נתניה 5.04.24

מצריף קטנטן לאימפריה פריקסה, לימון כבוש, ומה שביניהם: ‰ ההחלטה לפתוח מקום כדי "שלאבא יהיה עיסוק" ("שיהיה הרבה ומכל המתכון המוקפד, העיקרון המוביל (במחנה יהודה בירושלים ובקינג והפריסה הארצית הלב") בריאיון מזיל ריר, מספר חיים ‰ ג'ורג' בתל אביב ועוד) רופא מנתניה, הבעלים של 'הפריקסה של חיימיקו' בהוד השרון איך הכל התחיל, למה הסלבס כל כך אוהבים את המקום ומדוע דווקא מתחילת המלחמה המונים צובאים ("פריקסה הוא סוג של נחמה") על הדוכנים

אשר אטדגי // צילום: יאיר שגיא

לא "איזה מודל עסקי? באתי עם שום תוכניות, בסך הכול רצי־ תי שאבא שלי לא יעבוד קשה ויהיו לו כמה שעות להתעסק במשהו. היום זה הפך לסוג של אימפריה, אבל מי חשב על זה אז כשפתחתי את הבוטקה הקטן הזה בהוד השרון ללא חנייה ובמקום שומם מאדם?". דבר לא הכין את חיים רופא מנתניה והבעלים של "הפריקסה של חיימיקו" להצלחה האדירה לה הוא זוכה היום. גם אז, בשנה הראשונה לפתיחה הוא לא העלה בדעתו שהוא עתיד לחלוש על חצי מדינה, עם קהל מעריצים אדוק, ביניהם מיטב ידועני ארצנו. לא הקורונה ולא המלחמה עצרו את ההצלחה. להיפך, הג־ בירו אותה: "בפעם הראשונה שהתחלנו להתרחב הגיעה הקורונה", נזכר רופא ) תושב נתניה, "כשפחתנו את הסניף 48( במחנה יהודה בירושלים ובקינג ג'ורג' בתל אביב, פרצה המלחמה. באופן לא מוסבר זה הביא להצלחה חסרת תקדים. אז ירד לי האסימון: אנשים רואים באוכל שלנו סוג של נחמה". "בשביל אבא" העובדות מדברות בעד עצמן: בוטקה שנה 12 קטן שהפך בימים אלו, אחרי בדיוק, לאימפריה קולינרית של אוכל רחוב, שמנפיקה אלפי מנות ביום. רק לפני כשבועיים מנת הדגל של הפריק־ סה הגיעה לגמר תחרות אוכל הרחוב של ישראל, וזכתה כבר לשם "הפריקסה של המדינה", וזו אותה מנה שנמכרת בסני־ פים משגשגים בתל אביב, פתח תקווה ומחנה יהודה בירושלים ובעוד חמישה סניפים ברחבי הארץ, כאשר בחודש הק־ רוב אמור להיפתח סניף נוסף ("במקום מפתיע לגמרי"). אז איך הכול התחיל? "הכי במקרה, והכי לא מתוכנן", מסביר חיים בריאיון שתזילו ממנו ריר. "אבא , עבד כל החיים שלו 74 שלי, היום כבר בן בהובלות. זו עבודה קשה וסיזיפית, גם אני הייתי בתחום, והקמתי חברת הוב־ לות עם חמש משאיות, והחיים התנהלו הכי טוב. לא יכולתי לראות את אבא שלי עובד כל כך קשה, אמרתי לו 'אבא תעזוב את העבודה'. הוא אמר לי אני לא יכול שלא לעבוד. אבא שלי הוא מצרי, אלו אנשי עמל ועבודה, לא מכירים משהו אחר. אמרתי לו בסדר, בוא אפתח לך מקום, תעשה שם חביתות, נקניקיות פלאפל או משהו, אתה גם ככה מבשל לנו כל שישי וזה טעים, אמא תעזור לך, תהיו קצת ביחד, ובצהריים תסגור ותהיה לך תעסוקה וגם כמה לירות. "יצאתי מהם, ודי נדלקתי על הרעיון. בלי תוכנית עסקית, בלי כלום, רק חש־ בתי שתהיה לו איזו תעסוקה. לא רחוק

"כל דבר אצל אבא שלי היה צריך להיות מוקפד ובעיקר, כמו שהוא אמר: אנשים רוצים לאכול, פחות חשוב הכסף, יותר חשובה הנתינה"

מבית הוריי בהוד השרון ראיתי שלט 'למסירה' על עסק מזון. לא הייתה שם חנייה, זה גם היה מקום שומם לגמרי, משא ומתן קצר, ויאללה סגרתי חוזה. חזרתי להורים, אמרתי 'זהו יש מקום, הנה החוזה'. הם לא האמינו, חשבו שאני צוחק. ואז התחלנו לחשוב מה לעשות שם. החלטנו ללכת על פריקסה, התחלנו בניסוי וטעיה בבית על הבצק והרטבים, כל מיני, אבא שלי מבין באוכל ביתי שנ־ עשה מהלב, הוא לא רצה שהבצק יספוג שמן, גם כל דבר היה צריך להיות מתכון ייחודי. פריקסה מורכב מכמה מרכיבים, זו לא לחמניה מוטוגנת ויאללה, כל דבר עם הסוויץ' שלו, אפילו הלימון הכבוש שהוא מכניס שם, שהפך טרנד (ראו מת־ כון) זה משהו ייחודי שלו, כל דבר אצלו

"החלטתי לשים לו בפריקסה בוריק,

קביל: גם בחברה שלי וגם מסייע לאבא שלי. "בסופו של דבר זה הפך להיות ממש טרנד, האנשים נהרו לבוטקה. החלטתי שאני סוגר את החברה ומתמקד במקום, זה היה אחרי שנה. במשך שנתיים לא משכתי משכורת, עבדתי כמו מטורף כי ראיתי שיש לי משהו לוהט ביד, ושמתי לב שנהיה עוגן של לקוחות שכל הזמן חוזרים, זה הגיע למצב שקטע הרחוב שהיה שומם הפך להיות שוקק. כל זה היה רק ההתחלה לפני הפיצוץ הגדול שקרה אחרי ארבע שנים בערך מאז הפתיחה. זה משהו שלא חלמתי עליו, ושוב זה היה במקרה לגמרי". מה זה היה? "היה לי לקוח קבוע שהיה לוקח פרי־ קסה, ותמיד היה מבקש לא לשים טונה בפנים, שאלתי אותו למה, הרי זה נותן את הטעם, הוא אמר שהוא לא אוהב דגים אבל מאוד אוהב את הפריקסה. אבא שלי עושה במקום גם בריק, או בוריק (עלי סיגר ממולאים במחית תפוחי אדמה או ביצה שעוברים טיגון מהיר א.א) בהח־ לטה של רגע, החלטתי לשים לו במקום הטונה, בוריק, בתוך הפריקסה, הוא די היסס, אבל אמר יאללה, הוא נתן ביס, ואז הוא אמר 'וואו'. בחיים שלי ללא שמעתי כזה וואו. הבנתי שנולדה מנה מנצחת. ובעצם כך נולדה מנת 'הבוריקסה' שה

היה צריך להיות מוקפד ובעיקר, כמו שהוא אמר: שיהיה הרבה ומכל הלב, אנשים רוצים לאכול, פחות חשוב הכסף, יותר חשובה הנתינה". מפה לאוזן העסק של חיים, או חיימיקו, כמו שאמא שלו התעקשה לכנות את העסק שלו על שם כינוי החיבה שהעניקו לו בילדותו, נפתח. האבא והאמא התחילו לעבוד, ואז הטעם התחיל לכבוש אט אט את החיך של אלו שהגיעו למקום. "כבר בחוד־ שים הראשונים נדהמנו כולנו. אנשים התחילו להצביע ברגליים, זה עבר מפה לאוזן, ופתאום יש הרבה לקוחות, ומצא־ תי את עצמי עובד בשתי עבודות במ־

במקום טונה. ואז הוא אמר 'וואו'. בחיים שלי ללא שמעתי כזה וואו. הבנתי שנולדה מנה מנצחת, מנת 'הבוריקסה'

שהפכה ללהיט"

מאחורי הדלפק. "עבר מפה לאוזן"

נתניה חדרה

עיצוב: אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יעל קדר / עריכה: בן קפלן / עורך: שלומית נח / רכזת מינהלה: קרן חי-אטיאס / מנהלת עיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גלוריה אלקלעי, מאירה כהן, גילי זרד / יועצות פרסום: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

: פרטי ‰ צילום | : יאיר שגיא ‰ אורי לוקר ז"ל צילום | : חיים רופא בשער : עוז מועלם צילום | : אור דנון ‰ גיא צרפתי צילום | אופק נחמן

8

5.4.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה