פתח תקוה בקעת אונו 07.03.25

לאחר ששני נוסעים חרדים סירבו לשבת ליד נוגה במטוס, היא נאלצה, בתחושת השפלה האם דרישת הדיילים הייתה חוקית? ‰ וכעס, לעבור מקום הנוסעת הוזזה ממושבה כי חרדים סירבו לשבת לידה מטפלים בכם ||

הבירוקרטיה, העצבים ומה באמת מגיע לכם?

נקודות רתיחה עדן קנתה בגדים ושילמה בנ־ קודות של המועדון. כשהגיעה למחרת לחנות וביקשה לבטל את העסקה אמרה לה המוכרת שהיא תוכל לקבל זיכוי, אבל לא החזר של נקודות המועדון. עדן מרגי־ שה שסידרו אותה: היא מחויבת עכשיו לקנות רק בחנות הזו ולא בשאר חנויות המועדון כפי שיכ־ לה לעשות קודם לכן. מה עושים? עו"ד יעקובסון: "כן, זה חוקי: תק־ נות ביטול עסקה חלות על רכישה באשראי, מזומן או צ'קים. רכישה שמתבצעת בזיכוי, תווי קנייה או נקודות מועדון ניתנת לבי־ טול בהתאם למדיניות החנות או הרשת".

אחרי חופשה מפנקת, עלתה נוגה, , לטיסה חזרה לארץ. 25 סטודנטית בת היא נכנסה למטוס והתיישבה במושב שהז־ מינה (ואף הוסיפה תשלום נוסף עבור מקום לרגליים, בתקווה שתצליח לנמנם). כשאח־ רוני הנוסעים עלו למטוס, הגיעו שני גברים חרדים למושביהם בסמוך למקום שבו ישבה נועה, וסירבו לשבת לידה. הדיילת ששמעה את חילופי הדברים ביקשה ממנה לעבור למושב אחר, אך היא סירבה. הגיע הכלכל וביקש גם הוא מנוגה לעבור למושב אחר, אחרת המטוס לא יוכל להמריא. נוגה עברה מקום - למושב בסוף המטוס, ליד השירותים - והרגישה מושפלת וכו־ עסת. גם על הבקשה, וגם על כך שצוות המטוס לא ניסה למנוע את הסילוק שלה ממושב עליו שילמה. בנוסף, היא תהתה בינה לבין עצמה: האם יש מדיניות רשמית כלשהי בעניינים שכאלה? ואם כן, מהי? והאם כל נוסע יכול לדרוש - ולקבל - הזזת

צילום: שאטרסטוק | " "אם לא תעברי, המטוס לא ימריא

גם אם מטעמי התחשבות ברגשות אחרים, היא אפליה מגדרית המהווה הפרה של חוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים. יש למצוא פתרונות אחרים. האפליה במקרים כאלה היא עבירה".

נוסעים אחרים ממקומם? מה עושים?

עו"ד הדס יעקובסון, מנכ"לית העמו־ תה החדשה לצרכנות: "בקשה של חברת תעופה מנוסע לעבור מקום על רקע מינו,

שלומי אבידר ||

avidar@gmail.com

הובילו טנקים, שרדו בשבי והיו אמא ואבא במקביל: עם כל הכבוד ל"יום האישה הבינלאומי" שמצוין מזה שנים, הלביאות שקמו במלחמת "חרבות ברזל" נתנו לו משמעות אחרת יום הלביאות הבינלאומי

יודעת", היא השיבה, "ככה זה כשאין ברירה". במוזיאון "אנו", כשתקום האוצרת שתכיל את עוצמת הסיפור, חייבת להיפתח תערוכה על לביאות "חרבות ברזל". יוצגו שם הנ־ שים שביום מנהלות עסק, משרד ובית ספר, בערב מארגנת חבילות לחיילים ובלילה נרדמת עם הטלפון ביד, בציפייה לבעל שיתקשר מג'באליה. עם כל הכבוד ל"יום האישה הבינלאומי" שמצוין מזה שנים, מאז המלחמה הוא קיבל משמעות אחרת. נשים שהובילו טנקים מול מחבלי נוח'בה ויכלו להם; שניהלו משפחות לבד בעורף; שהקימו מטבחי חירום ותפרו אפודים; נשים שהיו הכל במקביל בו זמנית - אמא ואבא, קצינה ורופאה, לוחמת ומרגיעה. ביום האישה הזה, מבלי להפחית לרגע בעוצמתם של האבות הרבים שנלחמים גם הם כאריות עבור יקיריהם, אני מרים כוסית לכבוד הלביאות. השאלה היא לא 'מה נשים יכולות לעשות' אלא 'מה עוד נשאר שהן לא עשו'. ויש לי תשובה: לנוח. אולי בשנה הבאה.

בערב יום האישה הבינלאומי, אני מביט סביבי ברחבי תל אביב ומזהה עיר של לביאות. עיר של נשים שנושאות על כתפיהן עולם ומלואו. מלחמת "חרבות ברזל" לימדה אותנו שיעור חדש על נשים. אם פעם המושג "בנות תל אביב" רימז על יופי, תחכום ואולי קצת פינוק. היום הוא נשמע כמו מזכרת מעולם אחר. לפני שבוע ראיתי בלב העיר אישה צעירה במדי צה"ל משוחחת בטלפון. "כן אמא, היום אני לוקחת את הילדים מהגן, אבל מחר אצ־ טרך עזרה כי אני נשארת למשמרת בבסיס". האישה הזו היא לא רק קצינה קרבית ואמא, אלא גם ממלאת את מקומו של האבא, שה־ תנדב לקורס מ"פים. בין אלבג לצנגאוקר באותו יום ראיתי אמא צעירה נוספת, מסיימת שיחת ועידה וטסה לקחת את הילד מהגן. שני גלגלים על אבן השפה, והיא עקפה את הפקק. הלביאה התל אביבית יוד־

: שלומי אבידר AI צילום | כיכר הלביאות

בעיניי היא הלביאה הצעירה, שמצטרפת ללביאה האם, עינב צנגאוקר, שמובילה באומץ את מאבק האימהות. ברב הקומות שלנו גרה עורכת דין, אם לש־ לושה ילדים. בעלה במילואים כבר למעלה משנה. היא מנהלת משרד, מגדלת את היל־ דים ובערב ממשיכה בשיחות זום. "איך את עושה את זה?", שאלתי אותה במעלית. "לא

עת שאם לא תגיע בזמן, הגננת תיתן לה את 'המבט'. "הייתי במילואים" זה כבר לא תירוץ. כולם יודעים שאיכשהו היא בסוף תמיד מג'נגלת ומסתדרת. אם הייתי צריך לבחור את אשת השנה, לירי אלבג הייתה המועמדת הראשונה שלי. תצפיתנית צעירה שלא נשברה בשבי, הלו־ חמת שלא ויתרה גם כשהכל נראה אבוד.

20

7.3.2025 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו