נתניה 3.2.23

נפטר זאבשער, נהג האמבולנסהמיתולוגי של חדרה, מאי ספיקת לב ‰ כשבתו, שמריתקרן, ליוותה 2011 בשנת אותו לטיפוליםהיאהחליטה ללמוד סיעוד ‰ לאחרונההפכה לבוגרתקורסמיוחדשעוסק במחלתו של אביה ‰ "אני מקדישהאת זה לאבא. נפלתי, בכיתי, נשברתי, קמתי, והמשכתי בדרכו", היאאומרת סגירתהמעגלשלשמריתקרן בתו של נהג האמבולנס האגדי הולכת בעקבותיו

מירית גולן

מ � השתנו חייה של ש 2011 בשנת רית קרן. אביה האהוב, זאב שער, נהג האמבולנס המיתולוגי של מד"א חדרה, שכל תושב הכיר, הלך לעולמו בעקבות אי ספיקת לב. שמרית, שליוותה את אביה בטיפולים השונים החליטה, בעק מ בות מחלתו, ללמוד סיעוד ולהפוך לאחות. לאחרונה השלימה צעד משמעותי במסע המרגש שעשתה, כשהפכה לבוגרת קורס שעוסק במחלתו של אביה ז"ל. שפה משותפת עם סיום הקורס שארך כשנה, הסבירה כי את תעודת הסיום היא מקדישה לאביה. "אני מקדישה אותה לאבא שלי זאב שער האגדי, שהכירו כל תושבי חדרה והסביבה, שנתן את עצמו לכל אדם הזקוק לו", כתבה. "הבטח מ תי לך ביום שהספדתי אותך, שאמשיך את דרכך, וכמה התרגשת שסיפרתי לך שאני הולכת ללמוד סיעוד, שאהיה אחות ושתהיה לנו שפה משותפת. מצאתי את ייעודי בזכו מ תך. בפנטזיות שלי, אני חולמת שאתה מגיע למחלקה, רואה אותי במדים ומתגאה 'זאת הבת שלי!' לרגע אני לא מפסיקה ללמוד. לא נחתי עד שחקרתי עד הסוף את המחלה שלקחה לי אותך - אי ספיקת לב. עברתי שנה מטלטלת עם הרצאות וסיפורים שהצי מ פו זיכרונות אחרונים לצידך. נפלתי, בכי מ תי, נשברתי ושוב קמתי רק כי הבטחתי לך ולעצמי, שאמשיך את דרכך". שמרית קרן מתגוררת בחדרה, נשואה ואם לשלושה. היא מעידה כי גדלה לתוך מק מ צועות של שליחות כשגם אמה, מירי שער, היא עובדת סוציאלית ומנהלת הוסטלים לדרי רחוב. אחיותיה כולן עוסקות במקצו מ עות הרווחה. כשהייתה אחרי צבא ועל סף לימודי תק מ שורת, חלה אביה ומסלול חייה השתנה מקצה לקצה: "באשפוזים המרובים שלו נח מ שפתי לצעירים שלוקחים לו לחץ דם, מבצ מ עים בדיקות שונות והתחלתי לשאול אותם ובדיוק 23 שאלות", היא מספרת. "הייתי בת חזרתי מטיול גדול בהודו והייתי מבולבלת. ידעתי שאני צריכה ללמוד ולא ידעתי מה. אבא שלי היה נהג אמבולנס טיפול נמרץ לקה בליבו. כילדות, גדלנו 1995 ובשנת לעולם הזה שאבא בא לאסוף אותנו עם אמ מ בולנס, ועם נוכחות של תרופות ותחבושות. השנים האחרונות הוא תפקד כחובש 15 ב ר � הוא נפטר. א 2011 של חוף אולגה ובשנת שלי". 25 בעה ימים לפני יומולדת התהליכים הרפואיים הרבים שעבר אביה, יצרו אצלה זיקה חזקה לעולם הבריאות. "אבא עבר גם השתלת לב מלאכותית, זה היה לב חיצוני והוא הסתובב עם מזוודה", היא מספרת. "אנחנו ארבע אחיות ועטפנו אותו מכל כיוון. בשלב מסוים הוא גם קיבל תרומת לב מטורפת ממשפחה בדואית, שעד היום אנחנו בקשר איתה. היה מסע מאוד גדול בניסיון להצילו, במערכת הבריאות ניסו הכול עבורו ואנחנו הרגשנו על זמן שאול, כל חתונה של אחת מאיתנו תהינו אם

צילום: אלבום פרטי | "' שמרית קרן. "אבא התרגש ואמר: 'ידעתי שאת תהיי זו שתיכנסי לתחום

