פתח תקוה בקעת אונו 1.10.25

שלומי אבידר

avidar@gmail.com

סליחה שכתבתי על חצי הכוס המלאה ‰ סליחה על ההומור השחור בזמן מלחמה שלא נגמרת סליחה על ההתמכרות למסכים, ההתנתקות מהקרובים והשקיעה במאות פרקי ‰ בוויסקי ובעיקר, סליחה ששכחנו את העיקר ‰ סליחה על מחלוקות ושסעים ‰ נטפליקס זה הזמן לבקש סליחה

סליחה על ההפגנות שהגעתי אליהן עם דגל ביד ופחד בלב, ועל אלו שלא הצטרפתי. אני מאמין יותר בדמוקרטיה ופחות במחאה חוסמת כבישים

דגל ביד ופחד בלב, ועל אלו שלא הצטח רפתי. אני מאמין יותר בדמוקרטיה ופחות במחאה חוסמת כבישים. מתנצל על שהייתי חלק קטן מהמאבק ולא תמיד הרגשתי שזה מספיק. על השוטר הלא סליחה על שצעקתי נכון, זה שתפקידו היה לשמור על הסדר. סליחה על התסכול הפוליטי שלי שבא על אנשים טובים שרק מנסים לתקן, רק חבל שאין להם מספיק קולות בוחרים, ועל ייאוש שפוגש אותי בגלל חוסר יכולת ההשפעה. שלי למסכים ועל סליחה על התמכרות מתנצל על המחשבות הקשות שיש לי לפעמים על המשתמטים מגיוס. לא באמת התכוונתי לאחל להם ”למות ולא להתגייס"

זהו טור של תקווה וסליחות, שמנסה להבין מה קרה פה, איך אפשר להח שתפר ואיך נחזור להיות מי שהיינו לפני 06:29 באוקטובר, רגע לפני 7 שנתיים, ב בבוקר. אז לקראת יום הכיפורים תשפ"ו, אני מתח נצל. סליחה על הכל. על שנתיים הזויות. על זמן הפציעות בין הגשמת החלום הציוני של סבא שלי לקריסת כל התוכניות הנהדרות שהיו לי על האקזיט התל אביבי של כולנו. זה לא ממש אני. כולנו בפוסט סליחה. טראומה, וזה מה שכנראה ינהל את כולנו בשנים הקרובות. בזמן מלחמה סליחה על הניסיון להצחיק שלא נגמרת. אני מתנצל על כל הבדיחות שסיפרתי, על כל ניסיון להעלות חיוך כשאסונות נוראיים ממשיכים להתבשר לנו בהודעות דובר צה”ל. שהפך להיות סליחה על ההומור השחור מנגנון הגנה, אבל גם מעין קיר שחסם את הכאב. התמקדתי בטור חיובי בימים שליח ליים. כתבתי על חצי הכוס המלאה בוויסקי והשארתי לאחרים את הכוס השבורה. ח � לשנייה ל סליחה שלא תמיד עצרתיי שוב אם בדיחות וחיוכים במרחק מוגן הן הדבר הנכון לעשות, למרות שתמיד ניסיתי להתחבר לקוראים שלי, לדעת מה עובר עליהם ואיך אפשר להקל על הלבבות. שהגעתי אליהן עם סליחה על ההפגנות

התנתקות מהקרובים לי. אני מתנצל על כל השעות שבזבזתי מול המסך, עלאק מנסה לכתוב משהו מתוחכם. מאמי, סליחה על מאות פרקי נטפליקס ששקעתי לתוכם, על שעות מיותרות בטיח קטוק שבהן הסתכלתי על חיים של אנשים אחרים, שלא באמת יותר חשובים מהיקרים לי, ממך. שבהם האצבע שלי מתנצל על הימים ריצדה ללא הרף על המקלדת בוואטסאפ בניסיונות סרק לשכנע את החברים שלי לחשוב כמוני, כאילו העולם לא מספיק מורכב. בהחלט יכולנו לדבר יותר ופחות אינץ' חסרי משמעות בזוגיות 75 לבהות ב שלנו. נ � מספיק את ה אני מתנצל שלא ראיתיי כדים השנה, ושלא נתתי יותר כתף לאם הנכדים, המתמודדת בעצמה עם המלחמה, בשבועות שבהם החתן שלנו נלחם בחיזבאח ללה. מספיק חברים סליחה גדולה שלא הזמנתי אלינו לארוחות שישי, בעיקר כי אני יודע

בוודאות שעדיין יש הרבה ממפוני יישובי הגליל והנגב המערבי החרבים, שנשארו ללא קורת גג עד היום. ב � מאבינו ש אני מתנצל ומבקש סליחה שמים על חוסר הרגישות שלי, על השעות הרבות בבית הקפה עם ”פרלמנט הוותיח קים” ועל ה”שעות השמחות” בבר שלנו, כשאני יודע שבאמת אין על מה לשמוח כל עוד לא חזרו כל החטופים. אני מתנצל סליחה על מחלוקות ושסעים. על המילים הקשות שנאמרו סביב שאלת ההפרדה בבתי הכנסת בתל אביב. מתנצל על המחשבות הקשות שיש לי לפעמים על המשתמטים מגיוס. לא באמת התכוונתי לאחל להם ”למות ולא להתגייס". למחלוקת, דווקא סליחה על שהרשינו בימים של חגים, לחצוץ בינינו ולשסע את הקהילה. ח � את העיקר – הא סליחה על ששכחנו דות, התפילה המשותפת וחיפוש הדרך לסח ליחה ולכפרה. 77 על שעדיין אחרי זה הזמן להתנצל שנות עצמאות, לא מצאנו דרך לדבר, להכיל, ולכבד את השונה, גם כשהדעות מנוגדות. יום כיפור, חשבון נפש וסליחות, והבט־ בתשפ”ו מבטיח להמשיך לשתף אתכם חה: בפן הכיפי של תל אביב. הסיבה העיקרית שאנחנו פה, לתמיד.

סליחה על ה”שעות השמחות” עם פרלמנט הוותיקים בבר שלנו, כשאני יודע שבאמת אין על מה לשמוח כל עוד לא חזרו כל החטופים

30

1.10.2025 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו