נתניה 6.8.21

תרבות

מה יהיה האייקון הבא שנות קיומה 130- חדרה ב זכתה לאסוף מספר לא מבוטל של אייקונים, אשר בעזרתם ניתן לזהות אותה. כך למשל בשנותיה הראשונות שלטו בה הביצות והקדחת והוציאו את שם המייסדים לתפארת ולגבורה על שלא נטשו את המושבה. לזכרם הוקם גן המייסדים. יהושוע חנקין וד"ר הילל יפה, נחשבים לאייקונים מקומיים ובית החולים נקרא על שם הרופא, שטיפל בחולים בעיר. אבשלום פיינברג, חבר נילי, גדל בחדרה ולבית משפחתו מגיעים מטיילים מכל הארץ. גם החאן, שהיה בית ראשון ויחיד למייסדים, הוא אייקון. בימים אלו מוזמנים אמני חדרה, ביוזמן העירייה, לבחור את האייקון החדרתי בעיניהם ולהציג אותו בתערוכה בכל טכניקה אומנותית שיבחרו: ציור, צילום, פיסול, קולאז', ויטראז', פסיפס, תבליט, מיצג, רקמה ועוד. בירות מהחבית וזה לא הכל: 25 בר חדש ומסקרן נפתח בסינמה סיטי נתניה. רשת הברים האיריים אוסקר ווילד ורשת , Lager & Ale הברים הלונדונית משיקות סניף משותף במתחם הסינמה סיטי בנתניה ביום הבירה הבינלאומי. רן דור חי, הבעלים של הרשתות "אוסק ווילד" ו"לאגר אנד אייל", משיק בשישי (יום הבירה הבינלאומי) בר חדש בנתניה. Oscar המקום החדש שנקרא & מציע שילוב של בירות, Ale אוכל, ומוזיקה בסגנון רוק קלאסי ואייטיז, משולב עם מיינסטרים. עמותת התיירות "הגדעונים" חזרה לפעול בעוצמה מלאה על מנת למצב את זכרון יעקב חזק על מפת התיירות בארץ. לפני כשלושה חודשים התמנתה רחל רנגיני כמנכל"ית העמותה ובמהלך החודשים הללו פעלה לקידום תחום התיירות במושבה, תוך גיבוש תוכנית עבודה למחצית השנה הקרובה שמטרתה קידום ופיתוח התיירות בזכרון יעקב ומיצוב המושבה כיעד תיירותי המציע מוצר תיירותי בעל אפיון ייחודיי למושבה. התוכנית מבוססת על שיתוף פעולה בין המועצה המקומית, עמותת גדעונים, עמותת זמארין ותיירנים העוסקים בתיירות בזכרון יעקב, והיא נשענת על תקציב התיירות שהוקצה על ידי המועצה והכנסות נוספות של עמותת גדעונים. יום הבירה העולמי להיות תייר בזכרון יעקב

/ מ י ר י ת ג ו ל ן /

משה הלפמן מחזיק בציור הקטן שהועתק צילום: | לענק אלעד גרגורן

/ בנ ימי נה /

70־ ציור ישן משנות ה הועתק לקיר במושבה

שנה ציור של בית קטן במושבה ‰ 50 ניצול השואה אורי הלפמן ז"ל צייר לפני בשבוע שעבר "שוכפל" הציור על ידי בנו, משה, על קיר מקלט בבנימינה בגודל ענק

ציור קטן שצייר ניצול שואה הוגדל בשבוע שעבר לציור ענק מבנימינה והועתק לקיר מקלט ברחוב העבודה במושבה. הציור, שגודלו כארבעה מטרים על שלושה מטרים, הוקדש לזכרם של אורי הלפמן ז"ל, אמן צבע ששרד את השואה ובן המושבה, ול ח זכרו של גרשון שניידר ז"ל, איש מוכר במו ח שבה ודמות ססגונית. מי שיזם את המחווה הוא משה הלפמן, בנו של אורי, שהעתיק ציור קטן שצייר אביו בראשית שנות השבעים לקיר המקלט ברחוב העבודה, בו התגוררה המשפחה. דלתות נפתחות אורי הלפמן ז"ל, הוגדר במושבה כצבע אמן שעבודותיו עיטרו במשך שנים רבות את בתי המקום. מכריו מספרים על איש יפה תואר, קפדן ומוכשר, שאף גייס את רעייתו לאחרונה), לסייע לו 100 זושקה (שחגגה להפוך את הדלתות הצבועות, ליצירות אמ ח נות. אורי ורעייתו מהעיירה אושווינצ'ים שבפולין, עלו ארצה אחרי תופת השואה ומיד גורשו לקפריסין. עם קום המדינה עלו שוב והתמקמו בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, אולם לא שרדו את תנאי החום הקשים באזור ועברו לגור בבנימינה, שם היו להם קרובי משפחה. ברחוב העבודה במושבה הם הקימו את בית חלומותיהם עם חצר ובריכת דגי זהב. בנו משה סיפר כי כשחלה האב, וכבר לא יכול היה

היא נתנה לי את הציור ועלה בי הרעיון שאם נציגו ברשות הרבים זה יכבד אותם. ובאמת, הציור מוקדש לכולם, ובמיוחד לגרשו, לכן גם הוספנו את המשפט: "ויתן חשמל ברחובם להאיר דרכם". איך בחרת דווקא את הציור הזה? "הציור הזה מכבד את אבא וגם קשור לש ח כנים ויש לו נגיעה מקומית מאד לבנימינה. אבא צייר המון דברים יפים אבל לא הכול יכל להתאים לקיר הרחוב בו בנו את ביתם". צבע של פעם לדברי הבן, חוץ מציורי פרחים ונופים אביו עסק בשלל סוגי אמנות: "הוא לא רק צייר, הוא גם היה אמן צבע. הוא היה מכין בבית מב ח נים תלת מימדיים של תחנות רוח ובתי כנסת. פעם במסגרת המילואים, הביאו אליו כמות לא קטנה של שלטים לבסיס והוא הכין וכתב כ � ו 25 , הייתי בן 1978 את כולם. הוא נפטר ב ח סטודנט התחלתי לעשות קצת עבודות צבע בשביל להתפרנס, וכך נכנסתי לעולם הזה". ואיזה מן דמות היה גרשון החשמלאי גר ־ שון שניידר ביישוב? "דמות מאד דומיננטית, מהזכור לי מלפני ה � שנים, הוא היה מגיע עם טרקטור ל 30-40 0 חליף מנורה במושבה. בחג שבועות כל תו ח שבי הרחוב היו מתכנסים באחד הגנים הצי ח בורים לארוחה משותפת וגרשון שהיה אחד מהיזמים של המפגש, היה מביא כמובן גם את הגרלנדות (שרשרת מנורות)". ¿

לעבוד בעבודות צבע מחוץ לבית, החל לצייר בביתו. בציור שהועתק למקלט, צייר את בית משפחת שניידר, השכנים שהתגוררו ממולו: השכנים היו לוטי וזגמונד שניידר ז"ל, שעלו ארצה במסגרת הסכם "חילופי הטמפלרים" והיו חלק מהקמת המדינה שבדרך. על לידתו של הרעיון להעביר את הציור לרשות הרבים, סיפר הבן משה, פנסיונר שעבד כמהנדס כימיה: "לפני כשנתיים לערך יצרנו ציורי קיר ססגוניים על שני קי ח רות המקלט כששניים מהקירות נותרו חשו ח פים. בחודשים האחרונים אני ואילנה טבלוב בניזרי, פעילים קהילתיים חברתיים בשכונה, נפגשנו עם ראש המועצה איתי ויסברג וסי ח פרנו על הרעיון. אמרתי שיש לי ציור יפה שאני רוצה להגדיל על 1971 של אבא משנת המקלט. זה כבוד לאבא וגם לגרשון, בן השכן ממול, שהיה פה חלק משמעותי מהמושבה, ועשה את כל עבודות החשמל". הציור המקורי היה עד לאחרונה בחזקת מש ח פחת שניידר, מאחר וניתן להם במתנה על ידי הצייר עצמו, אורי הלפמן: "משפחת שניידר גם לה יש חלק בהסטוריה של המושבה. הם ח � וביתם היה הא 30 הגיעו ארצה בשנות ה ח רון שהוקם בבינימינה לפני מלחמת השחרור. האב, זיגמונד, היה חשמלאי, עשה את החשמל ברחוב, ותוך כדי עבודות נפטר. לאות אבל, הדיירים לא הדליקו אור ברחוב במשך חודש", סיפר אורי, "גרשון בנו המשיך את דרכו ונהיה קבלן חשמל רציני מאד. ביום השואה האחרון במפגש עם ידידה - אלמנתו של גרשון ז"ל,

30

6.8.2021 ˆ ידיעות נתניה, חדרה