, בישולים וניצחונות. מהרגע הראשון שהוא הגיע היה לנו חיבור טוב. הוא מאוד תרם למשחק שלי וגם באנרגיות בכלל לקבוצה. אני שמח שאנחנו מצליחים לה ־ צליח איתו". מה שונה בחדרה משאר הקבוצות ששיחקת בהן? "זה מקום מיוחד ומשפחתי. האנשים שעובדים במועדון הם לאורך שנים יחד. האווירה והאנרגיות זה משהו מיוחד שקשה להבין מבחוץ. למשל אחרי הפסד אנשים במועדון באים ומחבקים אותך ומעלים את הביטחון בחזרה. כיף לי פה מאוד". חדרה לא ממש נספרת זה בטח מוריד לחץ. "זה יותר במובן של קבוצה גדולה או קטנה. אנחנו כשחקנים מבואסים בכל משחק כשאנחנו מפסידים, ואם יש רצף כזה גם יש לחץ. בתור שחקנים כל הק ־ ריירה שלנו בנויה מלחץ. אולי פה אין לחץ כמו בקבוצות הגדולות אבל אנחנו כן תחרותיים ורוצים לנצח תמיד".

שחקן הרכב ושחקן מוביל בכל קבו ־ צה שאהיה בה. רק להיות בסגל ולקחת אליפות אני לא חושב שזה משהו שהייתי רוצה או מחשיב שאני חלק ממנו". אתה מסכים שחדרה יכולה להגיע רחוק? "בעזרת השם. אנחנו לא מכוונים למ ־ טרות ארוכות טווח. אנחנו מועדון צנוע שבא בכל משחק לתת את הלב והנש ־ מה שלו. אנחנו באים לעשות את הטוב ביותר ולקחת כמה שיותר נקודות. כרגע אנחנו צוברים כמות נקודות יפה ואני מקווה שנמשיך כך". גם שלא שיחקת הקבוצה הצליחה. "כשהגעתי לחדרה ראיתי את הסגל שרובו נשאר. ראיתי שיש סגל טוב לב ־ נות עליו וזה היה השיקול הגדול שלי כשהחלטתי להישאר. אני שמח שגם בל ־ עדיי הצלחנו לצבור נקודות ועוד יותר אשמח כשאחזור במלוא הכוח, שנמשיך את צבירת הנקודות ונסיים כמה שיותר גבוה". קורצקי שדרג את הקבוצה. "קורצקי מיקם אותי קצת יותר למעלה

צילום: נמרוד הנגבי

בועז גדיש עם השותף שחר אלוש. "ככל שרצתי יותר, הביטחון האישי שלי גבר"

35

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 29.10.2021