הוא יספיק. איתי היה ברור שלא כי הייתי הכי קטנה. החשיפה שלי לכל מה שעשו עבורו הצוותים הרפואיים הביאה אותי למ מ צוא את הייעוד שלי. אני מרגישה שאני במ מ קום הנכון, אוהבת את מה שאני עושה ואת מה שנהיה ממני בזכות אבא שלי. מרגישה שהוא סלל לי את הדרך ומודה לבית החולים הלל יפה על האמונה בי וביכולותיי להגשים את עצמי בבית החולים ולהמשיך את דרכו של אבי היקר". תחזרי אל הרגע שבו החלטת להיות אחות. "ישנתי איתו בבלינסון ובבוקר יצאתי לסידורים שלי. ככה חייתי אז. נחשפתי למדריכים קליניים שמסבירים, שאלתי את הסטודנטים שאלות, חקרתי ושאלתי וכל יום הכרתי יותר את העבודה והשגרה שלהם, עד שהבנתי שמה שחיפשתי נמצא בעצם מתחת לאף שלי. סיפרתי לאבא והוא נורא התרגש. הוא אמר: 'ידעתי שאת תהיי זו שתיכנסי לתחום'. נרשמתי ללימודים במכללת עמק יזרעאל. במהלך ההכנות ללימודים גרתי בתל עדשים, זו הייתה הפעם הראשונה שע מ זבתי אותו. כמה חודשים לפני תחילת הלי מ מודים, הוא נפטר". המקום שלי בתום ארבע שנות לימוד ולפני שעברה את המבחן הממשלתי, החליטה לנסות את מזלה בהלל יפה. "התקבלתי עוד לפני שקיבל מ תי רישיון ואני זוכרת שמי שראיינה אותי אמרה לי שיש טרנד עכשיו שכולן רוצות לעסוק בנושא הילודה ובטח גם אני. השבתי לה שממש לא ושאני רוצה לעבוד עם האוכ מ לוסייה המבוגרת, כמו שאבי היה במחלתו. התחלתי במחלקה פנימית, היה לי מאוד קשה בהתחלה להיפגש עם סיפורים דומים

לשלו או כשאנשים עצרו אותי במחלקה ואמרו שאני מאוד דומה לו". קרן עשתה חיל במחלקה. היא לימדה סטודנטים ואף יצאה לקורס טיפול נמרץ ברמב"ם ולאחר מכן לקורס אי ספיקת לב, אותו סיימה לאחרונה. "למדנו על קר מ דיולוגיה והחייאות בקורס טיפול נמרץ ושמעתי על סיפורים ומקרים שעברתי עם אבא שלי כחולה", היא מספרת. "פגשתי גם צוותים ואחיות שטיפלו באבא שלי וריגש אותי להיות הפעם בצד של הצוות. הקו מ רס חידד לי יותר את ההבנה שאני נמצאת בדיוק במקום שלי". "זו הייתה שנה קשה מאוד", היא מספרת. "למדתי מה עבר על אבי במחלתו, בכיתי המון, הרבה פעמים לא הצלחתי, היו לנו התנסויות במחלקות, ראיתי את המשפחות השבורות שנאחזות בכל זיק של תקווה כמו שהיינו אנחנו. זה היה לא פשוט עבורי וח מ שבתי שאני קצת מזוכיסטית, אבל החלטתי שאני מסיימת. סיימתי את הקורס ואת הת מ עודה קיבלתי לפני שבועיים. זו הייתה הת מ רגשות גדולה ומעין סגירת מעגל עם אבא". היחס האלים של חלק מהמטופלים לצוות לא פוגע במוטיבציה? "המצב לא קל. מערכת הבריאות בקריסה ואנחנו מרגישים את זה, במיוחד במחלקה הפנימית. אבל התנהגויות כאלו לא מכ מ בות אותי, כי אם אני כבר כאן, אעשה הכי טוב שאני יכולה. אתמול ניגש אליי בן של מטופל ואמר לי, 'את כל כך סבלנית ומשרה רוגע'. במחלקה לפעמים יש המולה, צרחות ובלגן, אבל אני מוצאת נקודה שקטה להס מ ביר למשפחות ברוגע ולהיות איתן, בשביל זה אני במקצוע. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהעיקר זה שהמשפחות יישארו רגועות. כשאני הייתי המשפחה, הצוות עטף אותי כל כך".

צילום: אלבום פרטי

עם אביה, זאב שער ז"ל

"החשיפה שלי לכל מה שעשו עבורו הצוותים הרפואיים הביאה אותי למצוא את הייעוד שלי. אני מרגישה שאני במקום הנכון, אוהבת את מה שאני עושה ואת מה שנהיה ממני בזכות אבא שלי"

22

3.2.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה