פתח תקוה בקעת אונו 05.07.24

סעד אותה במשך שנה מרגע שחלתה", מספר ליאור. "הוא העביר אותה לתל אביב כך שתהיה קרובה אליו, דאג לה ככל שיכל, אבל לא ניתן היה למנוע את מותה". החברים הטובים במהלך השנה האחרונה אדם ניסה לה־ רחיק את משפחתו כדי שלא יחוו את כל רגעי הסבל באשפוזים והטיפולים בבית החולים ובעיקר נעזר הרבה בחבריו. "הוא לא רצה להעציב אותנו", אומר האב גדעון. "לא הייתי שותף בכל מהלך המחלה. הוא ידע שאני אדם מבוגר וחסך ממני פרטים. בשבועות האחרונים כבר הבין לאן זה הולך וקרא לנו להיפרד". מי שהיה בקשר עם אדם לאורך כל הת־ קופה היה בן הדוד ליאור. "חיים היה אדם חכם מאוד. הוא ידע בדיוק אילו טיפולים הוא עובר, אילו תרופות הוא מקבל ומה עושה לו טוב. הוא ידע גם בדיוק מתי זה הולך להיגמר ורק אז ביקש מהמשפחה לה־ גיע. עד אז היו אלו חבריו הטובים - מירי, דודי, יונה ודפנה דקל שבאו ותמכו וחיבקו וטיפלו במסירות שקשה לתאר. הוא הר־ גיש אהוב ומוקף אהבה ברגעיו האחרונים". למרות האהבה שהרעיפו עליו, המשפ־ חה כואבת את שנותיו האחרונות, בהן לא חש את אהבת תעשיית המוסיקה. "כואב לנו וגם כאב לאדם שקיבל חיבוק רק שחלה ולא קיבל את ההערכה על המו־ סיקה שעשה בשנים האחרונות", אומר ליאור. "הוא הוציא את 'גאולה', אלבום פנטסטי שלא זכה לתהודה והערכה. האלבום הזה לא נופל באיכותו מהאלבום 'סוד'. החומרים שם מדהימים, אבל לא חיבקו אותו ברדיו. זה אלבום שהיה חשוב לאדם, והיה שם שיר שכתב לאחותו. לצע־ רי החיבוק הגיע רק לקראת סופו". הרגעים האחרונים המשפחה מתארת את המפגש האחרון עם אדם כקשה וכואב במיוחד. "התקש־ רו שנבוא להיפרד. היה ברור שזה הסוף. הוא שכב עם מסיכת חמצן ולא יכול היה לדבר. הוא דיבר עם העיניים. הוא חייך אלינו ולחץ את היד. ברגעים האחרונים שלו הוא ניסה לחזק אותנו. כזה היה אדם". האב גדעון מציין כי הרבה דברים לא ידע על בנו ורק לאחר מותו למד פרטים חד־ שים. "למדתי שאדם היה טוב, חכם ומתח־ שב בכולם", מספר האב. "ידעתי שהוא ילד טוב אבל לא ידעתי על כל הדברים האח־ רים. כי שנים רבות הוא התגורר בתל אביב ואנחנו בחיפה, והקשר לא היה יומיומי, אנו לומדים להכיר אותו אחרי מותו". מה הוא אמר לך רגע לפני שעצם את עיניו? "אחד הדברים האחרונים שאדם ביקש ממני בארבע עיניים היה להיקבר ביחד במתחם הקבורה של המשפחה. המתחם 1999 בו קבורה אמא שלו שנפטרה ב- שנים. אני שמח 7 ואחותו שנפטרה לפני שהוא ביקש שניקבר יחד ואעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה. חיים היה בחור צעיר שכל חייו לפניו, עכשיו הכל נגמר, זה עצוב ומצער, ושלא נדבר על שהשאיר אותי כעת לבד. שלום לך בני האהוב".

"שחזר לארץ מצרפת הוא לא יכול היה ללכת ברחוב. קפצו עליו בכל מקום. זה היה טירוף. הבן שלי פתאום הפך למושא להערצה. זה נפל עלינו מהשמיים" האחיינית רוני: "עבורנו הוא היה אדם, אבל בעיקר דוד חיים שאהב לבשל. הוא ידע להכין גולש הונגרי חלומי וסלטים נהדרים. היה את 'סלט אדם' שכולו אהבה"

האב גדעון. "ניסינו להאמין לו שיש עוד זמן, אבל המוות הגיע מהר מאוד"

חיים ולשמחה שהיא מביא איתו", הן אומרות בדמעות. טרדגיות משפחתיות "בצעירותנו היינו רביעייה בלתי נפ־ רדת", נזכר ליאור. "היינו אני ואחותי, אדם ואחותו. עשינו הכל ביחד. טיולים, חגים, פיקניקים. נפגשנו כל שבוע למ־ רות שאנחנו גרנו בהרצליה והם בחיפה. ראינו אותנו אחים יותר מבני דודים". בשנים האחרונות האווירה השמחה התחלפה ברגעים לא מעטים של צער וכאב. "רביעיית בני הדודים כבר איננה", מספר ליאור, "מכל הרביעייה נשארתי רק אני. אחותו של חיים נפטרה מסרטן, אחותי חלתה בסרטן ונפטרה לפני שש שנים מניוון שרירים ועכשיו חיים נפטר. עכשיו אנחנו פה בשביל אבא של חיים, ומחבקים אותו אחרי שאיבד גם אשתו, וגם את הבת ועכשיו את הבן". מותה של אחותו כאב מאוד לחיים. "הוא

רונות ממנו הם 'אבק כוכבים'. זיכרונות של שמחה ואהבה. תמיד הוא היה שמח. הוא היה אומר לאמא שלי שהוא בא אלי־ נו לסופשבוע, ואמא הייתה מתחילה לה־ עמיד סירים לכבודו. "הוא היה מגיע לערב של סרט או משחק כדורסל, הוא אהב לצפות במכבי תל אביב בכדורסל. כולם היו מגיעים עם חברים וזה היה אירוע משמח בכל פעם שהגיע. בארוחות חג שהיה מגיע הכל הפך להצגה משמחת. חיים אהב להקריא בצורה תיאטרלית כל דבר. בהגדה של פסח היה קורא בצורה מדהימה ועושה מזה הצגה שלמה. "עבורנו הוא היה אדם, אבל בעיקר דוד חיים שאהב לבשל. הוא ידע להכין גולש הונגרי חלומי וסלטים נהדרים. היה את 'סלט אדם' שכולו אהבה". בתו של ליאור עשתה לפני כחודש קע־ קוע עם הבנדנה והמיקרופון שאדם תמיד החזיק והקעקוע הבא שלה יהיה החתימה של דוד חיים. "אנחנו מתגעגעות לדוד

שה הוא פרץ והופיע ככריס לייף עם השירים 'גיפסי ליידי' ו'נור מור לייט'. טסתי לצרפת והתארחתי אצלו. זכו־ רה לי הופעה במכללה בליאון בפני סטודנטים. אחרי ההופעה ביקשו ממנו חתימות. שמו כרטיסי ביקור על שולחן ארוך והוא היה צריך לחתום בלי לדעת בכלל למי הוא חותם. בארץ זה כבר היה אחרת לגמרי. שחזר הוא בקושי יכל ללכת ברחוב - קפצו עליו בבמות וב־ רחובות. זה היה טירוף. הבן שלי פתאום הפך למושא להערצה. זה נפל עלינו מהשמיים". הדוד חיים האחייניות של אדם מספרות על דוד יוצא דופן. רוני, בת אחותו: "יש לי הרבה זיכרונות מחיים. הוא היה דוד מיוחד. לי לא היה אבא והייתה אמא לביאה. חיים תמיד היה שם ברגעים השמחים וליווה ודאג בתקופות וברגעים הקשים. הזיכ־

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 5.7.2024 21